לאיזה שיר אתם מאזינים עכשיו?

מוזיקה

(Eduardo) #16890

//youtu.be/hyqKJ4Kpu74


(or-deco) #16891

//youtu.be/hRu7Pt42x6Y

ביצוע שכולו אורגזמה לאוזניים


(Lopo) #16892

25 של אדל טוב, אבל לא מספיק, במיוחד לאחר קרוב לחמש שנות המתנה. לאדל יש גוון קול אדיר והוא כמובן בולט לכל אורך האלבום, אבל אני ציפיתי למשהו קצת יותר נועז ונסיוני. אדל עלתה על נוסחה שהצליחה לה מאד בצמד האלבומים הקודם והביאו את הקריירה שלה לנסיקה, והן כמובן הבלדות העוצמתיות בליווי הפנסתר, ונדמה שכשאין רעיונות מבריקים היא שבה לחוף המבטחים הזה. חסרים שם הרבה דברים, שבמידה ויימצאו יהפכו את המוזיקה שלה לטובה יותר, אבל פשטות היא זו שמצליחה הכי טוב במוזיקה העכשווית.


(Oleguer 23) #16893

להתאחד עם שיר שאהבת בילדות אבל שכחת ממנו ואת שמו…צמרמורת.

//youtu.be/TeIc8-Ex5Ic


(borntorun) #16894

//youtu.be/kszLwBaC4Sw

WTF. ברצינות. איך יכול להיות שהוא עשה דבר כזה בגיל 68… זה next level shit.
בואי המלך.


(steve_g) #16895

פסקול עוצמתי בעיניי מתוך הסרט “בושה”

//youtu.be/HRsj6nLhJvI


(kan) #16896

//youtu.be/9zdNdjF-htY


(imblue) #16897

בסך הכל הבחור הזה יודע לשיר… :slight_smile:

//youtu.be/ZuyeZmxN88I


(Raul Gonzalez Blanco) #16898

אוקיי, אז את האלבום הזה לא תראו בשום רשימת טופ 10 של אלבומי הראפ הכי טובים בכל הזמנים, כולם תמיד יילכו עם אמינם, טופאק, ביגי, ג’יי זי והשאר. אבל הגעתי למסקנה שיש מעטים יותר טובים ממנו.

מה שאנדרה 3000 עושה כאן הוא פשוט בלתי ייאמן. בכל שיר הוא נותן את המיטב, נותן לך סטירה לפנים ואתה לא מאמין למה שאתה שומע. הבתים שלו ב-Return of the G, Synthisizer וכמובן Aquemini הם כבר מהשלושה Verses הכי טובים בהיסטוריה. אחרי כל פעם שאני שומע אותם אני לוקח דקה להתאושש. והקטע הכי פסיכי שהוא רק בן 23 פה. איך אפשר לכתוב בכזאת רמה? יצירתי, מתוחכם, מודע לעצמו ופשוט כיף.

כמובן שיש גם הפקה נהדרת, הופעות אורח נהדרות ואת ביג בוי, שאיכשהו תמיד שוכחים כמה הוא טוב, אבל זה מה שקורה שאתה שותף לאולי הראפר הטוב בכל הזמנים.

איזה אלבום מטורף, שימו את זה ברקע ותפתחו genius.com. מומלץ בחום.


(steve_g) #16899

האלבום של טוקיו הוטל:

//youtu.be/C0so7isX4xw


(Eduardo) #16900

איזה קולללל!

//youtu.be/BOboa27SHDE


(Oleguer 23) #16901

מה דעתכם?

//youtu.be/tQdKluE_XQY


(Olimpicule) #16902

עוד סולן הלך לעולמו
:cry:
[YT]xnWGJoPvQ5U[/YT]
R.I.P Scott Weiland


(Goalkeeper) #16903

//youtu.be/eS9oryavqs0

אפילו בENCORE אמינם פשוט גאון.
השורה האחרונה גאונית (השיר הרי בא כדי להתנצל על שיר שהוא כתב כשהוא היה קטן שבוא הוא אומר איך בנות שחורות רק ינסו לקחת לך את הכסף ולהרוס אותך).


(Raging Bull) #16904

//youtu.be/bUhJRQSs6UQ


(Raul Gonzalez Blanco) #16905

מופתע שלא אמרו כלום על האיחוד המתקרב ובא של ג’יי קול וקנדריק לאמאר. שני חבר’ה שמאוד מעריכים אחד את השני ומאוד רצו לעבוד ביחד כבר הרבה זמן לפי השמועות. לדעתי מדובר בשני הראפרים הכי טובים כרגע בלי מישהו שמתקרב בכלל - שניהם הוציאו אלבומים מדהימים בשנה החולפת שעדיין קשה לי להחליט מי בדיוק יותר טוב. בכל מקרה זה אחד האיחודים היותר מרגשים שאני זוכר בעשור האחרון בהיפ הופ.

קול הוציא רמיקס על alright של קנדריק, וקנדריק הוציא על a tale of 2 citiez של ג’יי קול. שניהם מעולים, של קנדריק חולני במיוחד. מומלץ מאוד.

אז כמו שג’יי קול בחר לסיים את הרמיקס שלו:

“But this Feburary, bet shit get scary when I fuck around and drop…


(דניאל.) #16906

לקראת דצמבר מלא אמנים מוציאים מלא שירים כמו שבטח שמתם לב. חסרה לי קטי פרי, כן אני מאוהב בדבר הזה. למה לעזאזל היא לא הוציאה שיר? אני מודע לזה שהיא בסיבוב הופעות, אבל הם לא ב"לחץ וחייבים" להוציא סינגל לקראת סוף שנה? :lipsrsealed:


(Goalkeeper) #16907

ראול, שמעתי שמועות, ראיתי את הרמיקסים שלהם (black friday לא?) אחד לשני, ואת שניהם אני ממש אוהב (קנדירק עדיין רמה מעל כל האומנים הפעילים).
forbbiden fruit של ג’יי קול אחד הטובים ששמעתי בשנים האחרונות, דרך אגב בשיר הזה קנדריק משתתף.

//youtu.be/EkzejUN-WCI


(Pedja Mijatovic) #16908

יאללה אז 2015 עומדת להגמר וכמיטב המסורת בחרתי את עשרת האלבומים הטובים של השנה לטעמי. מוכרח לציין שזאת הייתה שנה יוצאת דופן מבחינה מוזיקלית, הטובה והמכוננת ביותר עד כה בעשור הנוכחי.
מבחינתי השנה הוכח סופית שהז’אנר הבולט, המחדש והאיכותי ביותר כיום הוא בלי ספק ההיפ הופ, זאת למרות הבחירה שלי במקום הראשון.

  1. Grimes - Art Angels

    אלבום שכולו רצף להיטי ארט-פופ מרענן ומהמחדשים ביותר שאני זוכר. נשמע כמו אנימל קולקטיב מפיקים את מדונה. אם היה יוצא שנה שעברה כנראה היה אלבום השנה שלי.

  2. A$AP Rocky - At.Long.Last.A$Ap

    הראפר ההיפסטר מהארלם ממשיך לפתח את הסאונד היחודי שלו, כיוון נוסף חדש לגמריי אליו צועד ההיפ הופ. לדעתי א$ף עדיין לא ממצא את הכשרון שלו במלואו בשני אלבומי הבכורה שלו, לבן אדם יש יכולת להיות אגדה. בינתיים יש לנו אלבום כבד, מפוזר, אפל, ומעולה.

  3. Big Sean - Dark Sky Paradise

    לא יחסתי לאלבום הזה חשיבות רבה לפני שיצא, בסופו של דבר ביג שון הוא ביג שון ומעבר להיותו ראפר מעולה, אף פעם לא לקח את עצמו ביותר מדי רצינות. בסופו של דבר עם עזרתם הרבה של המורה הרוחני קנייה, ומפיקי ענק כמו אלן ריטר, DJ DAHI ודיג’יי מסטרד שעשו כאן עבודת מופת, ביג שון הוציא השנה אלבום מעולה שנפתח ברצף להיטים ומסתיים בצורה מרגשת.

  4. Future - DS2

    זאת פחות שאלה של כמה אני אוהב את האלבום הזה, יותר עניין של חשיבות. הערכה שלי- מרבית ההיפ הופ, ואפילו הפופ, בשנה הבאה יושפע מהטראפ של פיוצ’ר. בניגוד למיקסטייפ המשותף עם דרייק, מדובר כאן באלבום יציב ומופק לשלמות מהשיר הראשון עד האחרון. אלבום שמיקם את פיוצ’ר בין שני הראפרים המצליחים ביותר בארה"ב כיום.

  5. Purity Ring - Another Eternity

    הצעד המבורך של הצמד המוכשר אל הפופ הנגיש הביא אלינו את אחד האלבומים המושמעים ביותר אצלי השנה, ובכל פעם מחדש נהנתי יותר. השפעות של היפ הופ, האוס ורוק על בסיס מלודיות גלגל"ציות מסורתיות, מוזיקה מדהימה שכיף לשמוע בכל מצב רוח.

  6. The Libertines - Anthems for Doomed Youth

    אני קצת משוחד פה, כי מדובר בלהקה האהובה עליי. מה שכן, אחרי חששות רבות מאלבום האיחוד הנ"ל, פיטר וקארל הוכיחו את עצמם פעם נוספת ומסרו לנו אלבום נפלא, שמסתכל אל העבר של הלהקה בעיניים ולא פוחד גם לחדש ולהכניס אלמנטים חדשים לכאוס שלהם. אלבום אינדי רוק פשוט מצויין, אפשר לרגע לחשוב שאנחנו ב2004.

  7. Jamie XX - In Colour

    אלבום מופת. ג’יימי מוכיח את הכשרון העצום שלו מחוץ לXX באלבום סולו בכורה, ומפיק את אחד מאלבומי האינדי הטובים ביותר של השנים האחרונות. פשוט לשמוע.

  8. Kendrick Lamar - To Pimp a Butterfly

    אני מאמין שיהיה מקובל לבחור בו כאלבום השנה, אך אצלי הוא רק במקום השלישי. קנדריק ממשיך ללכת לכיוון חדש כשהנחית עלינו את האלבום הכי חדשני ופורץ דרך השנה, עד לרמה שקשה לי לקרוא לו אלבום היפ הופ. הבעיה היחידה היא, שפשוט אין בו מספיק שירים טובים. אם קנדריק ימשיך ללכת בדרך האומנותית ופורצת הגבולות שלו אני מאמין שהוא יזכר לעד כאגדת היפ הופ, לדעתי הוא עדיין לא שם ומבחינה מוזיקלית זהו צעד אחורה מGKMC המושלם.

  9. Drake - If You’re Reading This It’s Too Late

    כן, זה מיקסטייפ (!!), וכן הוא ארוך מדי ומסורבל. מבחינתי מדובר כאן באלבום מופת, שיהיה שם גם ברשימת העשור שלי. דרייק עושה פה את הפופ האיכותי ביותר מאז MBDTF. אם תשימו לב, מאז Take Care דרייק משנה לשנה עושה שני דברים מקבילים מדהימים: מצד אחד הוא הולך וממציא סאונד יחודי יותר, עושה מוזיקה מחדשת, אומנותית ואיכותית יותר; ובו זמנית הולך ונעשה ליותר ויותר פופולרי ונגיש. מזכיר את התהליך בסרג’נט פפר. בחצי השנה האחרונה אותה ביליתי בארה"ב, לא חושב שהיה יום שלא שמעתי את דרייק לפחות פעמיים ברדיו, בחנויות או במכונית עוברת. שלא נדבר על המסיבות בהן הוא מופיע בכל שיר שני בממוצע. ובניגוד למקובל, הוא עושה את זה עם מוזיקה איכותית להפליא ופורצת דרך. Know Yourself, Energy ו6 God שירים טובים יותר מHYFR, Underground Kings וCrew Love, ובו זמנית נגישים יותר להמון. השיא כמובן הגיע עם Hotline Bling ההמוני והמדהים.

  10. Tame Impala - Currents

    אז למרות המגמה של השנה האחרונה, אלבום השנה מבחינתי הוא דווקא אלבום רוק. לקחו לי שתי הופעות חיות כדי להבין עד כמה האלבום הזה, והלהקה אשר עקבתי אחריה מההוצאה הראשונה שלה, ענקיים. מלבד ארקייד פייר, לדעתי מדובר בלהקה היחידה שמתקרבת ברמתה לרדיוהד.
    קווין פארקר זנח מעט את הפסיכודליה מLonerism, הוסיף פזמוני פופ מתוקים והפיק בצורה גאונית את אחד מאלבומי המופת של זמננו. כל צליל באלבום במקום, כל שורה מוחצת. הOK Computer של שנות האלפיים.

שנה הבאה לא פחות מבטיחה, עם רדיוהד, דרייק, קנייה, פושה T וכמובן פרנק אושן.


(Lopo) #16909

אני גם ארשה לעצמי להצטרף למנהג. לחלוטין הייתה שנה מעניינת ושונה במעט מזו שהיינו רגילים אליה, לצד המגמה ההיפסטרית החזותית שאט-אט כובשת את העולם בזקנים מאורכים, במסגרות שמש מעוגלות ובבגדי יד שנייה בלויים (מנהג שאני מקווה שיסתיים בקרוב), הדבר חודר גם לעולם המוזיקה. השנה ניתן היה להבחין בצורה משמעותית בחזרה אחורה בזמן - אם לא די בכך שחנויות התקליטים מתמלאות באותם ההיפסטרים הנ"ל, חלק מהחומרים החדשים כוללים מסע אחורה בזמן. קיימות השפעות ג’אז, בלוז, האוס ופאנק בהרבה מאד שירים ואלבומים וזו מגמה מעניינת שאני מקווה שתמשך.

[B] 10. Multi-Love[/B]

הפסיכדליה האוסטרלית/ניו זילנדנית ממשיכה להכות גלים ברחבי אירופה וארצות הברית ועושה את עבודתה נאמנה. Unknown Mortal Orchestra היו בישראל לפני שלושה שבועות, ולצערי בגלל שמירה על המולדת (פחחח) לא הייתי יכול להשתתף. אלבום מאד אפל בחלקו, עם מגוון השפעות, החל מפופ, פולק, ג’אז ורית’ם אנד בלוז.

[B] Man It Feels Like Space Again .9[/B]

בערך כמו הנ"ל, אבל עם קצת יותר פסיכדליה עמוקה. קווין פארקר עשה הרבה סמים בארצות הברית, והפיק את האלבום החדש של האקסית שלו (ושל הנוכחית שלו, עליה אדבר בהמשך) תחת השפעתם. אלבום מאד חללי ומזכיר את טיים אימפלה מהתקופה של InnerSpeaker.

[B] 8. b’lieve i’m goin down…[/B]

קורט ויל אלבום מאד מעניין. מצד אחד פולק רוק אמריקאי שכיפי מאד לשמיעה בזמן נסיעה/במהלך סופי השבוע/כשמצב הרוח מרומם. מצד שני, השפעות פסיכדליה מובהקות מאלבומי הסולו הקודמים ומהתקופה ב-The War On Drugs.

[B] 7. Uptown Special[/B]

מארק רונסון עם אחד האלבומים הפחות מוערכים של השנה לדעתי. לצד הלהיט הענק, Uptown Funk, קיימים עוד מגוון קטעים מעניינים וטובים לא פחות. שיתופי פעולה מעניינים עם סטיבי וונדר, קווין פארקר ועוד. הרבה השפעות בלוז וג’אז. אחד היצירות הטובות שלו לדעתי. ממליץ לצפות בביצוע בגלסטנברי עם גראנדמאסטר פלאש, מארי ג’יי בלייג’ וג’ורג’ קלינטון.

[B] 6. The Magic Whip[/B]

תריסר שנים בלי בלר זה יותר מדי זמן, אבל כל עכבה לטובה אומרים. רוק אלטרנטיבי במיטבו, כמו שבלר ידעו לעשות היטב בשנותיהם הראשונות. זאת תוך שמירה על הסגנון הייחודי שלהם, למרות הכנסת מספר אמצעים אלקטרוניים. יש לחלוטין למה לצפות לקראת האלבום הבא של גורילאז, שיופק בין היתר על ידי דיימון אלברן.

[B] 5. Anthems For Doomed Youth[/B]

חיכיתי ליציאת האלבום הזה הרבה מאד זמן. אני זוכר שהתעוררתי מוקדם באותו יום שישי בו יצא, ולצד השמועות על ההיעלמות של פיט דוהרטי, לא הפסקתי לשמוע אותו באותו סוף שבוע. הליברטינז נשארו עם אותו אינדי רוק כיפי, וזרקו את הרמקולים שלי עשור אחורה בזמן. גארי פאוול עדיין מתופף היטב (קשה למצוא הערכה לצד פיט דוהרטי וקארל בארט). יש בו כמה שירים ברמה גבוהה מאד, רק חבל שתאריך התפוגה של האלבום הזה יהיה קצר מאד.

[B] 4. How Big How Blue How Beautiful[/B]

עוד אלבום מוצלח של פלורנס אנד דה מאשין שיקפיץ אותה עוד מעלה. העבודה עם מרקוס דרייווס (שהפיק חלק מהאלבומים של ביורק) הייתה מוצלחת ביותר, והאלבום מספק את מה שמצופה מפלורנס. לצד שניים-שלושה להיטי רדיו שייבנו עליהם רמיקסים רבים, מתחבאות כמה פנינים נוספות שרק מחכות שמישהו ימצא אותן ויעיף את הילדה המוכשרת הזו כלפי מעלה.

[B] 3. To Pimp A Butterfly[/B]

האלבום מגיע למקום השלישי רק בגלל שלשניים הראשונים יש מקום חם אצלי בלב, אבל אי אפשר לדבר על המוזיקה בשנת 2015 בלי להזכיר את האלבום המבריק הזה. יצירת מופת של פעם בדור - נוקבת, פוליטית וכואבת. היפ-הופ שבחלקו נשען ישירות על בלוז וג’אז, חלק מיסודות המוזיקה השחורה, ולשם קנדריק חותר. אין לי מושג למה בכל פעם מחדש אני דוחה את הקנייה של הדיסק הזה.

[B] 2. Drones[/B]

מיוז עם האלבום שהכי ציפיתי לו השנה, במיוחד אחרי האכזבה הגדולה מ-The 2nd Law. זו הלהקה שאני תמיד אשמע כשקצת רע, היא תהיה בין הבודדות שאזכור מתקופת הנעורים, וזו שתמיד תגרום לי לחשוב שגם בעידן המודרני צעירים יכולים לעשות פאוור-רוק (Psycho שיר אדיר). אין ספק שלא מדובר ביצירה הבולטת והטובה של מיוז (Origin Of Symmetry לדעתי לוקח את כולם בהליכה) אבל היא מספיק טובה וככל הנראה תגרום לי לנסוע להופעה שלהם עוד הקיץ, אלא אם כן תפקוד אותנו מלחמה נוספת.

[B] 1. Currents[/B]

האלבום הזה הוא ככל הנראה משהו שלא אשכח. תמיד רציתי שתהיה לי חוויה של קניית אלבום, ולמרות שאני זוכר איפה רכשתי כל אחד ואחד מהאלבומים שלי לזה יש מקום מיוחד. זה היה ב-17 ביולי השנה, הייתי בטיול עם חברים בצ’כיה ובגרמניה. בבוקר יציאת האלבום הגענו לברלין, התמקמנו בדירה ואמרתי להם בפשטות שאני לא מתחיל את הטיול עד שהאלבום החדש של טיים אימפלה לא נמצא אצלי ביד (לא היה להם מושג על מה אני מדבר). נסענו לפרידריכשטארסה ונכנסתי לחנות ענקית של מולטימדיה, ספרים וכיו"ב בשם דוסמן. בהתחלה ראיתי את האלבום בתקליט, אחרי שהתמוגגתי כמה דקות מכמה שזה יפה, התנחמתי לי בדיסק נחמד. הוצאתי 18 יורו ושלום על ישראל, לא התאפקתי עד החזרה לישראל ושמעתי אותו פעמיים עוד באותו היום.