מי השחקן האהוב עליכם שלא משחק במדי הקבוצה שלכם?


(Uriah) #1

שלי גריזי

לכאורה מדובר בשער פשוט, אבל העירנות והמקדמה החכמה לתוך הרחבה מאפיינים חלוץ באמת איכותי ולא סתם בטטת רחבה.

תמיד חיובי, תמיד מחייך ופשוט תמיד כיף לראות אותו (חוץ מהפעמים בהם הוא מדיח אותנו מליגת האלופות)

אז מי השחקן האהוב עליכם שמשחק במדים של מועדון אחר?


(titi camara) #2

סווארז,
כמעט הביא לנו אליפות, כשהחליט לעזוב סופית קיוויתי שיחליף את האדום בלבן אבל הוא החליט לשבור לי את הלב, אבל אני עדיין לא יכול לשנוא את החרא הזה.


(Uriah) #3

הסיבה היחידה לכך שלא הייתי רוצה את גריזמן אצלי היא סוארס :slight_smile:

פשוט שחקן שמשאיר את הלב על הדשא


(moshe34) #4

אחרי שטוטי פרש, בופון לוקח בלי מתחרים. הוא מבחינתי האיניסטה של השוערים.
איזה קלאסה ואיזה נאמנות…


(DoctorGonzo) #5

מאוהב כבר כמה שנים במודריץ’…


(Aimarito) #6

מודריץ’, קשה להאמין כמה כבר אי אפשר למצוא מנהל משחק כיום שהוא גם אינליגנטי, גם מתמודד טוב עם פיזיות וללא אגו. אני לא מצליח להאמין שיש אוהדי ריאל שמצליחים לעיתים לבוא לשחקן הזה בטענות, שהוא לטעמי הבורג הכי חשוב בריאל כבר כמה שנים טובות.


#7

פוגבה. שהוא לא עושה שטויות ומשחק כמו שהוא יודע, הוא נראה מפלצת וכיף גדול לצפות בו. אני אוהד נבחרת צרפת גם אז בכלל.


(shum22) #8

שתיים מרכזיים:
וויליאן - שחקן פשוט אדיר שאני נורא נהנה לצפות בו, כל מה שהוא עושה תמיד נכון, כמעט לא עושה טעויות, יכולת סיום מדהימה. תמיד השחקנים האהובים עליי הם אלו שלדעתי אנדרייטד, אז וויליאן כרגע הוא השחקן האנדרייטד ביותר לטעמי.

אלכסיס - אותן סיבות כמו וויליאן.


(Sami_h) #9

אנייסטה. סוגד לכל מגע שלו בכדור ואחרי שעבר יותר מעשור מאז הפעם הראשונה שראיתי אותו ומיד התאהבתי, בא אסנסיו ונותן לי את אותה ההרגשה בדיוק של דון אנדרס.


(moshe34) #10

:rage:


(orelh94) #11

הייתי אומר אלונסו אבל הוא פרש. מוזר, אין לי אחד כזה כרגע…


(matanel1) #12

שנים זה היה אינייסטה. גאון כדורגל ובלי קשר אישיות מעוררת הערצה.

בשנתיים האחרונות אני מאוד מחזיק מדיבאלה.
עוד שחקן זה ז’ואו קאנסלו. אנדרייטד עצום. לדעתי יכוללהיות המגן הימני הטוב בעולם.


(marcelo.12) #13

דייגו אלבס (שוערה של פלמנגו בהווה ושל ולנסיה ואלמריה בעבר).
אחד השוערים הכי מוחמצים ב10-12 השנים האחרונות היה לו חוסר מזל שכל הגדולות בספרד היו שוערים גדולים (וגם שהיה את ג’וליו סזאר בברזיל שאטם לו את חולצת ההרכב בנבחרת) וגם כאשר הקבוצות הגדולות רצו שוערים הוא (תמיד) סבל מפציעות קשות שהשביתו לתקופות ממושכות. ולמרות זאת הוא גדול הודפי הפנדלים בספרד.
בוא נגיד שרונאלדו ומסי מכירים אותו טוב מאוד והוא הופיע מולם לא מעט פעמים.
שוער ענק חבל שהוא עבר לברזיל.


(Yoninori) #14

לא יודע אם המונח ‘הכי אהוב’ תופס, אבל הייתי רוצה את אומטיטי בצד שלי. בד"כ אני לא שם לב להופעות של בלמים (לעומת הברקות של חלוצים, כמו רוב האנשים אני מניח) אבל העליונות שלו תמיד בולטת אצלי. כל אחד על אחד איתו נראה לי כאבוד מראש.

אה וכמובן… מסי. שליש מחיי העברתי בשנאה ותיעוב וייחול לרע ביותר עבורו. התבגרתי, ונותרה רק שנאה רגילה :slight_smile:
אבל השחקן הראשון שהייתי רוצה לראות אצלנו, באגף ימין (הפנוי, אגב)


(whykds) #15

האמשיק. הלוואי שהסופה הזאת הייתה משחקת אצלנו.
בזמנו היה לי קראש על רויס ושווייני


(SantiagoBernabeu) #16

קסיאס היה השחקן שגרם לי להתאהב בריאל מדריד, זלאטן היה זה שגרם לי להתאהב בכדורגל.

לא ידעתי שום דבר על כדורגל עד אותו יום שחבר הראה לי קליפ של איקר קסיאס, אז שוער צעיר מאוד. החבר מין הסתם היה אוהד ריאל מדריד ולכן גם אני הפכתי לכזה. אבל לא באמת אהבתי כדורגל.

כדורגל התחלתי באמת לאהוב כשראיתי את זלאטן משחק. היה לו משהו שאין ולא היה לאף שחקן אחד. ביום שהוא חתם בברצלונה היה בי עצב כפול. אבל לשמחתי ‘הפרופסור’ לא אהב שחקנים דומיננטים בחדר ההלבשה וזה נגמר מהר מאוד.

אני לא אוהב אותו כמו פעם אבל אני תמיד אזכור אותו כמי שגרם לי להתאהב בכדורגל.

השחקן השני הוא די מריה. ובניגוד לדעה הרווחת עליו, לעניות דעתי הוא דווקא שחקן על.


(sh4rky) #17

לדעתי בחירה בשחקן ששיחק בעבר בקבוצה שלי שקולה לבחירה באחד שמשחק בה כעת. לכן, כריסטיאנו לא אופציה.

יש שני אלמנטים שמאוד משפיעים על האהדה שלי לשחק כדורגל. הראשון, והחשוב יותר עבורי, הוא הפן הרגשי. מהבחינה הזו, השחקן שמבחינתי מסמל את שאריות הרומנטיקה שנותרו בכדורגל הוא בופון. לא רק שהוא מהטובים בעולם בתפקידו כבר קרוב ל-20 שנה, בופון נשאר נאמן לקבוצה שלו גם ברגעים הקשים ביותר. ההתנהגות שלו על המגרש תמיד אצילית, לעולם לא נגרר לריבים או שמח לאיד לעיני היריבים שזה עתה ניצח. אפשר לראות את התגובה שלו אחרי העלייה על חשבון ברצלונה בעונה שעברה, כשהלך לחבק את מסי בלי שמץ ציניות או שחצנות.
האהדה שבופון זוכה לה באיטליה בפרט ובעולם בכלל גורפת כמעט לחלוטין. שחקן שמשחק בקבוצה השנואה ביותר באיטליה, והסמל הכי גדול שלה, בכל זאת אהוב על רוב האיטלקים. היחיד שמתקרב למעמד הזה בעולם הוא אינייסטה. אהדה לא טריוויאלית, ואין ספק שבופון זוכה לה בצדק.

האלמנט השני הוא כמה הנאה מסבה הצפייה בשחקן. כאן יש שחקן שתמיד חלמתי שמישהו יצליח לסדר לו את הראש, עדיף ביונייטד, כי הפוטנציאל שלו היה אינסופי. ריקרדו קווארסמה לא מגיע לשחק כדורגל, הוא מגיע לתת הופעה. מעטות הפעמים שהוא בוחר לשחק ‘פשוט’, כי למה להרים בשמאל כשאפשר ראבונה, למה לתת פס כשאפשר להסתובב ולמסור עם העקב, ולמה לבעוט בעיטה חופשית כמו כולם כשאפשר עם החלק החיצוני של הנעל?
כתבתי זאת בעבר, קווארסמה הוא הבזבוז הכי גדול שראיתי בכדורגל, ראובן עובד לעשירים. ובכל זאת, צפייה בו כאוהד נייטרלי שלא מתעניין בתוצאה היא תאווה לעיניים. במקרה הזה דווקא העובדה שלא שיחק בקבוצה שלי מחזקת את האהדה שלי אליו, כי אם היה משחק ביונייטד היה משגע אותי לחלוטין.
לאחרונה הוא קצת התבגר על המגרש, אבל כשרואים שחקן כדורגל עם קעקוע של דמעה כמו דראג לורד קולומביאני, מבינים שהשכונה תמיד תישאר אצלו עמוק בפנים. טראגי עבור הקריירה שלו שיכלה להגיע לשמיים, אבל כיף גדול עבור כל השאר.


#18

תיאגו אלקנטרה. קסם ברזילאי, עם אלגנטיות של ספרדים.

אה ואם אפשר אחד שממש ממש פרש, טוטי.


(bblanko) #19

שלי מת׳ייה, כי איזו דרך טובה יותר יש להתחבב על אוהד ריאל מאשר להרוס לבארסה כל פעם שאתה עולה לשחק :wink:

ועכשיו ברצינות ואני מניח שהבחירה די בנאלית, אבל מסי. מהרגע הראשון שהילד בן ה17 נגע בכדור היה לי ברור שאני צופה מיוחד וזה הקסים אותי.
בכלל התבוסות שהוא (ורונאלדיניו) הנחילו לריאל רק גרמו לי לאהוב את הקבוצה שלי (ואותם) יותר. מוזר אני יודע.