אין אלוהים


(מגן ימני) #11397

כתבתי על זה. אבל אני שונא את ההודעות שלי אחרי שאני כותב אותם, אז אני אנסה שוב למרות שאני הולך לשנוא את ההודעה הזאת גם כן.
יש לי שני חלקים כאן. החלק הראשון מנסה לענות על בעיית ה’אבן שאי אפשר להרים’ באופן משביע רצון. החלק השני טוען שזה לא רלוונטי לאלוקים בכלל.
בעיית האבן שאי אפשר להרים היא בעייה ויטגנשטיינית מבחינתי. כלומר, היא בעייה שנוצרת בגלל כשל של שפה. נתחיל מהתחלה. האם אפשר לברוא אבן שהיא לא אבן? התשובה האמיתית לשאלה הזאת היא שאמרתי מילים חסרות משמעות. המילים שלנו חייבות לציית לכללי הגיון כדי שיהיה להם משמעות, והמושג ‘אבן שהוא לא אבן’ לא עונה לכלל האריסטוטלי-דבר אינו יכול להיות אמיתי ושקרי בו זמנית- מה שידוע ככלל הסתירה. ואני ידגיש, זה לא שזה לא קיים במקרה, מבחינתי לא אמרת כלום. המילים שלך לא נושאות תוכן והן לא שונות מלהגיד שהמילה בחיטריכללבמחחלעכיכחכמכח סותרת את קיומו האל. הדבר הזה יהיה נכון על כל פירוק אנליטי של מושגים. משולש שאין לו שלוש צלעות לדוגמא, או עיגול שיש לו פינות. ברגע שבמושג הראשוני מונח בהגדרתו תכונה מסויימת, להוציא אותו יהיה משפט סתירתי.

אבל המושג ‘אבן שאי אפשר להרים’ נותן לנו אשליה של אמירה תכונתית מקרית. אנחנו יכולים להתייחס לאבן כאבן שאנחנו לא יכולים להרים. אבל זה יהיה טעות. זוהי טענה שמעידה על היחס שלנו לאבן אבל היא לא תכונה עצמית של האבן. אם אני לא מסוגל להרים אבן 100 ק"ג אז האבן הזאת היא אבן שאני לא יכול להרים. אבל אם אני אלך לחדר כושר ואתעמל הרבה אני כן יצליח לפתע להרים את האבן. האם משהו השתנה באבן? בודאי שלא. משהו השתנה בי, וממילא היחס לאבן השתנה. אי הרמת האבן היא לא תכונה של האבן, אלא תכונה של היחס. ועכשו הדבר החשוב. ברגע שאמרת כל יכול, המושג ‘אבן שהוא לא יכול להרים’ נהיה באופן אנליטי חסר משמעות. הסתירה היא אוויר חם. מילים חסרות משמעות. במציאות ה"כל יכול" הזה יכול לברוא כל אבן, והוא יכול להרים כל אבן. הסתירה היא תעלול מילולי. אילו 'אבן שאי אפשר להרים היה תכונה אובייקטיבית באבן הדבר היה בעייתי (בגלל שהיה אובייקטיבית אבן שהוא לא יכול לברוא) אבל ברגע שזה הגדרה של יחס, המושג איבד את המשמעות כשהגדרת את הפרמטרים של המושג.

עכשו אתה יכול לשאול. אם נגדיר את האל ככל יכול, האם הוא יכול להגביל את עצמו? שזה במילים אחרות לשאול האם האל יכול לבטל את מציאותו עצמו? אני לא יודע מה התשובה לשאלה הזאת, אבל השאלה הזאת אינה נושאת סתירה אם התשובה היא שכן, האל יכול לבטל את המציאות של עצמו. כל יכולותו ודאי יונקת מזה שהוא כל יכול, וברגע שהוא לא כל יכול אז הוא אינו כל יכול. ולכן אין שום סתירה לוגית אם אכן זה היה התשובה. הבעיה היא לכאורה אם התשובה היא שהוא לא יכול לבטל את המציאות של עצמו. וכאן אני מגיע לחלק השני.

אני לא מגדיר את האל ככל יכול, זה מבחינתי התוצאה של ההגדרה. האל בשבילי היא הישות הטרנסנדנטאלית שעומדת בבסיס של המציאות. הוא הקיים, היש הבלתי מוגדר. בגלל מורנו ורבנו הרב רנה זכר צדיק לברכה אנחנו יודעים שהקיים מחייב תודעה (לפחות כחלק בלתי נפרד מההגדרה) ולכן האל הוא ישות אינסופית ובלתי מוגדרת בעלת תודעה (והאפיון הזה אינו מגדיר אותו!! חשוב מאוד! שוב, בגלל מו"ר רנה זצ"ל) הסיבה שהוא לא מוגבל היא בגלל שאין דבר שמגביל את המציאות, מלבד המציאות עצמה. ברגע שזה ההגדרה, לא אכפת לי לומר שהאל אינו יכול לבטל את מציאות עצמו, וחוסר היכולת הזאת אינו סותר את ההגדרה. אבל שוב השאלה הזאת היא מבחינתי פתוחה ואף אחד מהתשובות עליה היא לא בלתי אפשרית לוגית. ידעתי שאני אשנא גם את התגובה הזאת. קשה לי לכתוב על הדברים האלו לצערי


(Ffwe1940) #11398

כנראה לא הבהרתי את דבריי כראוי. שאלתי על סמך מה אתה מכניס את האמונה באלוהים לספקטרום של וודאות. אמונה באלוהים לא פחות וודאית מהאמונה שאוסטרליה קיימת, שאנחנו בתוך המטריקס או שאנחנו חלק מניסוי חייזרי, היא פשוט כל כולה לא וודאית.
אי אפשר להיות וודאי כלפי אי-קיום של משהו. אני אתאיסט כי אין שום סיבה להניח שיש אלוהים.

בן אדם יכול לא להאמין באל, אבל אם יידרש ממנו מאמץ קטן מאוד כדי להרוויח דבר שהוא פוטנציאלית משמעותי, הוא ישקול אותו למרות שהדבר לא נמצא אצלו ברמה ודאות כדי להגדיר את עצמו כמאמין. דברים אף פעם לא נופלים במקום זה או אחר. לא לך, לא לי ולא לאך אחד. כמובן שרמת הודאות יכולה להיות נמוכה מאוד אצל אתאיסט אחד וקצת גבוהה יותר אצל אתאיסט אחר וכמות ההשקעה והקרבן יעלו בהתאם לכך, אבל מעבר לוויכוח הסמנטי וחסר המשמעות של “איך להגדיר אותו” אין שופ הבדל משמעותי

צר לי, אבל זוהי מכבסת מילים. אתאיסט הוא אתאיסט בגלל שהוא לא מאמין באלוהים, ובין היתר הוא לא מאמין באיזה שהוא “פוטנציאל רוחני” כזה או אחר. ברגע שאדם מאמין שאולי יש סיכוי שאלוהים קיים, הוא נוטש את התחום האתאיסטי. חוץ מזה, זהו רעיון גרוע גם בפני הדת. הינך יהודי שלא מאמין באלוהים? => מוות. הינך יהודי שמחלל שבת? => מוות. ואלו רק שתי דוגמאות. בדת היהודית האורתודוכסית יש חוסר התפשרות כלפי כל מיני חוקים ומצוות, ובין היתר אסור לך להיות אתאיסט.
חוץ מזה, אם אתה טוען שכדאי לעשות מצוות רק משום שיש סיכוי שאלוהים קיים, מה לגבי כל שאר הדתות? גם להם יש סיכוי להיות נכונות בדיוק כמו הדת היהודית.

  • עריכה: אני אנצל את העובדה שעדיין לא ענית לי, כדי לשאול אותך שאלה כזאת: האם אתה מאמין בכול החוקים והמצוות בתנ"ך, ומקבל אותם עליך כדרך חייך? לפני שאתה עונה, חשוב טוב על המצוות הקצת פחות “ליברליות” בספר.

(Ffwe1940) #11399

ובינתיים, במדינת היהודים…

[URL=http://www.siz.co.il/][/URL]

מביך זה בלשון המעטה.


(מגן ימני) #11400

ffwe1940

לא עניתי לך בגלל שהרגשתי שאנחנו הולכים במעגלים. אין לי מה להוסיף על ההודעה האחרונה שלי מלבד “לא הבנת אותי” או “אני לא מסכים אתך” וזה לא חומר לדו שיח פורה

לא המצאתי שום דבר, אני יהודי אורטודוקסי פשוט שזה אומר שאני מקבל את החוקים ואת המצוות בתנ"ך כדרך חיים בראי הפרשנות של חכמי התורה שבעל פה, בעלי המשנה והתלמוד בעיקר. הדבר הזה גורר קריאה קצת אחרת מבן אדם שקורא את התנ"ך בלי הפרספקטיבה הזאת.
אם תרצה אני יכול להאריך בזה, אבל הליברליות שלי היא הליברליות של ג’ון לוק ושל ג’ון סטיוארט מיל שראו ערכים כדבר לא ליברלי באופן טבעי, ושהליברליות שלהם הייתה חידוש, מסגרת שמכוננת את האפשרות של פער בין המוחלטות של הערכים לבין אי יישומם באופן מוחלט. פער שאותו הם היו צריכים להצדיק, ובעיני עשו זאת בצורה משביעת רצון (למרות שמיל לא הלך עד הסוף בהצדקה הזאת, ולדעתי עשה טעות).