[QUOTE=Cerv;1697401]הפיתרון הוא סופר פשוט; תעלה את שכר הבסיס של מורה בישראל למשהו שמתקרב לתחום ההיי-טק נגיד בארץ, ותראה איך אנשים נוהרים כדי לקבל תעודת הוראה(זה אגב בדיוק מה שעשו בפינלנד ושוויץ); בנוסף תהפוך את הדרישות ממורה פוטנציאלי להרבה יותר גבוהות מבחינת רמת התארים והידע, או קיצר תהפוך את התחרות למקצוע הזה להרבה יותר קשה ונחשקת. ופתאום אתה לא תיקח כל מורה שאתה יכול רק כי הוא בין הפראיירים שמסיבה זו או אחרת הידרדרו עד למצב שבו הם חייבים לעבוד עבור משרד החינוך, אלא כל מנהל בית ספר יוכל לבחור ולברור את המתמודדים ולקחת רק את אלו שבאמת כולנו היינו רוצים שיעבדו בהוראה[/QUOTE]
העלאת שכר בפני עצמה אינה יכולה להוות פיתרון שכן היא תהיה זריקה כמעט מוחלטת של כספי ציבור לפח. אמנם כן, סביר להניח שבטווח הארוך זה ימשוך אנשים מעט יותר איכותיים אבל כל עוד השיטה עצמה לא משתנה, לא נראה כל שינוי. ועובדה היא שתקציב החינוך רק הולך ועולה ומנגד התפוקה הולכת ופוחתת… לא יעזור כלום העלאת שכר אם הכספים הללו ילכו לאותם האנשים עבור אותה עבודה.
החלק השני שלך כבר מתחיל להישמע יותר לעניין לדעתי (התניה של השכר הגבוה/ההוראה עצמה על פי רמת תארים וידע), אבל בקלות אני כבר רואה איך התקשורת הישראלית מראיינת מורים בינוניים שמבכים על כך שציונים זה לא הכל וששוכחים את הערכים והאהבה לילדים, ושאי אפשר להפלות בשכר וכו’ וכו’. מה גם שעדיין יחסר לך פה תמריצים למורה חכם שכבר במערכת לתת עבודה. בקיצור, תכנון מרכזי פשוט לא יעבוד, הפיתרון חייב להיות דרך החלפת השיטה.
[QUOTE=Ender;1697402]לגבי פתרונות - להפסיק את התפיסה שהוראה היא “עבודה לאמהות” (ואבות, וכל מי שרוצה עבודה פחות קרייריסטית כדי לטפל בבית), שבית הספר יחזיק מעט מורים שכל אחד יקבל הרבה שעות עבודה (פרונטליות בזמן שהילדים בבצפר, עבודה עצמית - שיש בכל מקצוע - בזמן בין היציאה של הילדים הביתה ועד סיום יום העבודה של אנשים רגילים במשרה מלאה), ובהתאם יותר שכר. ברגע שזה יהיה מקצוע של משרה מלאה ושכר גבוה, השינוי התפיסתי עשוי ליצור בעצמו את ההבדל במעמד המקצוע בחברה.
(וזה בלי להזכיר דברים מעניינים כמו שיטת השוברים, למרות שבהחלט שווה לדבר עליהם)[/QUOTE]
האמת שזה כבר מתחיל להישמע משהו מעניין, ואני נוטה בהחלט להסכים. הרבה אנשים שעובדים קצת זה כמעט בהגדרה מתכון לבזבוז כספים עצום, וסביר מאוד להניח שהפיכת מקצוע ההוראה למקצוע במשרה מלאה באמת תעזור מאוד לצמצום בשומנים, עלייה בשכר, משיכה של מורים איכותיים יותר והתייעלות של מערכת החינוך כולה. על הדרך זה יכול לאפשר “שיעורים פרטיים” במסגרת הבית ספרית וחיסכון עצום להורים, מה שגם יקדם מאוד את נושא השוויון.
[QUOTE=ganjo;1697408]מורה מקבל משכורת על שעות הוראה (בערך 25 בשבוע) ושעות שהייה (בערך 7 שעות) - זה תלוי בכמה גורמים. כמובן שבפועל שעות ההכנה, בדיקת עבודות\מבחנים, ישיבות צוות, שיחות הורים, פעילויות נוספות, דורשים הרבה יותר מ35 שעות בשבוע… תוסיפו לזה את העובדה שהשכר ההתחלתי נמוך מאוד מאוד ושיש במדינת ישראל יותר מידיי ילדים והמדינה ממשיכה לעודד ילודה באופן חסר תקנה ואחריות ותקבלו מורים צודקים ומורים גרועים. לא ברור לי למה המורה מפנה אצבע לנפתלי בנט. מה הוא אשם?[/QUOTE]
ליאור, אני עובד במשרד 45 שעות בשבוע, כאשר כמובן שבפועל שעות העבודה מרחוק על הלפטופ והטלפון, סקייפ, איימיילים - כל אלו הופכים את העבודה שלי לקשה וארוכה הרבה יותר. אבל כשאני מתייחס לשכר שלי ולשעות העבודה שלי אני לעולם לא מחשיב את זה. המורים הם היחידים שמתלוננים תמיד על עבודה מחוץ לבית הספר, וזה מאוד מרגיז כשלוקחים בחשבון שהם עובדים בפועל באזור החצי משרה.
להפיל את האחריות על ילודה גבוהה? השיטה הנוכחית רק הופכת את הילודה הגבוהה לבעייתית שכן אין איך לממן את כל חוסר היעילות הזה שצריך להתמודד עם יותר אנשים.
[QUOTE=Shusaku;1697411]חשבתי להגיב תגובה מלאה ומפורטת. אבל אז קראתי חלק מהתגובות פה והתייאשתי. הרי הדעות האלה מייצגות אחוז ניכר מהחברה הישראלית, מה הטעם?[/QUOTE]
נו, דבר…
[QUOTE=DoctorGonzo;1697413]הבעיה של מדינת ישראל שהיא כל הזמן עסוקה בלהמציא את הגלגל, ובמערכות בירוקרטיות גדולות - זה פשוט אבסורדי. אי אפשר לעשות סטארטאפ במערכת החינוך הישראלית, בדיוק כמו שאפשר לקיים פה צבא קטן וחכם. זה יכול לשבת טוב על נייר עמדה, על פוסטר ענק בעזריאלי, אבל המימוש של זה אפסי. אז באה לבנת וזרקה תוכנית, שנקברה על ידי שר החינוך הבא סער שבנה תוכנית אחרת. וזו נקברה בהמשך ע"י פירון שבא עם “חזון” חינוכי משלו ושוב בלבל את המערכת. ואז הגיע בנט, ושוב המערכת נכנסה ללופ. ואתה אומר לעצמך למה, למה החארות האלה שמגיעים לתפקיד כה משמעותי כמו שר חינוך, לא מסוגלים לקנות כרטיס טיסה למדינה שבה מערכת החינוך מתפקדת טיפטופ, ופשוט ללכת ללמוד איך עושים את זה נכון. למה כל הזמן לנסות לחדש, ובכל ניסיון כזה לראות איך מערכת החינוך מדרדרת שוב.
למשכורת יש כאן עניין כפול. זה הדרך שבה המדינה מעריכה את התפקיד הזה של מורה, ואם היא מעריכה את השכר של מורים קרוב לשכר המינימום או קצת יותר, אז ככה זה משתקף גם בעיניים של התלמידים. זה לא שאם היו מכפילים את המשכורות של המורים הכל היה טוב, אבל וודאי זה היה מושך אנשים הרבה יותר איכותיים לתפקיד. אבל זה רק חלק קטן מרפורמות מעמיקות שמערכת החינוך (והיא לא בודדה כאן - כל המערכות הגדולות בישראל) חייבות לעבור. הבעיה שוב, שאצלנו ינסה כל שר להמציא את הרפורמה מחדש, במקום לאמץ מודלים טובים שקיימים כבר.[/QUOTE]
אתה נוגע בנקודה נכונה, אבל זה רק חלק קטן מהבעיה. זה נכון שזה שכל שר שמתחלף כל שנתיים מתחיל מחדש גורר בעצם שהמערכת תמיד בשינויים שלעולם לא יגיעו לנקודת סיום, אבל מאי נפקא מינא אם השרים הללו לא באמת משנים משהו מהותי?
וכאן נכנסים לפסקה השנייה שלך, וזו גישה שלצערי אני רואה בהמון המון מקומות ודיונים ברחבי הארץ כאשר הנושא עולה לשיחה. [B]תפקיד השכר הוא בשום פנים ואופן לא להוות דרך בה המדינה מעריכה את התפקיד של מורה[/B], אלא אך ורק להוות גישור בין מבקשי חינוך למציעי חינוך. הסיבה לשכר הנמוך במורים בישראל היא לא כי המדינה לא מעריכה נכונה את המורים (ואל תטעו להציג כך את הבעיה שכן אז תטעו לפנות לפיתרון של העלאת שכר המורים בצורה שתחמיר את חוסר היעילות בתחום החינוך), אלא כי המדינה מלכתחילה מעורבת בכלל בחינוך וכי ועדי עובדים בישראל זה נושא קדוש. כשהציבור בישראל שומע את יחימוביץ’ מטמטמת לו את המח על החשיבות של התמיכה בעובדים, הוא שוכח שזה על חשבונו הוא.
איך שאני רואה את זה, הפיתרון הוא יחסית פשוט, והוא שהמדינה תעשה אחורה פנה. אין שום סיבה שבעולם שהמדינה וחוסר היעילות שלה ימשיכו לנהל בתי ספר. שיטת הוואוצ’רים שאנדר הזכיר תוביל לצמצום עצום במורים מיותרים, העלאת אחוז המשרה, הגברת התחרות על מורים איכותיים ומכאן העלאה בשכרם, וכמובן והכי חשוב - מתן תמריצים למורים להשקיע. מי שלא יביא תוצאות יילך הביתה. פשוט מאוד. כל מה שהמדינה צריכה לעשות זה לפקח ולתת תמריצים על הישגים, זה הכל. השוק כבר יעשה את שלו.
