ספרים, רבותיי, ספרים


(רוני שטנאי) #1567

[quote=ג’ון הקטן;1213540]

מתחיל עכשיו לקרוא בשפת המקור. נקווה שיהיה מעניין.[/quote]

שמעתי את האודיו בוק וזה בהחלט ספר מעניין מאוד, בייחוד למי שאוהב טניס בכלל ואת אגאסי בפרט.


(la estrella blanca) #1568

בהחלט לא מבדר אך מעניין מאוד


(Incognito) #1569

Goldmund left, dissatisfied. The master meant well, but how could he be of help? Goldmund knew a spot along the river where the water was not deep; its bed was coverd with shards and all kinds of rubbish that fisherman had thrown there. he sat down on the embankment wall and looked into the water. He loved water very much; all water attracted him. From this spot, one could look through the streaming, crystal-threaded water and see the dark vague bottom, see a vague golden glitter here and there, an enticing sparkle, bits of a broken plate perhaps or a worn-out sickle, or a smooth flat stone or a polished tile, or it might be a mud-fish, a fat turbot or redeye turning aroung down there, a ray of light catching for an instant the bright fins or it scales and belly - one could never make out what precisely was there, but there was always enchantingly beautiful, enticing, brief vague glints of drowned golden treasure in the wet black ground. All true mysteries, it seemed to him, was just like this mysterious water; all true images of the soul were like this: they had no precise contour or shape: they only could be guessed at, a beautiful distant possibility that was veiled in many meanings. just as something inexpressibly golden or silvery blinked for a quivering instant in the twilight of the green river depths, an illusion that contained, nevertheless, the most blissful promise, so is the fleeting profile of a person, seen half from the back, could sometimes promise something infinitely beautiful, something unbearably sad. In the same way a lantern hung under a cart at night, painting giant spinning shadows of wheel spokes on walls, could for a moment creat a shadow play that seemed as full of incidents and stories as the work of Homer. And one’s nightly dreams were woven of the same unreal, magic stuff, a nothing that contained all the images in the world, an ocean in whose crystal the forms of all human-beings, animals, angels, and demons lived as ever ready possibilities
He was absorbed in the game. With lost eyes he stared into the drifting river, saw shapless shimerings at the bottom, kings’ crowns and women’s bare shoulders. One day in mariabronn, he recalled, he had seen similar shape dreams and magical transformations in greek and latin letters. Hadn’t he once talked about it with Narcissus? When had that been, how many hundred years ago? Oh Narcissus! To be able to see him, to speak with him for an hour, hold his hand, hear his calm, intelligent voice, he would gladly have given his two gold pieces


(Ambrosini) #1570

ההספק שלי מאז ההודעה האחרונה:

סיימתי את טרילוגיית משחקי הרעב, הספר השלישי הוא זבל של ספר, ספר שנכתב בשביל הכסף וכל העלילה הרגישה מאולצת ומופרכת וטיפשית ומפגרת. ואני כותב בעברית לא תקינה בלי פסיקים והרבה ו בשביל להמחיש עד כמה הספר מיותר.

אבל אז עברתי כבר למשהו יותר טוב, החלטתי לקרוא את ההמשכים של “המשחק של אנדר” למרות שכמה אנשים אמרו שלא כדאי להמשיך ושההמשכים הם לא ברמה של הספר הראשון. והם באמת לא, אבל מי ציפה לקרוא את המשחק של אנדר פעמיים, הייחוד של המשחק של אנדר לא היה המדע בדיוניות שלו (אני מקווה שהמושג הזה קביל) אלא משהו אחר, והפעם זה באמת כבר היה מד"ב ואני אישית אהבתי מאוד את ההמשכים.

קול למתים היה מרגש יותר ואני נסחפתי עם כל הקטע של הלדבר למתים ויש פרק חזק ביותר שאנדר מדבר בשביל מת שהשאיר אותי מרותק ומרוגש ביותר. התפחתות העלילה גם הייתה מצויינת כאשר הספר מתחיל בחוסר ידיעה על הרבה דברים שאנחנו נאלצים לגלות יחד עם גיבורי הסרט.

בקסנוסייד העלילה מתרחבת עוד יותר ומוסיפים עוד כוכב לעלילה ולמרות שהספור מכניס תמיד דברים חדשים זה עדיין היה אמין בעיניי והכל נכנס בצורה חלקה לעלילה והיה כיף מאוד לקרוא.

אני ממליץ להמשיך, לא לצפות ל"המשחק של אנדר 2" אלא פשוט מאוד להבין ש"קול למתים" זה ספר מד"ב בפני עצמו שהמשחק של אנדר זו רק הקדמה בשבילו.

הלילה אני מתחיל את הספר שסוגר את הסדרה “ילדי המחשבה”. מקווה שימשיך להיות מעניין.


(or-deco) #1571

אם אני רוצה להתחיל עם שייקספיר,עם מה כדאי?עד כמה קשה האנגלית שלו?


(Lopo) #1572

מישהו קרא? מומלץ?
“יש אלוהים? של ריצ’רד דוקינס.”


(Bliss) #1573

מומלץ.


(hmmm) #1574

1Q84 של מורקמי (הספר הראשון שלו שקראתי) היה דיי מאכזב, במיוחד ביחס להייפ שהשותפה שלי עשתה לי לגביו. חביב לעיתים, בינוני רוב הזמן.

אבל זו לא הסיבה שבגללה הגעתי לכאן.

בתור צופה אדוק של הסדרה GAME OF THRONES, לא הייתי נלהב במיוחד מהרעיון של להתחיל לקרוא את הספרים. אני כל כך נהנה מהסדרה, אז למה לערבב שמחה בשמחה? בכל זאת קניתי את הספר הראשון בסדרה כבר לפני חודשיים, שיהיה בהישג יד למקרה שאני אתחרט. מאז הוא ישב לו בשקט במדף, כמו הפרי האסור. מצד אחד מאוד סיקרן אותי לנסות, ומצד שני חשבתי שאם אני מתחיל עם הספר זה אומר שאני מוותר על הסדרה, אז לא נגעתי בו.

עד אתמול.

העונה השנייה, שהתחילה לפני שבועיים, נתנה לי את הטריגר להתחיל. מצויינת כהרגלה, אבל יש פרק של 50 דקות אחת לשבוע. לא מספק בעליל. אז כאמור, אתמול אמרתי לעצמי שאני אקרא קצת לפני השינה. אחרי ארבע שעות נאלצתי להפסיק את עצמי, אחרת עוד הייתי עלול להמשיך עד אור הבוקר.

יש כמובן דימיון רב בין הספר והסדרה (יש סצינות שממש מועתקות מילה במילה), אבל יש גם לא מעט הבדלים מהותיים. הייתי מאוד מופתע לגלות שכל הדור הצעיר בסדרה (ג’ון, רוב, ת’יאון, דניריז) הם רק ילדים בספרים. היחסים בין הדמויות נבנים אחרת בגלל זה, ויש סצינות בספר שאי אפשר היה להעביר לסדרה בגלל השינוי הזה. דמויות שהוזנחו בסדרה מקבלות כאן יותר תשומת לב (קינג רוברט, למשל), ויש סצינות שבסדרה היו מצומצמות (ומעולות כשלעצמן) ובספר היו הרבה יותר עשירות. סיימתי את הקריאה [STRIKE]אתמול[/STRIKE] היום בסצינה שבה טיריון וג’ון מנהלים ביניהם את הדיאלוג בדרך לחומה (“why do you read so much?”). כל כך דומה ובכל זאת כל כך שונה.

נכון לעכשיו, כשמבחינת התקדמות העלילה אני מקדים בסדרה את הספרים, אני בהחלט יכול ליהנות משני העולמות וממליץ למתלבטים להפסיק להתלבט. אני מקווה שזה ישאר כך גם אחרי שאני אסגור את הפער (פרק לשבוע…:sad:).


(ג'ון הקטן) #1575

hmmm,

הספרים מעולים, ואני ממש נהנה מהם (ממש כמו מהסדרה). אני עכשיו באמצע הספר השלישי (סופת החרבות), ואני לא מצטער לרגע שהתחלתי לקרוא אותם.

אם ראית את הסדרה, יש סצנה בעונה השנייה שבה (בלבן, למקרה שלא ראית) תיאון גרייג’וי מגיע בחזרה לאיי הברזל ורוכב בחזרה עם אחותו לטירה של אביו. בסדרה הקדישו לדיאלוג הזה אולי דקה וחצי, בספר הוא מתפרס על פני שלושה עמודים.

בכל זאת, הספרים של מרטין מלאים בתיאורים של מקומות ואנשים, שאי אפשר היה לדחוס לסדרה גם אם היו בה 30 פרקים בעונה. מזל שיש מפתח דמויות בסוף כל ספר:tongue:, ב"עימות המלכים" הרגשתי שאני לא עומד בקצב שבו דמויות חדשות נכנסות לעלילה.


(sanyok86) #1576

hmmm,

פרט שולי למדי, אך ת’יאון מבוגר יותר מג’ון ורוב והוא בן 19-20.


(Corwin) #1577

[quote=hmmm;1254015]בתור צופה אדוק של הסדרה GAME OF THRONES, לא הייתי נלהב במיוחד מהרעיון של להתחיל לקרוא את הספרים. אני כל כך נהנה מהסדרה, אז למה לערבב שמחה בשמחה? בכל זאת קניתי את הספר הראשון בסדרה כבר לפני חודשיים, שיהיה בהישג יד למקרה שאני אתחרט. מאז הוא ישב לו בשקט במדף, כמו הפרי האסור. מצד אחד מאוד סיקרן אותי לנסות, ומצד שני חשבתי שאם אני מתחיל עם הספר זה אומר שאני מוותר על הסדרה, אז לא נגעתי בו.

עד אתמול.

העונה השנייה, שהתחילה לפני שבועיים, נתנה לי את הטריגר להתחיל. מצויינת כהרגלה, אבל יש פרק של 50 דקות אחת לשבוע. לא מספק בעליל. אז כאמור, אתמול אמרתי לעצמי שאני אקרא קצת לפני השינה. אחרי ארבע שעות נאלצתי להפסיק את עצמי, אחרת עוד הייתי עלול להמשיך עד אור הבוקר.

יש כמובן דימיון רב בין הספר והסדרה (יש סצינות שממש מועתקות מילה במילה), אבל יש גם לא מעט הבדלים מהותיים. הייתי מאוד מופתע לגלות שכל הדור הצעיר בסדרה (ג’ון, רוב, ת’יאון, דניריז) הם רק ילדים בספרים. היחסים בין הדמויות נבנים אחרת בגלל זה, ויש סצינות בספר שאי אפשר היה להעביר לסדרה בגלל השינוי הזה. דמויות שהוזנחו בסדרה מקבלות כאן יותר תשומת לב (קינג רוברט, למשל), ויש סצינות שבסדרה היו מצומצמות (ומעולות כשלעצמן) ובספר היו הרבה יותר עשירות. סיימתי את הקריאה [strike]אתמול[/strike] היום בסצינה שבה טיריון וג’ון מנהלים ביניהם את הדיאלוג בדרך לחומה (“why do you read so much?”). כל כך דומה ובכל זאת כל כך שונה.

נכון לעכשיו, כשמבחינת התקדמות העלילה אני מקדים בסדרה את הספרים, אני בהחלט יכול ליהנות משני העולמות וממליץ למתלבטים להפסיק להתלבט. אני מקווה שזה ישאר כך גם אחרי שאני אסגור את הפער (פרק לשבוע…:sad:).[/quote]

ראשית, Welcome to the dark side.

אחד היתרונות של ספר ע"פ סרט/סדרה הוא כמות החומר שהוא מכיל. אתה לא יכול (אלא אם כן תעשה סרט של עשרות שעות או סדרה של עשרות פרקים בעונה) להגיע לאותה כמות של עלילה, לאותה רמה של עומק בדמויות או בדינמיקה שביניהן.

במקרה הספציפי הזה, הסיפור שמסתתר מאחורי גיל הדמויות אותו הזכרת הוא מאוד מעניין - מרטין במקור התכוון להתחיל איתם בתור ילדים מכיוון שהוא התכוון לעשות איזשהוא חור בזמן בין שני ספרים (כלומר להגיד שעברו כמה שנים בין ספר לספר) וכך בעצם לקבל אותם בגיל קצת יותר מתקבל על הדעת. אחרי שהוא חשב על זה קצת, הוא הגיע למסקנה שזה לא ילך, כי הוא יהיה חייב לעשות המון פלאש-בקים לאותו “חור”, ואין מצב שהוא יצליח, וכך נוצר מצב שילדים צעירים למדי עושים דברים… של מבוגרים, Shall we say (ראה ערך Arya Stark, והמבין יבין).

בסדרה, לא הייתה ברירה אלא לעשות אותם מבוגרים יותר, מכיוון שלפי החוקים של בריטניה - למשל - אתה לא יכול להראות דמות שהיא בת 14 - Daenerys, למשל - בעירום. לא משנה שהשחקנית היא בת 22 - אם אמרת שהדמות היא בת 14, לא תוכל להראות סצינות עירום שלה. לכן ביגרו את כל הדמויות בכמה שנים. אני אוהב יותר את הגרסה של הספרים, כי הוא יותר מקורית ויוצאת דופן.

בכל מקרה, אתה תראה גם בהמשך כמה שהספרים הם הרבה יותר עשירים ומלאי משמעות מהסדרה, וגם תכיר דמויות (חשובות!) שמופיעות בספרים ולא מופיעות בסדרה - שוב, עוד חסרון בזה שאתה תלוי בתקציב. גם לזה מרטין התייחס, כשהוא אמר שזה קל מאוד לכתוב את זה בספרים, עם כל Special Effects שתרצה - בחינם - ועכשיו קשה מאוד להעביר את זה לסדרה. כך גם מספר דמויות - בספרים לא משלמים כסף לשחקנים ואין תקציב מוגדר, בסדרה…


(RBarca17) #1578

הספר הזה, של שראמי בונדריק, מספר את סיפורו של ואן גוך, ציוריו, טירופו, ואהבתו, מנקודת מבט בלתי צפויה ומרעננת: הזונה לה העניק את האוזן, ואשר ביניהם רקמה הסופרת סיפור אהבה סוער אשר ליווה כביכול את שנותיו האחרונות.
יש לציין כי מלבד התבססות על ציוריו ועל העדות כי ואן גוך העניק את אוזנו לזונה בשם ראשל(אף היא אינה מאומתת במאה אחוז), יתר הסיפור הינו פרי דמיונה של המחברת בלבד.
אישית, אינני חובב אומנות גדול, ועל אף התלהבות אחיותיי מואן גוך לאחר ששבו מהולנד(אגב, את שמו בכלל יש לבטא כך: פאן-חוך), מעולם לא התעניינתי בו במיוחד. למרות זאת, הספר ריתק אותי, וגמעתי אותו בתוך יום. מאוד יצירתי, מאוד מרענן, ואם אינני טועה אף מעביר את רוח התקופה ואת טירופו של הצייר הנודע בצורה מושלמת. אני חושב שהעדות הטובה ביותר לאיכותו היא שלאחר שסיימתי אותו מיהרתי אל המחשב כדי לרדת קצת יותר לעומק בכל הנוגע לחייו של ואן גוך וליצירתו.
מומלץ לכל אדם.


(Scouser) #1579

המלצות לאוטוביוגרפיות טובות של כדורגלנים? (ורצוי גם איפה אפשר להשיג אותם)


(XA14) #1580

אז אחרי האופוריה של הניצחון הערב רציתי להירגע קצת עם כמה עמודים של STORM OF SWORDS…
ספויילרים לספר:

ואז הגעתי לחתונה האדומה.
אני שואל ברצינות: [B]איך המשכתם לקרוא אחרי הדבר הזה?[/B] איך אפשר? מה עובר בראש של מרטין? למה הוא כל כך גאון וכל כך אכזר?!%$&


(or-deco) #1581

אכן,קטע טראגי.


(XA14) #1582

[QUOTE=or-deco;1260518]אכן,קטע טראגי.[/QUOTE]

לפי מה שקראתי, מרטין עצמו התקשה לכתוב את הפרק ולכן חיכה איתו כתב אותו אחרון למרות שבספר יש עוד פרקים שמופיעים אחריו.
חסר לו שההמשך והספרים הבאים לא מפצים על זה…
אבל איזה סופר ענק.


(מגן ימני) #1583

אני קורא את ספרו של סטפן צוויג ‘העולם של אתמול’ ספר נפלא


(or-deco) #1584

[QUOTE=XA14;1260547]לפי מה שקראתי, מרטין עצמו התקשה לכתוב את הפרק ולכן כתב אותו אחרון למרות שיש עוד פרקים אחריו.
חסר לו שההמשך והספרים הבאים לא מפצים על זה…
אבל איזה סופר ענק.[/QUOTE]

ההמשך של השלישי מעולה לדעתי,אבל אל תצפה ליותר מדי מהרביעי,אני נתקעתי איפשהו באמצע ואני באמת צריך לסיים אותו מתישהו.


(Corwin) #1585

[quote=XA14;1260547]לפי מה שקראתי, מרטין עצמו התקשה לכתוב את הפרק ולכן חיכה איתו כתב אותו אחרון למרות שבספר יש עוד פרקים שמופיעים אחריו.
חסר לו שההמשך והספרים הבאים לא מפצים על זה…
אבל איזה סופר ענק.[/quote]

אם אתה מצפה שהוא יפסיק להרוג דמויות, אתה הולך להתאכזב… אם כי לטעמי זה אחד הדברים היותר מוצלחים בסדרה הזו, שמשאיר אותך כל הזמן במתח.

הרביעי באמת פחות מוצלח, לטעמי בעיקר בגלל הפרקים של Brienne. עם זאת, הוא לא כזה נורא (בסה"כ ספר טוב, פשוט פחות טוב מהספרים הסופר-מעולים שלפניו). החמישי - Dance - לטעמי טוב מהרביעי, כך ששווה לך לסיים לקרוא את Feast כדי להגיע אליו.


(lainyan) #1586

מחר תמות.

אפשר לומר שזה ספר נחמד אבל הוא חופר לא קצת הצ’יילד הזה. באים אל הבן אדם להרוג אותו(לגיבור) והוא מוצא זמן לכתוב פרוטים על הנשקים ועל כל מני דברים(עם היסטוריה והוראות הפעלה ומה לא) באורך שיכול להגיע גם ל2 עמודים. זה נחמד, אבל לא כל כך ארוך וכל כך הרבה. גם יש הרבה חפירות על מיקום ועל כל מיני דרכים, אני לא אוהב את זה גם יותר מדי. מה שכן היה נחמד זה החפירות על התכנונים של הגיבור לפני איזה מכות או איזה בריחה.

הגיבור נחמד ביותר וקל להתחבר לדמות הזאת. למרות שלא נראה לי קל למצוא כזה דבר ברחוב בימינו.

לקח לי איזה חודש לקרוא את זה. גם מחוסר זמן וגם מחוסר עניין. בספרים טובים גם אם אין כח וזמן אני ממשיך לקרוא כי אני לא יכול להניח את הספר מהיד מרוב שהוא מעניין.

ציון- 6 וחצי.