תופעות ומגמות בכדורגל העולמי ::


(Spaceman Nerazzurro) #92

[QUOTE=ben barel;1405504]אמרתי שהתלוננת? אמרתי שאתה צריך לבכות שאתה מנצח בבונקר? ברור שאתה שמח שניצחת. אבל גם ברור שאתה רוצה שהקבוצה שלך תשחק כדורגל התקפי ושוטף. תקרא לזה איך שאתה רוצה.[/QUOTE]
ממש לא ככה. אני תמיד העדפתי כדורגל הגנתי, אם אתה אומר לי עכשיו איזה מאמן אני מעדיף, אחד שדוגל בהתקפי או אחד שדוגל בהגנתי, בלי מחשבה אבחר בשני. לא סתם אני רוצה את בלאן כמאמן אינטר, חוץ מזה שהוא מבין כדורגל הוא היה בלם ומין הסתם הוא יעבוד על ההגנה הרבה.


(מגן ימני) #93

סניוק,
אני לרגע לא רמזתי שהסגנון הספציפי של ברצלונה הוא איזה חובה קדושה שמוטלת על קבוצות לנסות לשחק אותו. ויותר מזה, מעולם לא רמזתי שחוסר בהישגים יביאו אותי להפסיק לאהוד ברצלונה. זהו כן חובתה של כל קבוצה לשחק בסגנון אטרקטיבי, כי לאטרקטביות יש חלק מרכזי מאוד בקשר לאוהדים ומי שמתווכח עם זה, לא יודע על מה הוא מדבר. מתי שכדורגל יפסיק לעניין אותי ברמה האסתטית אני לא אטרח לצפות בו. אני לא צופה בהטלת כידון ולא בטורנירי דוקים. את תחושת הקהילתיות אני יכול לשמור להפועל קטמון. אחד האלמנטים המרכזיים של אהדת כדורגל בינלאומי הוא רמת העניין שלו. האם משחקי הכדורגל של ברצלונה כשהיא נאבקה על מקום רביעי היו מעניינים? אם כן אז אני אהיה שם. אם לא, אז לא.

colombian cowboy

אין ספק שספורט תחרותי יש הרבה אלמנטים. יש את יצר המחנאות שטבוע בנו, שגורם לצורך להזדהות, ולא פחות חשוב להתנגד לאחר. לכן האהדות החזקות ביותר הם לקבוצות עם אויב. יש את יצר הרכילות, שלגברים יותר קל להביע במסגרת ספורטיבית מאר ברכילות סתמית. יש את הצורך בנאמנות כמו שהמשתמשים הנחמדים מציינים. אבל העניין בספורט הוא חלק מרכזי מאוד וקריטי מאוד באהדה שלנו. אני מתקשה לקבל ברצינות אדם שטוען אחרת כשהוא אוהד קבוצת פאר שהוא מעולם לא היה בעיר שלה. אני נהייתי אוהד ברצלונה במשחק שלה מול מנצ’סטר יונייטד ב2008 בו היא הפסידה 1-0. זה היה הפעם הראשונה שראיתי את בארסה. עד אז חבר אוהד צ’לסי משך אותי למשחקים שלה, וכמו שאתה רואה, זה לא הספיק. אם בארסה תשחק כמו שהיא שחקה אז, אני אמשיך לאהוד אותה. היא תוכל אפילו להוריד את הרף ועדין לעניין אותי.


(ganjo) #94

אגב הדיון על העדפה של הגנתי לעומת התקפי- זה מזכיר לי את הויכוח האלמותי: כריס קורנל או אדי וודר (מייק פאטון לקח). אוהבי רוק בד"כ אוהבים את הליד סינגר ואת הגיטריסט (חלוצים\קשרים התקפיים), מביני עניין אוהבים את הבאסיסט (קש"א) ואני תמיד הקשבתי רק למתופף (שוער שלפעמים בועט פנדל). אבל בסופו של דבר, חוץ מאולי הסקסופוניסטים המאוסים והקולניים של האייטיז (דני אלבס), תזמורת צריכה את כל המרכיבים. אין פה בכלל עניין של העדפות- אתה מעדיף את מי שאתה אוהב ואתה אוהב את מי שיצא לך לאהוב. החיים הם רצף של מקרים וכל ניסיון למצוא בהם כוונה הוא אידאליזציה.


(מגן ימני) #95

אני לא לגמרי מסכים איתך, ליאור.

ברור שכדי ליצור קבוצה “מוצלחת” צריך איזון בין כל המרכיבים, וכאן האנלוגיה ללהקה מובן. אבל השאלה האם זה קשור לרמת עניין. בוא נגיד שבארסה תספוג עוד 50 שערים בעונה. ההגנה שלה תהיה קטסטרופלית והיא לא תצליח בהרבה ממשחקיה. האם היא בהכרח תהיה פחות מעניינת? לאו דווקא. צריך כמובן גם הגנה כדי שלהתקפה תהיה משמעות. אבל בסופו של דבר השאלה היא מה אתה מעדיף לראות? גולים או מניעת גולים? לדעתי לרמת עניין יש מדדים אובייקטיבים מסויימים שיהיו נכונים על רוב האנושות (תמיד יש יוצאים מן הכלל) לפי המדדים האלו לראות גולים יותר מעניין מלראות אותם נמנעים


(ganjo) #96

[QUOTE=מגן ימני;1405571]אבל בסופו של דבר השאלה היא מה אתה מעדיף לראות? גולים או מניעת גולים? לדעתי לרמת עניין יש מדדים אובייקטיבים מסויימים שיהיו נכונים על רוב האנושות (תמיד יש יוצאים מן הכלל) לפי המדדים האלו לראות גולים יותר מעניין מלראות אותם נמנעים[/QUOTE]

פה סלע המחלוקת בינך ובין חלק מהמשתתפים בדיון. אני לא בטוח איפה אני על הסקאלה, ואני לא חושב שבארסה בעידן פפ (כי בעידן טיטו עדיין מוקדם לקבוע) שיחקה התקפי יותר מששיחקה הגנתי; אני מאמין שהעיקרון הכי בסיסי וחשוב של אותה בארסה היה לחץ בלתי פוסק על הכדור- כלומר: משחק הגנתי בכל רחבי המגרש, היו שקראו לזה בונקר מודרני. אני לא אוהב כדורים שמגיעים לרמת השוער כי אני מעדיף לראות את הקשה"א שלי קורא את המהלך לפני כן, אבל אני בהחלט מת על הגליצ’ים של מסצ’רנו וחוגג בהם כאילו מסי הרגע עבר שני שחקנים ואני חושב שכל בן אדם שבאמת עוקב אחרי המשחק הזה לא יוכל לבחור בקלות. צופי הכדורגל (כפי שמישהו הגדיר אותם כאן) יעדיפו תמיד את השער. אוהדי הכדורגל לא.


(hmmm) #97

מגן ימני,

אל תשכח שדווקא המשחק ההגנתי שעליו אתה מלין (בצדק או שלא) הוא זה שמעלה את ערך השערים.

[QUOTE=מגן ימני;1405550]את תחושת הקהילתיות אני יכול לשמור להפועל קטמון.[/QUOTE]

“תנו לי תנו לי”? :wink:


(מגן ימני) #98

ליאור,
אתה בחרת להביא דוגמא שני מקרים לא בנאליים. משחק הלחץ של ברצלונה והגליצ’ים של מסצ’ראנו. במשחק הגנתי אמיתי אגב, לא יהיה צורך בגליץ’. גליץ נובע מנתינת מרחב לשחקן והצורך לכפר על זה במשחק מהיר. אין במניעה דבר משעמם לכשעצמו. יש בעיה בלראות את הדבר הבנאלי יותר. משחק הלחץ של ברצלונה כשהוא מיושם היטב הוא לא בנאלי, והוא בהחלט נאה מאוד לעין מבינה. אבל בוא ניקח לדוגמא את המשחק הידוע בין אינטר לבארסה בגומלין, משחק שנחשב לתפארת המשחק ההגנתי. הוא היה מעניין? ראית בו גליצ’ים? התגוננות על ידי הצטופפות מסביב לשער היא לא דבר קשה ולא מתוחכם. והוא לא עונה לאף אחד מהמדדים הבסיסיים של מה שנקרא “מעניין”

HMMM

אתה צודק עד רמה מסויימת בלבד. הגול של פיקה נגד אינטר לא היה מהנה יותר מרוב הגולים שראית ותראה. יש גבול לכמה ההגנה נצרכת כדי לתת עניין לגול


(Ricardo) #99

[QUOTE=ליאור;1405557]אגב הדיון על העדפה של הגנתי לעומת התקפי- זה מזכיר לי את הויכוח האלמותי: כריס קורנל או אדי וודר (מייק פאטון לקח). אוהבי רוק בד"כ אוהבים את הליד סינגר ואת הגיטריסט (חלוצים\קשרים התקפיים), מביני עניין אוהבים את הבאסיסט (קש"א) ואני תמיד הקשבתי רק למתופף (שוער שלפעמים בועט פנדל). אבל בסופו של דבר, חוץ מאולי הסקסופוניסטים המאוסים והקולניים של האייטיז (דני אלבס), תזמורת צריכה את כל המרכיבים. אין פה בכלל עניין של העדפות- אתה מעדיף את מי שאתה אוהב ואתה אוהב את מי שיצא לך לאהוב. החיים הם רצף של מקרים וכל ניסיון למצוא בהם כוונה הוא אידאליזציה.[/QUOTE]

רוברט פלאנט.


(m.p.w) #101

רק רגע שאני יבין אותך נכון. אתה משווה את צ’לסי 2012, אינטר 2010, ויוון 2004. לריאל מדריד של השנים האחרונות?


(Mendieta) #102

חס וחלילה. אני משווה אותן לריאל מדריד ששיחקה נגד ברצלונה בשנים האחרונות. האמת היא שהסגנון משחק של ריאל מול שאר הליגה ובאירופה הוא מהנה, ת’אכלס, מהיר חד ואלגנטי. קשה לי להודות שאני נהנה לראות את המשחק שלהם. בגלל זה יש לי כ"כ הרבה צער לראות את אלונסו עסוק בחסימות למסי במקום לשחק את אותו כדורגל שהוא משחק נגד שאר הליגה ואירופה, וחבל שאותה קבוצה אלגנטית, מהירה וחדה נהפכת לאותה צ’לסי\אינטר\יוון. ועוד לה יש את הכלים לשחק פתוח מול ברסה.

בסופו של דבר לאף אחד אין בעלות על הכדורגל, וזה גם מה שיפה בו. הוא ימשיך להתחדש ולהשתנות, ולייצג גישות שונות לגבי החיים. אני מקווה שהגישות של הקבוצות תשתנה, ויצוצו יותר דורטמונדים וביירנים ומנצ’סטרים, הקבוצות שלא מפחדות להיסתכל ליריבה בעיניים.


(m.p.w) #103

אתה מדבר על ריאל של לפני שנתיים או על ריאל הנוכחית?


(המהנדס_8) #104

מגן ימני,

אני מסכים מאד עם רוב מה שכתבת, רק שאלה קטנה מציקה לי: אתה חושב שזה אפשרי להפסיק להתעניין בקבוצה שלך לאחר שסגנון המשחק שלה השתנה?
לדעתי שתי פעולות של המוח מונעות מצב זה והן:

  1. הסתגלות למצב הקיים. כלומר, אימוץ השיטה הנוכחית שבה הקבוצה דוגלת כשיטה שאותה אני מגדיר כמעניינת. אני סבור כי אם בארסה תשחק כדורגל יותר טקטי המסתמך על פיזיות, או לחילופין, אינטר תתחיל לשחק כדורגל הרבה יותר יצירתי ומסתמך על שחקנים שיודעים לטפל בכדור, רוב האוהדים של הקבוצות יישארו נאמנים לקבוצות שלהם. למה זה קורה? מה השתנה אצל אותם האוהדים שהרעיפו שבחים על העמידה הטקטית של הקבוצה שלהם ופתאום מתמוגגים מדאבל פסים בחצי של היריבה, גם אם הדבר כרוך בספיגה מרובה יותר של שערים? המוח האנושי יעשה כמעט כל שינוי כדי שהמציאות תתאים לאינטרסים שלו.

דוגמא לפעולה זו אשר לא קשורה לעולם הספורט אבל כן ממחישה את טענתי היא ניסוי פסיכולוגי שנערך בקרב סטודנטים ( לקוח מתוך הספר “למוח יש ראש משלו” של קורדליה פיין, ספר מרתק ביותר) :הם קיבלו תיאורים פיקטיביים של אנשים לכאורה הצליחו או נכשלו בלימודיהם המקצועיים. המאפיינים שעליהם קראו היו למשל היותו של האדם הבכור במשפחתו או צעיר הילדים, היותו קתולי או פרוטסטנטי. עכשיו, נניח שאחד הסטודנטים הללו הוא צעיר בניה של משפחה קתולית, אשר רוצה להיות רופא. ואז הוא קורא על רופא מצלי שהוא קתולי, הבכור במשפחתו. האם לא יהיה נחמד אם יוכל לשכנע את עצמו שהדברים המשותפים לו ולאותו רופא הם אלה שיקבעו את ההצלחה, וכי המאפניים האחרים אינם חשובים? זה בידיוק מה שקורה. הסטודנט מחליט שחינוך קתולי הוא זה שגורם להצלחה, וכי חשיבותו של הגורם השני פחותה יחסית. ואולם אם נאמר לסטודנט כי אותו אדם לא הצליח, הרי שלפתע הקתוליות נעשית הרבה פחות רלוונטית(איזה קשר יש בין דת להצלחה?) אבל מיקומו בין ילדי המשפחה, הגורם בו הם שונים, נעשה לפתע מכריע.

  1. הפעולה השניה היא התקווה שהקבוצה תחזור לשחק את הכדורגל שגורם להנאה אצל האוהד. הרי אדם לא נהיה סתם אוהד של קבוצה מסויימת. כמו שאתה זוכר את הרגע הקסום שבו הבנת כי שאתה אוהד בארסה, כך כל אוהד זוכר את הרגע המיוחד הזה שמשותף לו ולקבוצתו. העובדה שהקבוצה הצליחה לייצר את החיבור הזה בינה לבין אוהד, מבטיחה כי אותו אוהד תמיד ישאף לשחזור של אותו רגע, כי הוא יודע שקבוצתו מסוגלת לזה. אם בארסה תהפוך להיות קבוצת מרכז טבלה, אותם האוהדים שזכו לראות אותה בימייה הגדולים לא יפסיקו לקוות לקאמבק שלה וזה הדבר אשר יישמר את העניין בקבוצה.

אני מסכים ברמה התיאורתית שתארים ונצחון יש בכל ספורט אך מה שמבדיל ביניהם הוא צורת הספורט למראית העין וכי המשיכה לספורט הוא תנאי הכרחי כדי לאהוד קבוצה, אך אני חושב שמרגע שאדם הופך לאוהד, התעניינותו בקבוצה לא תלויה בצורת המשחק שלה ולכן לא תעלם במידה וצורת המשחק תשתנה.


(hmmm) #105

Mendieta,

צ’לסי של מוריניו (שהמשיכה גם אחריו) רחוקה מלהיות הבלחה חד פעמית (אפילו שהם זכו רק פעם אחת) ואינטר קרסה בראש ובראשונה בגלל שלא היה לא כסף. מעבר לכך זה בעיקר ניהול כושל, לא גישה או שיטה שכשלו. מצחיק שאתה מזכיר את האזארד ואוסקר, כי אלה בדיוק השחקנים הפנטזיסטות שאברמוביץ’ רוצה לראות בקבוצה במקום שחקנים “אפורים” כמאלודה.

חוץ מזה, יונייטד? זו שהתאפיינה בעיקר בהגנת ברזל וב-4-5-1 המפורסם של פרגוסון עם ג’י סונג פארק בצד אחד ו-ווין רוני החלוץ בצד השני שירדפו אחרי המגינים של היריבה?


(מגן ימני) #106

מהנדס,
מטבע הדברים מאוד קשה לענות על השאלה הזו. אני כן יכול לומר שלרמת העניין מהמשחק שאני רואה יש ערך בעיני. שלא תבין אותי לא נכון, גם אם נצייר מצב מופרך שבארסה תשעמם אותי באופן מוחלט, יהיה לי אכפת ממנה. אני אפרגן הצצה לעיתון ואני אשמח לראות אם היא נצחה ואצטער לראות שהיא הפסידה. אבל להתעניין באמת, לא. אני בן אדם די עסוק (אל תתן לזמן שעשיתי היום בפורום להטעות אותך) וזה הקרבה מסויימת בשבילי לראות משחקים, ואני לא אהיה מוכן לעשות את זה אם הם ישעממו.
אתה יודע מה, אולי אפילו זה לא נכון. בחרתי בבארסה, קבוצה שהאתוס של כדורגל אצלה הוא כזה חזק, כך שאם היא תשנה אותו אולי אני אסתכל על זה כבגידה בסמל בשבילי. שלא מדובר באותה קבוצה. סמל וצבעי חולצה הם לא העיקר בקבוצה, אולי זה מה שמפריע לחלק מהאוהדים במדריד במוריניו. האם ברצלונה תישאר ברצלונה אם היא תבגוד ביסוד כל כך מרכזי באתוס שלה? נקווה שזה תסריט דמיוני לחלוטין שלא ייקרה וכל הדיון הזה הוא תיאורטי גרידא


(Stanko) #107

[QUOTE=Mendieta;1405626]בסופו של דבר, אני לא חושב שיש דרך אחרת לשחק כדורגל. אני חושב שיש כמה סגנונות. הדרך של אינטר וצ’לסי וריאל מדריד לפרקים אולי מצמצמת את הפער מברסה, אבל בסופו של דבר, זאת הבלחה חד פעמית. הדרך הזאת לא תביא המשכיות, ולכן את אינטר וצ’לסי אפשר למצוא היום בליגה האירופאית. לעומתם, קבוצות שדוגלות בכדורגל התקפי כל הזמן כדוגמת ביירן ומנצ’סטר, כבר שנים רצות באירופה, והם ימשיכו לשלוט שם.

אין לי בעיה עם האנשים שסגדו והיללו את אינטר וצ’לסי בזמנו, רק שאלה אחת-מה הרגשתם והאם נהנתם ככה מיוון של 2004? בלי להישמע שחצני, לדעתי התשובה היא שלילית. ההנאה שלהם באה כי מדובר בברסה בצד השני, אבל האמת היא שלכולנו נשבר הלב לראות את רונלדו, הילד הכישרוני בטירוף שמשחק שאלוהים התכוון שישחקו את הכדורגל, ממרמר בבכי כי נבחרת אחת הגיעה לשחק בצורה צינית. באותו יום, אני בכיתי ביחד עם רונלדו. ואני אבכה איתו גם בגמר הבא אם הנבחרת שלו תשחק כמו אז, והנבחרת היריבה תשחק כמו יוון.

יש משפט קבוע “בסופו של דבר זוכרים את התארים”. ובכן, מישהו זוכר את נוטינגאהם פורסט של 78-80? ומי זוכר במה בידיוק זכתה גראנדה מילאן? ולמה בכלל כ"כ מתלהבים מברזיל של 70 יותר מהאחרות? הסיבה היא פשוטה-כי הם שיחקו בסגנון משחק מסויים, לא כי הם זכו בתארים.

זה הדבר היחיד שיש לי להגיד. אני לא מסכים עם ניר, לדעתי קבוצות לא באמת ניסו להתמודד עם ברסה בדרך אחרת. הם הרימו את הידיים לפני שניסו. היחידות שלא חטאו בזה הן מנצ’סטר, ארסנל וביירן, שבזמנו היו משמעותית יותר חלשות מברסה. לדעתי כיום קבוצות כמו ביירן, דורטמונד, ריאל וגם יובה במידה וישחקו פתוח יש להן [B][U]את הכלים לנצח את ברסה גם בלי לשחק בצורה צינית ודוחה, וחבל שאינטר וצ’לסי לא ניסו לשחק ככה.[/U][/B] שיהיה להם בהצלחה בליגה האירופאית, ושימשיכו לקנות אוסקרים והאזרדים וטורסים, מה שצריך להישתנות זאת הגישה והשיטה, לא הסגל…[/QUOTE]

גבר, אתה נראה לי בהחלט בחור לעניין. אבל יחד עם זאת אתה ליצן רציני. אתה מזכיר את אינטר, ששיחקה מגעיל, וכו’ וכו’ וכו’ ועוד זיוני שכל.
אינטר שיחקה נגד ברצלונה 180 דקות (עזוב רגע את שלב הבתים, 2 הקבוצות לא שיחקו ברצינות כי העפלתם היתה צפויה).
ב-90 דק’ הראשונות (סן-סירו), אינטר פירקה את ברצלונה. פשוט פירקה. איך אתה יכול לזלזל בזה?! איך אתה יכול לקרוא לזה ציני ודוחה? זה למה אני שונא (לא את כולם!) את אוהדי בארסה. כי הם מזלזלים בכל היריבות שלהן.
נעבור ל-90 דק’ בקאמפ נואו (למעשה ה-90 דק’ היחידות שאתה זוכר) - אינטר כן שיחקה כדורגל, עד הרגע שבו טיאגו מוטה (המלך!) קיבל אדום מאוד מפוקפק. אינטר, בקאמפ נואו, נגד ברצלונה (בשיאה!) ב-10 שחקנים. מה אתה פאקינג רוצה שהיא תעשה?! מה?! בוא תסביר לי!
שהיינו 11 שחקנים כן עמדנו והיינו במגרש, ברגע שקיבלנו אדום - כבר לא נותרה ברירה. תעשה לי טובה, ואל תשים את אינטר של שנת 2010 (גראנדה אינטר! שזכתה בכל תואר אפשרי באותה עונה) לצד צ’לסי הנכה של די-מטאו.
וואו, העלבת את האינטלגנציה של פורום ספורטאנטר. לך תכתוב ב-FXP, אולי שמה יעריכו את מה שאתה כותב.


(Colombian Cowboy) #108

עד כמה שאנחנו מנסים להיות אובייקטיביים (ללא הצלחה) אף אחד לא באמת יכול לכמת שחקן או קבוצה בגלל חוסר השעות שהוא צפה בהם. אני כאוהד בארסה לא מצליח בחיי לראות עוד קבוצות כי אין לי את הזמן לכל זה.

באיירן, קבוצה מעולה ומרגשת לוקחת אליפות ב28 מחזורים ואף אחד לא צופה בה. יעמוד הראשון שיגיד צפיתי השנה יותר מעשר משחקים של באיירן, לא לחינם הת’רד של הבונדסליגה זז פעם בשלושה חודשים.
אין לי מושג איך יובה’ או באיירן משחקות, ואין לי מושג איך ריאל משחקת (חוץ מזה שראיתי אותה באונס הכפול השנה…) על אף שהיא בליגה הספרדית. למה? כי גם קבוצה אחת זה יותר מדי בשביל לאהוד…

בסופו של יום (או דיון), לעולם לא יהיה לבר אנוש סיג ושיח להכריע בדיון הזה. הברסאי יצעק: “מסי הכי טוב בהיסטוריה”, הביאנקונרי יצרח: “ברזאלי אנדרייטד”, שד אדום ינאם מעל לכל במה: “ואן פרסי הסקורר הטוב ביותר בעולם, ורוני הכולבויניק ההתקפי המושלם”, וכך כל אחד ירומם את קרנו שלו וידרוך וירמוס כל נקודת אור אצל יריבו.

למה אנחנו לא סותמים את הפה כשאנחנו לא יודעים דבר, ומתעקשים לטחון את המוח עם ראיות כל כך סובייקטיביות שזה מחליא…


(oded23) #109

[QUOTE=Mendieta;1405626]. ובכן, מישהו זוכר את נוטינגאהם פורסט של 78-80? [B]ומי זוכר במה בידיוק זכתה גראנדה מילאן?[/B] ו[/QUOTE]

??? אתה רציני?

עד לאחרונה הדיון נסוב סביב משחק מרתק=משחק התקפי… ובכן, אולי הדבר נכון ל"צופי כדורגל". אך מי שחי ומבין את המשחק לא יתלהב משישה של בארסה לקבוצה שאין לה מושג איך להגן, אלא אם הוא אוהד בארסה. למה שברצלונה לא תשחק פשוט נגד קבוצות מליגה ג’ ותעשה מה בראש שלה, זה בכלל יהיה מבדר. כשקבוצת התקפה מביסה יריבה רצינית, כמו שבארסה אכן עשתה כמה וכמה פעמים, אז זה מעניין. אני יותר מעריך שחקני הגנה טובים ומשחק הגנה טוב מאשר שחקני התקפה טובים ומשחק הגנה טוב. הסיבה היא פשוטה- שחקן התקפה יכשל ברוב המקרים במשימה שלו, שהיא לכבוש או לייצר מצב הבקעה לחבר. רוב ההתקפות לא נגמרות בכך. שחקן הגנה צריך להצליח בכמעט 100% מהפעמים שזה אפשרי, כדי שיחשב למצוין. הם חייבים הרבה יותר ריכוז ואסור להם לטעות. חלוץ, לעומת זאת, יכול לקנות את עולמו בהברקה אחת.

ברצלונה משחקת את הכדורגל שלה כי זה הכי יפה? אולי, לדעת אנשי ברצלונה ואוהדיה (אני לא מסכים. מעדיף כדורגל תכליתי יותר). אבל, זה גם הכדורגל שעובד הכי טוב עם חומר השחקנים שלה. אין איזה עליונות אידיאולוגית בלשחק אותו, זה הגיון בריא. קבוצות עוברות לשחק הגנתי כשזה משרת את האינטרס שלהם, אצל בארסה זה רק יפגע. כשבכל מקרה היה צריך לשנות ולשחק על תוצאה, פפ ידע לעשות גם את זה. וכשהוא התעקש על דברים שלא עובדים, אוהדי ברצלונה התרגזו, לא הצדיקו את זה באידיאולוגיה עילית…

לא מעניינים אותי מדדים “אובייקטיבים” (לא מקבל את זה). אותם מדדים טובים לצופי כדורגל שלא מתעמקים או לא מנוסים במשחק. ואני רק רוצה לסיים “מגן ימני” ולהגיד שזה אבסורד שאתה בא בהצהרה שאתה צופה בקבוצה שלך רק בגלל כדורגל יפה, מוסיף ואומר שמי שטוען אחרת “לא יודע על מה הוא מדבר”, ועוד מקנח בזה שלכאורה יש לך ראיות אובייקטיביות אבל משום אתה מתעצל להביא אותן או משהו…


(Mendieta) #110

הנקודה שלי היא שלא זוכרים בידיוק במה היא זכתה, אבל הכינוי\תואר המחמיא נדבק לה בגלל סגנון המשחק. מה שמייחד את הקבוצות האלה היה הסגנון משחק ההתקפי וההתעלות שלהם מעל שאר הקבוצות למשך תקופה מסויימת, בין אם הם זכו בכל התארים או לא. אף אחד לא מהלל עד היום את נוטינגאהם פורסט ההיא, כי כנראה היא לא הביאה משהו יוצא דופן-כמו שאינטר לא הביאה, וגם יוון לא הביאה, וגם צ’לסי לא הביאה.

לגבי שאר ההודעה שלך-ילדותי, משעמם, נדוש. בסדר, אתה תופס משחקן הגנה יותר מהתקפה. ווטאבר. חלק מאמינים בדרך, חלק מאמינים בתוצאה. זה לא פער שניתן לגישור כנראה.


(m.p.w) #111

[QUOTE=Mendieta;1405704]לגבי שאר ההודעה שלך-ילדותי, משעמם, נדוש. [/QUOTE]

[QUOTE=Mendieta;1405694]התגובות שלך ילדותיות, ואני לא מוצא כל עניין להתדיין איתך. תתבגר ותחזור לפה.[/QUOTE]

פעם מלכת אנגליה באה לבקר בבית משוגעים. ניגש אליה אחד המשוגעים ואמר לה: “את יודעת, אנחנו הנורמלים. אתם המשוגעים!” אז המלכה ענתה: “זה נכון, אבל אנחנו הרוב.”

נקודה למחשבה.


(oded23) #112

[QUOTE=Mendieta;1405704]הנקודה שלי היא שלא זוכרים בידיוק במה היא זכתה, אבל הכינוי\תואר המחמיא נדבק לה בגלל סגנון המשחק. מה שמייחד את הקבוצות האלה היה הסגנון משחק ההתקפי וההתעלות שלהם מעל שאר הקבוצות למשך תקופה מסויימת, בין אם הם זכו בכל התארים או לא. אף אחד לא מהלל עד היום את נוטינגאהם פורסט ההיא, כי כנראה היא לא הביאה משהו יוצא דופן-כמו שאינטר לא הביאה, וגם יוון לא הביאה, וגם צ’לסי לא הביאה.[/QUOTE]

גראנדה אינטר נזכרת כקבוצת הגנה מובהקת, אצלה הומצא הקאטנאצ’ו, ועדיין נתפסת גדולה. אינטר של 2010 לא תיזכר כאחת הגדולות? אולי בגלל שלא הייתה המשכיות, לא בגלל שום דבר אחר. קבוצה סופר דומיננטית והאיטלקית היחידה בהיסטוריה שזכתה בטריפלטה.
גם גראנדה מילאן הייתה קבוצת הגנה מצויינת.

לגבי שאר ההודעה שלך-ילדותי, משעמם, נדוש. בסדר, אתה תופס משחקן הגנה יותר מהתקפה. ווטאבר. חלק מאמינים בדרך, חלק מאמינים בתוצאה. זה לא פער שניתן לגישור כנראה.

:grin:
תגובה שמלמדת שאין לך מה לומר, או שפשוט לא קראת. מעולה!