לאיזה שיר אתם מאזינים עכשיו?

מוזיקה

(Pedja Mijatovic) #16993

הייתי מעדיף לתת לו עוד כמה שבועות לפני שארשום את הדעה שלי, אבל אם צריך- אלבום מופת.
לא יאומן כמה שהם הצליחו להפתיע אותי עם היצירה הזו, אחרי ההתנסות של The King of Limbs וכל כיווני הצד שהם הלכו אליהם, רדיוהד סיפקו פה אלבום שיא שמתיימר להתמודד עם הגדולים ביותר שלהם ואולי אפילו להיות אלבום העשור, עשור שלישי ברציפות של רדיוהד.
זה מרגיש כאילו הם לקחו את כל הכשרונות, התנסויות והחומרים שהם אגרו במשך השנים ויצרו מהם יצירה אחת שלמה וקרובה מאוד לשלמות.
אפשר לשמוע כמה שהפרידה של ת’ום מאישתו זה 23 שנים השפיעה עליו ועל הסאונד של הלהקה, במיוחד בסיום היוצא דופן של True Love Waits. עשרים ואחת שנה שהשיר הזה מסתובב וכולם מתים שיקליטו אותו כבר בסטודיו, והם פשוט לקחו את הבלדת אהבה החביבה הזאת והפכו אותה לאיזה שיר קינה מצמרר.
אני אישית חיכיתי מ2009 לשמוע גרסת סטודיו לPresent Tense, אחד הקטעים היפים באלבום.
Identikit השיר הטוב ביותר באלבום, ואחד הטובים של רדיוהד בכלל. יש לי צמרמורת כל פעם שאני שומע אותו.
Ful Stop הכלאה מושלמת בין הקראוטרוק של Idioteque לIn Rainbows, ובכלל כל האלבום מזכיר לי שילובים של תקופות כאלה ואחרות של רדיוהד, מדה בנדס עד Hail To The Thief. וממש לא סטייל “להקה מבוגרת שבוחרת לחזור אחורה לסאונד שהביא לה הצלחה”, אלא חידוש וליטוש הסאונד שהם חקרו למשך השנים.
וכמובן אי אפשר שלא לציין את העיבוד הלא נורמאלי של גרינווד לתזמורת לאורך כל האלבום כולל אפילו מקהלה בכמה שירים. אפשר לשמוע כמה הוא למד מההתנסויות שלו בהלחנת פסי קול לסרטים. הסוף של Tinker Tailor Soldier Sailor Rich Man Poor Man Beggar Thief… מדהים.

בקיצור, עדיין מוקדם לדעת בוודאות, אך עושה רושם שזאת קלאסיקה נוספת שלהם, אולי הטובה ביותר מאז 2001. לוקח את אלבום השנה, בשנה מדהימה עם המון מתחרים (היחיד לדעתי שיכול להתעלות על זה עוד הוא פרנק אושן).
אם הייתי צריך לדרג את האלבומים שלהם כרגע זה:

  1. Amnesiac
  2. Kid A
  3. OK Computer
  4. A Moon Shaped Pool
  5. In Rainbows
  6. Hail to the Thief
  7. The Bends
  8. The King of Limbs
  9. Pablo Honey

החברים שלי ורוב הביקורת בעולם בגדול די מסכימים עם הדעה שלי, אבל הייתי שמח לשמוע דעה של אדם שפחות אוהב ומתחבר ללהקה בכלל כדי ללמוד על הרמה של האלבום. לפעמים נדמה שכל המבקרים הם מעריצים של הלהקה בעצמם, ולא 100% אובייקטיבים.


(וווה.) #16994

מה שהפך את רדיוהד ללהקה היסטורית זה הטאץ’ האלקטרוני אחיין שלי שאחר כך מיוז העתיקו

האלקטרוניקה שלהם מזכירה לי מוזיקאי גדול אחר מהעידן של ימינו - 3 steps ahead

[YT]4eXqxsV_83M[/YT]


(Albert II) #16995

פג’ה:

אני עדיין מגבש דעה, אבל נהניתי ממנו מאד (בטח בהשוואה לKOL שבעיני היה אלבום חלש בצורה קיצונית). יש כאן ויסות מסויים של האלקטרוניקה והסאונדים הניסיוניים שבעיני יורק צולל אליהם יותר מידי כבר תקופה ארוכה ושמונעים ממני לאהוב את פרוייקטי הצד שלו. הכיוון הנוכחי, עם שימוש כבד בפסנתר וטאצ’ים של עבודת הגיטרות המעולה מ-In Rainbows, יושב אצלי הרבה יותר טוב באוזן. אני חושב שהאלבום הזה בעיקר נשמע בשל - KOL, יודה גם מי שאהב אותו, היה בלאגן אקלקטי ודי לא ברור של רעיונות לא מוגמרים. כאן רדיוהד שילבו את החלקים המוצלחים יותר מהבלאגן הזה עם סגנונות מיצירותיהם הקודמות בצורה מאד שלמה, שמצליחה גם לחדש בעיני.

כמה התייחסויות ספציפיות לשירים (השתדלתי לכסות כמה שיותר) -

Burn The Witch נשמע לי סתמי למדי בהתחלה, אבל עם כל האזנה אני אוהב אותו יותר משום מה… הפזמון נהדר ומדגיש את ה"מסר" הרגשי של השיר מצויין.

Decks Dark אולי השיר האהוב עלי באלבום, ליין פסנתר נהדר ולחן נפלא.

Ful Stop - בינוני, אבל הסיום חזק ומזכיר לי רדיוהד שלא שמענו כבר הרבה שנים.

Glass Eyes - עוד שיר כבד בפסנתר שמצא חן בעיני, למרות שהוא פשוט ובסיסי ביותר. בעיני יש כאן סוג של RePrise של מה שהם ניסו לעשות עם Codex הלא מספיק טוב מהאלבום הקודם.

The Numbers - גם כן מעולה ומוסיף גיטרה אקוסטית דומיננטית מאד יחסית לרדיוהד של העשור+ האחרונים, בנוסף לתזמור נהדר של גרינווד.

Present Tense - אכן נפלא, מעביר איזה תחושת שלווה נהדרת. מזכיר לי קצת את Faust Arp, אבל יותר מוצלח בעיני.

רשימת אלבומי רדיוהד האהובים שלי שונה למדי משלך, אני מניח שזה בגלל שאני בסופו של דבר Rock Oriented ויש לי פינה חמה בלב ל-The Bends (לא מיקמתי עדיין את החדש).

  1. OK Computer
  2. In Rainbows
  3. The Bends
  4. Kid A
  5. Amnesiac
  6. HTTT
  7. King of Limbs
  8. Pablo Honey

(וווה.) #16996

אני מבקש להקדיש את השיר הבא ליוסי בניון השיר קרוי “חבר ואחיין” והוא מספר על אדם קרוב שבגד יעני

[YT]xw2RXCFGiZQ[/YT]


(LIOROM12) #16998

כל פעם שהשניים האלה משתפים פעולה זה פשוט מעולה.

//youtu.be/qLNAGvlGJnk


(Michael Scofield) #16999

פתאום אתה נזכר שיש לנו לא מעט אנשים מצחיקים כאן במדינה…


(Eduardo) #17000

//youtu.be/qqjVwAg5fK4


(SantiagoBernabeu) #17001

[QUOTE=Pedja Mijatovic;1681905]בנוגע לאנלוגיה שהביאו פה על רדיוהד ובריטני ספירס, אני דווקא חושב שהיא נכונה מאוד. בתור מוזיקאי שהעיסוק העיקרי שלו זה מוזיקה, לפני כדורגל, אני טוען שכן אפשר להגדיר מהי מוזיקה טובה ומהי מוזיקה לא טובה.[/QUOTE]

אי אפשר, אבל בוא בכל זאת תגלה לנו מה הם הקריטריונים האובייקטיביים למוזיקה טובה ולא טובה. :becool:


(AlexDP) #17002

עוד פעם הדיון המאוס הזה? יש טוב ולא טוב בהכל. יש סיבה למה אפוקליפסה עכשיו הוא סרט יותר טוב מלפגוש את הפוקרס. אבל בקולנוע אני יותר מבין, ואני יכול להעיד שסרט מסויים עשוי בצורה טובה קולנועית לעומת סרט אחר שפשוט בינוני להחריד. העניין במוזיקה הוא שלי אין בעיה עם בריטני ספירס או ריהאנה/מיילי סירוס לצורך העניין. כי הן לא מתיימרות לצור אמנות או “מוזיקה טובה”, הן יוצרות (או יוצרים להן) מוזיקה פופלרית, שתמכור, והמוזיקה אצלהן היא אספקט פחות חשוב מוידאו קליפים וכל הפרמוס מסביב. ריהאנה לא רוצה לנסות לצור יצירת אמנות, היא יודעת שאם היא תצלם וידאו קליפ עם הפטמות שלה בחוץ עם צלילים ומילים רנדומליות ברקע זה פשוט ימכור יותר בקלות. למי אכפת אם זו מוזיקה טובה או לא? בטח לא ליוצרים שלה.

רדיוהד כן מתיימרים לצור מוזיקה. והם עושים את זה בצורה מעוררת השראה כבר למעלה מ20 שנה. הם מתנסים מחדש בכל אלבום שהם מוציאים, הם מחפשים דרכים חדשות לצור כל פעם והם לא פס ייצור שמוציא אלבום/שיר כל כמה זמן, עושים סיבוב הופעות והולכים הביתה לספור את הכסף (שוב, אין שום דבר פסול בזה שמוזיקאים כמו ריהאנה מבחינתם זה שואביז לכל דבר, זו דרך מעולה לעשות בוכטות של כסף. הלוואי עלי. אבל היא לא מתיימרת להיות מוזיקאית). אנלוגיה של רדיוהד-ספירס היא לא נכונה כי שניהם מייצרים מוזיקה למטרות שונות.

אם מישהו נהנה ממוזיקה מסויימת אז זה לא אומר שאי אפשר להגיד שהיא מוזיקה לא טובה. האיכות של דבר מה לא נקבעת לפי הפופולריות שלו. הכל נמצא בקונטקסט רחב יותר, בטח בעידן בו כל אידיוט יכול לצור מוזיקה מהמחשב שלו.


(מגן ימני) #17003

דבר ראשון, ליומרה ליצור מוזיקה טובה אין שום קשר לתוצאה. לא אכפת לי מה היו כוונותיו האומנותיות הנעלות של יוצר המוזיקה אם אני לא אוהב את המוזיקה שלו ולא אכפת לי אם המוזיקה האהובה עלי נכתבה כדי להרוויח כסף. אין לי גם עניין בחדשנות כשלעצמה. אני אעדיף לשמוע משהו חדש שאני אוהב ממשהו ישן שאני אוהב. אבל אני לא ארצה לשמוע משהו חדש שאני לא אוהב ואני לא אוהב משהו רק בגלל שהוא חדש

דבר שני, צריך בדיונים מהסוג הזה תמיד לחדד את המושגים עליהם מדברים כדי שכולם ידברו על אותו דבר. מבחינתי מוזיקה טובה היא מוזיקה שאני נהנה לשמוע. אין לי שום טעם אחר במוזיקה, ואין לי טעם במטרותיה כ"אמנות". מוזיקה לא עומדת לעצמה וההנאה אותה היא גורמת היא המטרה היחידה של מוזיקה בעיני. לפי ההגדרה הזאת היומרות של בריטני ספירס או ריהאנה לא שונות משל רדיוהד, ואם הם כן שונות (כלומר רדיוהד לא יוצרים מוזיקה כדי לגרום הנאה לשומע) אז המטרה של ריהאנה ושל בריטני ספירס הרבה יותר קרובות למה שאני חושב שמגדיר מוזיקה טובה (והעובדה שהן לא מצליחות בכך היא פשוט כשלון שלהם)
מאוד מעניין אותי לשמוע את הפרמטרים של נירו להגדרות אובייקטיביות של אומנות טובה. אין לי ספק שהם בעיקר מגדירות פרמטרים עם המון שטח אפור ומגדירות מה ודאי יצירות מופת ומה ודאי לא, אבל לא את השטח האינסופי באמצע. אני מניח שאפשר לחלוק עליהן והן בעיקר מייצגות תורה שהן בה סתירות אבל רחוק ממשהו שאי אפשר לחלוק עלייו


(Niro) #17004

הפרמטרים הם לא שלי, אלא של הנרי הונגר מאונ’ ת"א. וגם הוא עצמו אומר שיש לגביהם חילוקי דעות, כמו על כל דבר. אפילו על תיאוריות כלכליות, מבוססות מתמטיקה, יש חולקים, ומתמטיקה זה הדבר הכי קרוב למוחלט שיש ליקום הזה להציע. עם זאת, הפרמטרים הללו עדיין מהווים את הדעה הרווחת בקרב המומחים.

אם זה מעניין אותך, הפרמטרים הם - ניצחיות, אתגר ואסתטיקה. פרש אותם כרצונך.


(מגן ימני) #17005

תודה.
הפרמטר היחיד שאני מבין ומתחבר אליו הוא האתגר. למרות שהייתי מצפה מפלצני אומנות לא לקבל אותו כמדד, כי מדובר בפרמטר שהוא חשיבה כלכלית (היצע וביקוש או משהו כזה). אסתטיקה היא פרמטר מוזר, בגלל שכמו שאמרו חז"ל: ערבך ערבא צריך. אסתיקה עצמה היא מושג שצריך הגדרה וקצת קשה להגדיר איתו דברים. הפרמטר של נצחיות היא גם בעייתי מאוד בעיני. אין לנו יכולת לדעת אם מה שאנחנו מחשיבים כיצירת אומנות יעמוד במבחן השנים, ואי אפשר ליישם את זה על יצירות אמנות מהעבר, בגלל שבזה יש הנחת המבוקש (יצירות המופת היחידות שאנחנו מכירים הם אלו שעמדו במבחן הזמן, אולי יש עוד יצירות מופת שאף אחד לא ייתווכח שהם יצירות מופת רק שאנחנו לא מכירים אותם בגלל שהם לא היו נצחיות)


(Pedja Mijatovic) #17006

[QUOTE=SantiagoBernabeu;1681940]אי אפשר, אבל בוא בכל זאת תגלה לנו מה הם הקריטריונים האובייקטיביים למוזיקה טובה ולא טובה. :becool:[/QUOTE]

זה דיון שניהלתי כבר אינספור פעמים עם אנשים, ואני עדיין מוצא את זה קשה להגדיר מבחינת קריטריונים מוגדרים מראש וכתובים, אך אנסה להסביר בצורה הפשוטה ביותר. קודם כל צריך להסגר בדיוק על המושגים. אני מתיחס למוזיקה כאומנות לכל דבר, ולא ככלי בידור. כמו שניתן להתיחס לציור, פיסול, וריקוד לאומנות, כך גם מוזיקה. מוזיקה איכותית לא נמדדת על ידי הנאה סובייקטיבית שהיא יוצרת אצלך או אצלי, ולא על כמות מכירות (מזה התחיל הדיון בכדורגל העולמי אם אני לא טועה). מוזיקה איכותית נמדדת על פי רשימה ארוכה של דברים, שבהמשך אפרט חלק מהם. אתה ואני יכולים להנות מאוד ממוזיקה שהיא פחות איכותית או “טובה מוזיקלית”, ובאותו זמן פחות להנות ממוזיקה שהיא בעלת ערך אומנותי גבוה יותר. אדם ששומע מוזיקה איכותית יותר הוא בהכרח אדם בעל טעם מוזיקלי מפותח יותר מאדם שנהנה ממוזיקה לא איכותית. זה לא קובע שהוא אדם טוב יותר או פחות. בדיוק כמו שאדם שאוהב לקרוא טולסטוי הוא בעל טעם ספרותי בהכרח טוב יותר מאשר אדם שנהנה לקרוא 50 גוונים של אפור. בדיוק כמו שאדם שאוהב ציורים של מאנה הוא בעל טעם מפותח יותר באומנות מאשר אדם שנהנה יותר מלהסתכל על תמונות באינסטגרם.
איכות המוזיקה נקבעת בין היתר מהדברים הבאים (ועוד רבים שאני לא חושב כרגע): מלודיה, הרמוניות, מהלכי אקורדים, עיבוד, שימוש בכלי נגינה, [U]חדשנות[/U], הפקה, מאסטרינג, ליריקה (אם מדובר בשיר), טכניקת נגינה\שירה, אמירת הציריה, שימוש במקצבים, השימוש בסולמות, ועוד הרבה.
המדדים האלה מתכווננים כמובן בהתאם לז’אנר, לדוגמה בהיפ הופ הדגש יהיה על ליריקה וההפקה, וטכניקת השירה תתמקד בפלואו, חריזה, טון הקול של הראפר ויכולת פריסטייל. כך גם יהיה עם ג’אז, טכנו, קלאסית וכ’ו. ובכל זאת, כמעט בכל הז’אנרים הידועים לי לפחות, הקריטריונים מתבססים על אלה שכתבתי למעלה עם התאמות קלות.
אני רוצה לתת דגש על חדשנות, שתמיד מזכירים אותה כשמדברים על הנושא. אני חושב שזה רק חלק מהמרכיב של יצירה טובה, אך כנראה המרכיב החשוב ביותר. יכול להיות שיר מדהים בעל ערך אומנותי עצום בלי לחדש כלום, אך קשה למצוא מוזיקה שהיא חדשנית מאוד ושהיא לא איכותית. כלומר, לא כל שיר איכותי הוא חדשני, אבל כל שיר שמחדש משהו לעולם הוא כנראה איכותי.
[B]מכיוון שמדובר בסופו של דבר באומנות ולא במדע[/B]- קשה מאוד למדוד זאת על פי צ’ק ליסט כזה או אחר; אבל אפשר לשמוע שיר ולחפש את הדברים האלה ובכך לקבוע אם מוזיקה מסויימת היא איכותית יותר מאחרת.

אתן דוגמא לכך:
[YT]3M_Gg1xAHE4[/YT]

זהו שיר איכותי. נקודה. למה? אני אשמח לגנוב לפה כמה ניתוחים של השיר מהאינטרנט, במקום להסביר בעצמי כי זה יקח יום שלם וכנראה יהיה גם פחות טוב:
[B]- על המקצב היוצא דופן:
[/B]
The first thing brought to mind when I saw this was non-retrogradable rhythms, a concept which composers like Messiaendeliberately used in composition. The rhythms of each measure is the same backwards as it is forwards. I wouldn’t be too surprised if imitating Messiaen was the intention of Radiohead with this song. The guitarist of the band, Jonny Greenwood, frequently draws inspiration from 20th century modernist composers, and utilizes the ondes Martenot instrument on both [I]Kid A[/I]and [I]Amnesiac[/I] – a favorite of Messiaen’s. I’ve read interpretations of this palindromic rhythm as the reason for the song’s title: it is “shaped like a pyramid.” I can see where one would get the idea; the rhythmic value in the middle is where it peaks, accompanied by adjacent smaller values. I’m not entirely convinced though; in my mind it would have to be the shortest note value in the middle of the bar, not the longest, to represent the kind of peak of a pyramid which is smaller in width to the base.

[B]-על ההרמוניה:
[/B]I found the harmony to be quite interesting. It makes no attempt to adhere to any consonant voice leading in the classical sense, although ironically it moves with smoothest possible harmonic shifts because of its disregard for the rules of counterpoint. Of course, while imposing a contrapuntal critique of any rock song might seem a little dubious (especially to “new” musicologists), I feel like it’s still relevant to a discussion of the piece. In [I]Pyramid Song[/I] the left hand of the piano uses raw parallel 5ths to traverse up the chord progressions of major chords like F#-G-A, with doublings in the right hand (Example 1-A). One motivic feature is the 9-8 suspension over the tonic chord, F# which appears in first phrase of the piano, and is doubled in strings in the penultimate phrase of the song. It’s a nice dissonant effect, not only because it’s a minor 9 suspension, but it essentially creates delayed parallel octaves with the bass. The impression of whether the musical texture is homophonic or contrapuntal is constantly distorted because of it (Example 1-B).

-על הסולם:
The key of the piece is a little ambiguous. My overall impression is that it is in the F# phrygian mode, because of the prominent G-F# motion within the song and at its final cadence. Throughout the piece, however, there are several hints at different keys. Thom Yorke’s vocal lines freely interchange between the use of the notes G-natural and G-sharp. When G-sharp is on the surface, one might be satisfied if the piece were deemed in a key of F#m or F#, rather than a modal version. The fact that all the chords essentially conform to the key of Bm also might be considered. Perhaps this is why the same chords over and over do not sound tired or monotonous even after multiple listenings: if the piece were in Bm, the avoidance of resolution to the tonic chord might make the listener constantly seek a resolution which is never achieved. But then again it could just be that it is an interesting chord progression. For instance, Radiohead’s “Creep” ends each phrase with a plagal cadence, and the entire song is saturated with just 4 chords in repetition, yet I found it enjoyable and it sustains my interest.

A nice feature of this song is the constant F#5 note in the right hand (example 1); I recall seeing a comment somewhere describing this as a “pedal tone”, but my understanding of a pedal is one which is more or less in a low register. I have read in certain theory texts (e.g. Kostka/Payne) that pedals can occur in higher registers, however. [I]Pyramid Song[/I] would therefore fit that definition.

One impression I couldn’t shake when hearing this song is its close resemblance to the song [I]Everything In Its Right Place[/I] from[I]Kid A[/I]. The chord progression is identical for the most part, but the distinctive rhythms and timbres are what divide them. Both songs are also predominantly played on keyboard and have the pedal tone in the high register. They are each a tritone apart in key, interestingly enough (compare to example below). NB: [I]Everything[/I] is scored in Fm according to this publication, which also gives credence to my description of [I]Pyramid Song[/I] being potentially in Bm and why I thought it of being potentially (I stress this word) in that key.

  • שימוש בכלי נגינה: ג’וני גרינווד מנגן כאן על [FONT=arial]Ondes Martenot, אחד מהכלים המוזיקלים המיוחדים בעולם ומהכלים האלקטרוניים הראשונים שהמציאו. הפסיקו לייצר לפני שלושים שנה, וג’וני גרינווד מרדיוהד מהמוזיקאים המעטים שיודעים לנגן עליו בעולם.
    בנוסף, ג’וני מנגן על הגיטרה שלו עם קשת של כינור ומכך מוציא ממנה את הסאונד המיוחד ששומעים.
    [/FONT]

  • הפקה ומסטרינג: הפקה מושלמת של נייג’ל גודריץ’, כמו בכל האלבומים של רדיוהד. על טכניקות ההפקה שלו שהשפיעו על כל עולם הרוק אתה יכול לקרוא רבות באינטרנט.

  • ליריקה: ת’ום יורק שר על המסע של האדם אחרי המוות, תחת השפעה כבדה של הקומדיה האלוהית של דנטה. ניתן לשים לב גם לרפרנס לשיר של ת’ום וייטס clap hands.
    All my lovers were there with me
    All my past and futures
    And we all went to heaven in a little row boat
    There was nothing to fear and nothing to doubt

אפשר להמשיך לדבר על השיר הזה עוד הרבה, יש באינטרנט אין ספור ניתוחים וויכוחים על המבנה של השיר ואפשר להמשיך לנצח.
מהמעט שרשמתי למעלה, ניתן להבין שPyramid Song הוא עובדתית שיר איכותי יותר מהשיר הבא:
[YT]nfWlot6h_JM[/YT]

ניתן לטעון שטיילור סויפט עושה את המוזיקה שלה ככלי בידור וכלי להכנסת כמה שיותר כסף, ורדיוהד עושים זאת כאומנות. אני לא חושב שהכוונה היא העיקר, אני חושב שהתוצאה היא העיקר.
אם ננתח את המקצב, הרמוניה, חדשנות, שימוש בכלי נגינה, ליריקה והאמירה האומנותית של Shake it Off, נבין שהוא שיר פחות טוב מPyramid Song. מה שכן, מלודיית הפזמון שלו יותר קליטה, הקצב שלו יותר מקפיץ והקול של טיילור סוויפט יותר נעים לאוזן מהקול של ת’ום יורק. ולכן Shake it Off מכר יותר מPyramid Song, יותר אנשים אוהבים אותו, ואפילו אני במקרים מסויימים כמו במסיבה אעדיף אולי לשמוע את Shake it Off. ובכל זאת Pyramid Song, עובדתית, שיר טוב יותר.

ניתן להגדיר בקלות מהו שיר פופ טוב יותר וטוב פחות, וכאן בהחלט ניתן לערב בין היתר נתונים כמו מכירות או פופולריות, כי זאת מטרתו. ולכן, Heartless של קניה ווסט שיר פופ הרבה יותר טוב מShake it Off. את זה אפשר לנתח ולהוכיח בקלות.

מצד שני, להשוות את האיכות בין שני ז’אנרים שונים, זה מאתגר מאוד ויכול להיות מטעה, אך לטעמי ניתן לעשות זאת.
בוא נחזיר את זה חזרה לכדורגל- קשה להשוות בין חלוץ לבלם, אך בכל זאת ניתן לקבוע חד משמעית שמסי שחקן כדורגל טוב יותר ממתייה. ולכן, קל מאוד להוכיח שArcade Fire להקה טובה יותר מNickelback, או שקנדריק למאר ראפר טוב יותר מ50 סנט, אך גם אפשרי לקבוע בסופו של דבר שRadiohead או Joy Division עושים מוזיקה טובה יותר מביונסה ודרייק (שעושים מוזיקה טובה מאוד בשביל הז’אנרים שלהם שאני מאוד אוהב).


(morientes_99) #17007

שי צברי גדול

//youtu.be/boEPvGIZmzM


(West) #17008

[YT]t0ftL4aIsb0[/YT]

Cruel Winter!


(מגן ימני) #17009

פדג’ה,

אי אפשר להגדיר מוזיקה טובה על ידי חדשנות כשלעצמה. זה לא יכול להיות אפילו אלמנט בהגדרה של מוזיקה טובה מבחינה אובייקטיבית. ,תדמיין את עצמך בעולם שבו המוזיקה היחידה שנכתבת זה דיסקו, ויוצר יוצא וכותב את SHAKE IT OFF. המוזיקה הזאת בקונטקסט הזה תהיה חדשנית מאוד. אז האם זה הופך את השיר הזה ליותר איכותי? מימד אובייקטיבי של מוזיקה לא יכול לקחת אלמנט יחסי כמו חדשנות ולהגדיר דרכה את המוזיקה. הרי אם היית חסר ידע לחלוטין בהסטוריה של המוזיקה, לא היית יכול להפריד בהקשבה שלך בין ההשפעה לבין המושפע, מבחינתך הם עומדים באותה היררכיה ובאותו קן זמן. איך היית מכריע את האיכות? כדי לתת הגדרה אובייקטיבית של איכות אתה צריך להפשיט אותה לחלוטין מהשוואה לדברים אחרים. יש לדעתי הרבה דברים בעייתים בהודעה שלך מבחינת ההגדרה והטרמינולוגיה. אבל החדשנות, שהיא המוטיב החוזר בכל מה שאתה אומר, היא פשוט מימד חסר משמעות במה שאנחנו מנסים להשיג.

חדשנות רלוונטית, אם כבר , ליוצר ולא ליצירה. אפשר לטעון שרדיוהד חדשנים וזה חלק ממימד האיכות שלהם כיוצרים. למרות שגם לטיעון הזה יש מגבלות בעיני. האם הבן אדם שהמציא את הJAPANOISE הוא מוזיקאי ברמה שלהם? הוא חדשן לא פחות מהם. האם לדעתך תומאס בריה פורסברג, בן אדם שהמציא שני תת ז’אנרים מוזיקאליים הוא יוצר באותה רמה של רדיוהד? קשה לי להאמין שאתה מפריד בין התפיסות שלך באסתטיקה (שהן שוב, סובייקטיביות) לבין מה שאתה מייחס לו חדשנות. ואז אנחנו חוזרים למחול השדים הקודם.


(Olimpicule) #17010

…ואין מה להוסיף
[YT]JTTC_fD598A[/YT]


(Eduardo) #17011

באווירת החג:

//youtu.be/MoHnffhBwqs


(orelh94) #17012

//youtu.be/_ZiN_NqT-Us

מעניין אם להקות של ימינו יצליחו להתעלות לרמות כאלו אי פעם. אני מדמיין לי בראש איזושהי עקומה כזו כשהביצוע הזה הוא הוא הפיק ומכאן רק אפשר לרדת, אולי אני מגזים אבל זה פשוט מדהים. תן לחבורה של גאונים כלי נגינה וכמה מילים ותראה מה שהם עושים. מדהים


(Oleguer 23) #17013

אחלה אלבום, ואחלה שיר לחופה:

//youtu.be/i7Fq8P8Td78