תופעות ומגמות בכדורגל העולמי ::


(xavi131) #240

[QUOTE=San Sunny;1664120]אני חושב שקצת החטאת משהו… זה לא קשור ללויאליות או למוסר, אין שום קשר.

להבדיל מעבודה רגילה, רוב הספורטאים שואפים להיות “הכי טובים שהם יכולים להיות”. אם אתה משחק כדורסל, רוב הסיכויים (יש נדירים…) שתחלום על הגעה ל-NBA וזכייה באליפות שם. אם אתה משחק כדורגל, זכייה במונדיאל או בליגת האלופות זה בהחלט שאיפות טיפוסיות. אם אתה אתלט אתה תחלום על זכייה באולימפיאדה. למה? כי מי שזוכה באליפות ה-NBA הוא חלק מהקבוצה הטובה בעולם, הוא שחקן מצטיין. מי שזוכה במונדיאל הוא חלק מהנבחרת הטובה בעולם.

הוא היה קרוב לזכייה באליפות ה-NBA בקיץ הקודם.[/QUOTE]
יש הבדל מנטלי גדול בין שחקני כדורגל (או כדורסל), נכון שלכול שחקני הכדורגל יש חולם לשחק בליגות הבכירות באירופה ובליגת האלופות, אבל מעיטים מהם יגיעו לקיצוניות של סופרטאים אולימפיים.
שחקן הכדורגל הממוצע ישמח פשוט לקבל חוזה יפה שיסדר לו את החיים, רק המיעוט יבחר במשכורת נמוכה יותר בישביל להיות בקבוצות עילית, מה גם שבקבוצות האלו המשכורות הרבה יותר גבוהות. זה יהיה נחמד לזכות אבל רוב השחקנים יודעים שהם בחיים לא יזכו בתארים כאלו ולכן חוזים מסין,רוסיה או קאטר מאוד מושכים אותם.

סופרטאיים אולימפיים זה כבר סיפר אחר. מדובר על אנשים שיהרסו לעצמם את הבריאות והעתיד בישביל לזכות באולימפידה.
הם יסעו לתחרויות פצועיים, יתאמנו גם כאשר הם גוף שלהם יהיה גמור מעייפות ויחפשו כל דרך כדי להשיג יתרון על המתחרים ( יש סיבה למה בקושי שומעים על שחקני כדורגל שמשתמשים בתרופות משפרות ביצועים).
יש סיבה למה רוב הסופרטאיים האולמפיים חושבים ששחקני כדורגל הם ספורטאיים מפונקים.

ג׳קסון מרטינז ידע שהסיכוי שלו לזכות בתואר הוא נמוך, המשכורת שלו באתלטיקו יחסית נמוכה והגיוני מצדו ובגילו לעבור למועדון שמוכן לשלם לו סכום שהוא בחיים לא היה מקבל מאף מועדון אחר. אני חושב שרוב השחקנים במעמד שלו היו מסכימים לעבור לסין תמורת כמות כזאת של כסף


(LIOROM12) #241

אני חושב שיניב(Borntorun) הסביר את זה הכי טוב. שחקנים מברזיל/אפריקה שגדלו בעוני וכל מטרתם זה לצאת ממנו ומשחקים בעיקר בשביל הכסף- ישחקו איפה שיציעו להם הכי הרבה. וכמובן- אין לאף אחד שום זכות לשפוט אותם על הבחירות שלהם.


(Lopo) #242

כל הביקורת הזו תמוהה מאד בעיניי. חוק בוסמן שנכנס לתוקף בשנת 1995 הבהיר בצורה מאד ברורה את תקנות ההעברות שנשמרו עד ימינו, וביטל את “תרבות העבדים” שהייתה נהוגה עד אז. כדורגל הוא עסק לכל דבר ועניין, ואם מישהו מטיל ספק בכך הוא מוזמן להציץ בהסכם זכויות השידור העדכני שנחתם בין הליגה האנגלית לחברות התקשורת שזכו במכרז חסר-התקדים הזה.

כל הסיפור הזה הוא ווין-ווין סיטואיישן ותו לא. שחקני כדורגל מקצועניים אמנם עלולים להיות תלויים תחת גחמות סוכנים, נותני חסות וכיו"ב, אבל בסופו של יום לא ניתן לבצע שום מעבר ללא חתימתם והסכמתם, שכן בעת המעבר ובמעמד חתימת החוזה עליהם לאשר את תנאי העסקתם החדשים. הכדורגל באירופה מאד תובעני מבחינה מקצועית, פיזית, כלכלית, ומנטלית. למעשה, לא ניתן לזקוף נקודות אור לזכותו למעט האתגר המקצועי שהוא מציב בפני השחקנים שמשחקים במסגרתו.

לעומת זאת, בהסתכלות גלובלית יש מספר נקודות בעולם שקל בהן משמעותית במובנים שבהם קשה בכדורגל האירופי. מהשחקנים שמגיעים מאירופה למועדונים בליגה הסינית ו/או האמריקאית ו/או ההודית ו/או הסעודית לא נדרשים אותם הדברים שנדרשים מהם במועדונים הקודמים שלהם. זו מציאות הרבה יותר גמישה וקלילה עבור השחקן, כי השפה העיקרית המדוברת היא כלכלית ולא מקצועית.

בעוד שבמועדונים באירופה מתקיים סוג של מעגל מחזורי בו צמיחה מקצועית תוביל לצמיחה כלכלית שתוביל לצמיחה מקצועית מוגברת. במועדונים כמו אלו שבסין, לצורך העניין, מתקיים סוג של משחק פינג-פונג בין שני העולמות האלו, ובסופו של הפאן הכלכלי תמיד מנצח, מתוך שאיפה כלשהי שזו תצליח להגביר את העניין המקצועי, שכן מהבחינה הזו הכדורגל במדינה רחוק שנות אור מזה שבליגות הבכירות באירופה.

הכוח שניתן לשחקנים במעמד חתימתם במועדונים כאלו הוא רב, יש צורך לגרום להם לוותר על קריירה מקצועית עם אפשרויות התקדמות נרחבות יותר, והמובן הזה מתבטל עם סכומי כסף גדולים מאד שמונחים על השולחן. ותחת חוזה עבודה כל כך שברירי, שכן המעסיק לא רוצה לאבד את המועסק כי הוא משלם עבורו כסף רב, ויתרה מכך כי הוא מגביר את ההתעניינות בשירות שהוא מספק, ניתן למועסק חופש רב לעשות כרצונו. וכשכל החבילה הזו ניתנת לכדורגלנים שמוכנים לוותר על האתגר המקצועי (שבודדים מצליחים להשיג) לטובת הבטחת הכנסה וחוויה-אישית יוצאת דופן, הווין-ווין סיטואיישן רק מתחזק.


(Dovi) #246

גם לי קפץ ה׳תמיד ידענו׳ אבל חשוב לזכור שהוא בעל אינטרס ופושע לא קטן בעצמו.
לא הייתי לוקח את הדברים שלו כתורה מסיני.

Sent from my iPhone using Tapatalk


(Cholo) #247

משחק אותה אד מדינה.


(NoamD) #248

ראיון מרתק עם מנהל השיווק של ארסנל.

בקצרה, מדובר שם על איך ההנהלה מסתכלת על האוהדים שלה כעל לקוחות של בית עסק, הרבה לפני שהם “משפחה” או שלל אמירות נבובות שאנחנו שומעים מהמאמנים השכם והערב.

ציטוט מהכתבה (ההדגשה שלי):

לפני כמה שנים היתה לנו שותפות מסחרית עם יצרנית כלי רכב שבאה אלינו עם בעיה — לחברה היה קשה לשכנע אנשים לבוא לנסיעת מבחן במכוניות שלה. הצענו לה שנשאל את האוהדים מתי הם מתכננים להחליף את המכונית שבבעלותם. הנציגים של החברה לא האמינו שהאוהדים ייתנו לנו את המידע הזה, אבל פשוט העלינו את השאלה הזו באחד הסקרים שלנו על הקבוצה. האוהדים ענו עליה בלי לחשוב, ו[B]העברנו לחברה רשימה ממוקדת של אנשים שמתכננים להחליף רכב בשנה הקרובה, שפרטי הקשר ותחומי העניין שלהם ידועים[/B]

בתור מי שעובד בתחום קרוב, קשה לי להפריז בחשיבות של מידע כזה כמו שמתואר פה.

בקיצור, מומלץ לקרוא ולקבל מבט יותר מפוכח על התחום שאנחנו כל כך אוהבים, אבל נוטים לשכוח כמה ציני וקר הוא.