פוטבול :: עונת 2017 :: אמצע העונה


(Colombian Cowboy) #1175

העונה הסדירה מסתיימת לה ואוטוטו מתחיל לו הפלייאוף - הפוטבול האמיתי, האמוציות, הרגעים הגדולים, המתח והשמחה. זמן טוב לסיכום קצר דווקא על העולות לפלייאוף כשעל שאר הקבוצות נדבר בסיום העונה לאחר הסופרבול. כמו כן, נמשיך בדיון המעניין שפתח ‘מגן ימני’ (גם אם הג’טס נראים כמו… כמו… טוד בואלס עדיין נפקדת זמן רב מדי…) מיהו הMVP של העונה הסדירה, מיהו הרוקי המרשים ביותר, ומיהו שחקן ההגנה של העונה. הפרמטר העיקרי לבחור את הפרס בשלושת הקטגוריות הנ"ל זה על יכולת אישית בדיוק בגלל שהפרס הוא אינדיוידואלי ולא קבוצתי.

[U][B]NFC[/B][/U]


[I][B]1. דאלאס קאובויז.[/B][/I]
מאזן: 13-3 וראשות המזרחי.
הפעם הקודמת: 2014.

לפני שתי עונות הדאלאס קאובויז וטוני רומו נעצרו רק מול גרין ביי ורוג’רס. דימארקו מארי הביא עונה חלומית שניצל את המקסימום מקו ההתקפה המפלצתי שנראה בשנים האחרונות. שנה שעברה, כל הציפיות התרסקו כשגם דז בראינט וגם טוני רומו נפצעים וגומרים עם 3-13 משפיל בתחתית הבית המזרחי.

השנה הכל היה אמור להשתנות עד ש… טוני רומו נפצע שוב בפריסיזן לחודשיים פלוס. הקאבויז זרקו למערכה את הרוקי דאק פרסקוט ויחד עם איזיקיל אליוט הצעיר ניצלו במקסימום האפשרי את קו ההתקפה האדיר. ואני מדגיש בכוונה את פרסקוט כי הוא הרבה יותר מרשים לטעמי. עמדה קשה הרבה יותר, מחייבת המון כושר מנטלי, ופרסקוט ניצח על המלאכה עם 3600+ יארדס, רק 5 אינטרספשנס, 104.9 רייטינג ו 8.0 Y/A. זה גדול מאוד. אבל, וזה אבל ענק, יש לו ליין שנותן לו מספיק זמן בפוקט (25 סאקים בכל העונה) ואותו הליין גם פותח נתיבים לאליוט כך שהפעם רוב הקרדיט צריך ללכת לטנקים שנמצאים בקו. פרדריק הסנטר עם הכדור, מצידיו ליירי ומרטין, וצמד הטאקלים סמית ופריי. חומה! ראוי לציין גם את ביזלי שהביא עונה מעולה, את דז בראינט ואת וויטן שהביאו הרבה יארדים והרבה נסיון.

בהגנה הם ממוקמים נגד המסירה במקום ה26 אמנם, אבל נגד הריצה במקום הראשון!! כשמצבת הליינמנס טובה משני צידי המגרש ועליהם מנצח שון לי הMLB שהביא עונה חלומית (מקום רביעי בטוטאל טאקלים עם 145 כאלו). שאר ההגנה לא משהו לדבר עליו.


[I][B]2. אטלנטה פאלקונס. [/B][/I]
מאזן: 11-5 וראשות הדרומי.
הפעם הקודמת: 2012.

אולי ההתקפה האיכותית ביותר שיש לליגה להציע. מאט ראיין עם עונה חלומית של כמעט 5000 יארד, 38 טאצ’ים על 7 אינטרספשנס בלבד. וכמו שהזכיר המגן הימני 9.3 מפלצתי של Y/A. וזה בכלל לא רק הוא, צמד הרצים פרימן וקולמן (ילדים בני 23-24) משלימים אחד את השני עם המון יארדים גם במסירה (לשניהם מעל 400 במסירה לכל אחד), סוללת תופסים חלומית של חוליו ג’ונס עם עוד עונה עצומה, מוחמד סאנו, טיילור גבריאל, ובקיצור, מקום שלישי בליגה ביארדים באוויר, חמישי בליגה ביארדים בקרקע, ומקום ראשון בממוצע נקודות וביעילות התקפית.

בהגנה הם לא מאריות הליגה. לא טוב בכלל נגד המסירה (מקום 28), לא טוב נגד הריצה (איפשהו באמצע), אבל עדיין יש שם כמה נקודות אור.
ויק ביזלי הOLB הביא קפיצת מדרגה בעונה הזו השניה בס"ה בקריירה שלו. צעיר, חזק ואתלט. סיים את העונה בפסגת הסאקים (15) ונבחר לפרובול. שחקן גדול (בעיה בכתף שכנראה תפתר בטח עם שבוע החופש). עוד שחקן אחד שנכנס לעניינים מהר יותר מביזלי. כבר בעונתו הראשונה בNFL דיון ג’ונס (מלך חדש לקבוצה בשם ג’ונס) השתלט על מרכז ההגנה. שם מעמדת הMLB הוא מתקל כמו חיה (פימבל פעם אחת שחקן יריב), מיירט כדורים עם 3 אינטרספשנס - שנים מהם לפיק-סיקס אחד מהידיים של דרו בריז ל90 יארד!!! סופר כשרון! אחד המועמדים שלי לרוקי העונה - לכל הפחות בעמדת המועמד.


[I][B]3. סיאטל סיהוקס.[/B][/I]
מאזן: 10-1-5 וראשות המערב.
הפעם הקודמת: 2015.

מרשון לינץ’ חתך בסוף העונה שעברה עם הודעה במשחק הסופרבול, והיה ברור שהבלאגן בעמדת הRBs יתחיל. זה התחיל טוב אבל התפרק לגמרי עם שחרורים הזויים ופציעות רבות. משחק הריצה של ההוקס פשוט לא טוב. אבל, ראסל ווילסון רק שיפר את יכולת המסירה שלו. כמה? הוא ניסה הרבה יותר למסור, הגיע ל4200+ יארד אבל גם נחטף עם 11 אינטרספשנס. הOL שלו בין הגרועים בליגה, הוא חטף 41 סאקים והמספר הזה עושה אתו חסד אודות ליכולת האדירה שלו לברוח מהפוקט ולשחרר מסירות מרהיבות מבחוץ. אהה… גם ג’ימי גראהם סופסוף מצא את המוב והתיאום שלו עם ווילסון ויחד עם דאג בולדווין הגיעו ל2050 יארד ו13 טאצ’ים משותפים. הבעיה היא, שכאן בערך אמרתי את כל ההתקפה שיש להוקס להציע.

בהגנה דברים נראים טוב יותר. כשיש לך את אבריל, רייט, ווגנר, בנט, קלארק בשנה שניה מעולה, ארל תומאס, קאם צ’אנסלור וריצ’ארד שרמן אתה אמור להיות מכוסה נגד מסירה ונגד ריצה. מקום חמישי ביארדים ומקום שלישי בסקור אומר שאת ההגנה של ההוקס לא תענוג לפגוש גם אם היא חלשה ביחס לשנתיים שלוש הקודמות.

אבל הבעיה הרצינית של הסיהוקס - יותר ממשחק הריצה הגרוע - זה הפציעות. צמד פציעות סופר קטלני ייתכן מאוד שיכריע את העונה הזו. הראשון שנפצע היה ארל תומאס. הסייפטי שנוכחותו מאחור שחררה את קאם צ’נסלור האימתני לתת מכות לכל מי שנקלע בטעות לנתיב שלו, להשתתף בבליצים ועוד. כשתומאס איננו צ’אנסלור הרבה פחות מאיים כשהוא צריך לעזור בעורף. עוד פציעה קשה היא של לוקט הWR השני בחשיבותו אחרי בולדווין. יהיה קשה לסיהוקס השנה.


[I][B]4. גרין ביי פאקרס.[/B][/I]
מאזן: 10-6 וראשות הצפוני.
הפעם הקודמת: 2015.

חוץ מהסיינטס הפאקרס חוטפים הכי הרבה יארדים במסירה. מה זה אומר על הDL שלהם שלא מייצר לחץ? ומה זה אומר על הסקנדרי שלהם? ועדיין אפשר למצוא את הליינבקרס ג’וליוס פפרס פרובולר ושחקן ענק, ניק פרי וקליי מאתיוס, ובעיקר קלינטון-דיקס הסייפטי הצעיר שנתן עונה עם 61 תאקלים ו5 אינטרספשנס. בסך הכללי הגנה גרועה.

ועדיין, כשיש לך בחור נחמד בשם ארון רוג’רס המצב שלך טוב גם עם מאמן דביל כמו מייק מקארת’י. לא שההתקפה תיקתקה תחתיו אבל כשצריך ארון רוג’רס יעשה קסמים במשחק אחד שיספיקו להיילייטס של עונה שלמה. גאון, פנומנלי, הקוורטרבק הטוב ביותר שמשחק כיום ואולי בכל הזמנים מבחינת נתונים אישיים. הוא פשוט טוב ב… ה-כ-ל! מסיים עונה כשהוא סוחב לבדו את גרין ביי לפלייאוף עם 4400+ יארד באוויר, 104.2 רייטינג ו40-7 יחס הטאצ’ים מול האינטרספשנס. ענק הבחור הזה.

כנובן שיש לו כלים לתפוס את הזריקות שלו. ג’ורדי נלסון, איליי רוג’רס, דוונטה אדאמס, קוק וקוב (שקצת פצוע), ומנטגומרי שעבר הכלאה וכרגע מתופקד כRB על אף שהתחיל כWR, מה שאומר שהוא שחקן סופר מגוון להוציא לפועל מהלכים כשההגנה לא מתכוננת אליו כראוי.


[I][B]5. ניו יורק ג’איינטס.[/B][/I]
מאזן: 11-5 WC מהמזרחי.
הפעם הקודמת: 2011.

תחילת השנה לקחו את בן מקאדו מעמדת המתאם ההתקפי לעמדת המאמן ראשי. האם זה הצליח? חלוקות הדעות. האם הקבוצה מפחידה? על אף שאני אוהד פטס (ורוטט רק מהמחשבה ש… זהו. לא אגיד יותר) אני מאמין שאף קבוצה לא רוצה לראות את הענקים מולה בפלייאוף. והרבה סיבות בדבר.

הגנת ריצה השלישית בליגה עם DL חיות. JPP וורנון שני אנדים שכל קווטרבק רועד מהם. הגנת מסירה שאמנם נותנת הרבה יארדים (מקום 23) אך שזה מגיע לרדזוון אפשר להגיד ‘הגנת הרדזון הטובה ביותר העונה’. ההגנה הזו דפקה יחס חיובי של טאצ’ים/אינטרספשנס עם 17 יירוטים ורק 15 טאצ’ים ממסירה. היחידה שיש לה גם יחס חיובי היא האלופה היוצאת דנבר עם יחס של 13-14. צמד קורנרים חייתי - DRC וג’נקינס, עוד קורנר רוקי (איליי אפל) שווה כל זוז, ומעל כולם הסייפטי לנדון קולינס שנבחר שנה שעברה בדראפט. קבלו את המספרים שלו העונה: 4 סאקס, 100 תיקולים באוברול (הוא וג’ונתן סיפריאן מהג’אגס הם היחידים שהם לא ליינבקרס בטופ 20 של העונה. ואוו!), 5 אינטרספשנס כולל אחד לפיק סיקס מידיו של ראסל ווילסון ל44 יארד - אחד המרהיבים שראיתי בחיי.

הבעיה העיקרית היא הריאקציה שחטפה ההתקפה. כל הרעיון היה לשכלל את הג’איינטס ההתקפית (שנה שעברה) לקבוצה מושלמת גם עם הגנה, אך ההתקפה דווקא קרסה ושיחקה שבלוני וצפוי. הRBs שנפצעו אחד אחרי השני גם תרמו לזה. מקום 29 ביארדים בריצה, רק 6 טאצ’ים בריצה - הכי גרוע בליגה, מקום 17 ביארדים באוויר, 26 טאצ’ים במסירה על 16 איטרספשנס + 11 פאמבלים, בקיצור התקפה גרועה, תקועה ובנאלית. אבל מה, עם שחקנים כמו איליי ו OBJ אתה יכול להיות בטוח שפעולה אחת טובה שלהם ואכלת בור. ‘החיים על פי איליי’ לטוב ולמוטב.


[I][B]6. דטרויט ליונס.[/B][/I]
מאזן: 9-7 WC מהצפוני.
הפעם הקודמת: 2014.

האמת היא שחיפשתי מה לכתוב עליהם - ואני עדיין מחפש…
סטאפורד היה טוב, לא מאוד אבל טוב. ההתקפה הייתה בסדר, אברון, טייט ומרוין ג’ונס - היו בסדר. הריצה הייתה גרועה. ההגנה, עשתה הרבה פנלטי ולא בדיוק עבדה. הכל בינוני בקבוצה הזאת, למה היא בכל זאת בפלייאוף (ולא וושינגטון או טמפה ביי), כי יש להם מזל, וגם הדבר החשוב ביותר - הם ניצחו את כל הניצחונות שלהם על הפרש פוזישן (למעט 28-13 על הסיינטס בשבוע ה13). הם בינוניים, אבל בינוניים מצוינים, או מצוינים בבינוניותם, או כל משחק מילים שתרצו.

ויש חיים אחרי מגהטרון.

[U][B]AFC[/B][/U]


[I][B]1. ניו אינגלנד פטריוטס.[/B][/I]
מאזן: 14-2 וראשות המזרחי.
הפעם הקודמת: 2015.

העונה הזו - עד עכשיו - חתומה על שם אחד. דאנטה סקארנאצ’יה. בריידי חטף המון מכות שנה שעברה, ואפילו למוסר מהיר כמוהו לא היה זמן בפוקט. למה? כי הOL היה חרא. בעיקר האמצע של הסנטר וצמד הגארדים. כמובן גם שלא היה משחק ריצה אבל זה לא רק הקו אלא גם מזל רע כשבלאונט ולואיס נפצעו בסוף העונה הסדירה. כשאדון דאנטה הואיל לחזור מהפרישה הכל התייצב עם ניקוי אורוות. הקו החדש שומר על בריידי נהדר (15 סאקס ב12 משחקים), בריידי מכוון מספיק טוב כדי להגיע ב12 משחקים ל28-2 טאצ’ים מול יירוטים. חולני. הקו גם פותח חלונות ראווה לבלאונט וללואיס ומשחק הריצה של הפטס במקום השביעי ביארדים ובמקום החמישי בטאצ’ים בראשות בלאונט שפשוט בעונה אדירה.

בריידי בא אחרי ההשעיה של גודול, והוא בא סופר מרוכז. מספיק כדי להתגבר על הפציעה של גרונק ולהלעיט את אדלמן, בנט, הוגאן, מיטשל ואפילו פלויד המאפיונר שעף מהקארדס (לא כבוד גדול, אבל תוספת סופר חזקה).

ההגנה של הפטס לא תיקתקה עד אמצע העונה. ואז זרקו את קולינס. מודה שקיללתי את ביליצ’ק בקול רם והוא שוב מאכיל אותי כובעים. ההגנה מאז מאוד השתפרה וכעת ממוקמת ראשונה ביעילות הגנתית, מקום רביעי בהגנת ריצה (רק 6 טאצ’ים בריצה בכל העונה - מקום ראשון), במסירה קצת פחות טוב ועדיין אין חגיגות ברדזון עם 21 טאצ’ים על 13 אינטרספשנס. לא משהו לבנות עליו, כן משהו להשלים קבוצת התקפה בראשות בריידי ומקדניאל.


[I][B]2. קנזס סיטי צ’יפס.[/B][/I]
מאזן: 12-4 וראשות המערבי.
הפעם הקודמת: 2015.

כשמביאים דוגמה כמה חשובה עמדת הקווטרבק הצ’יפס הם האנטי תזה (ודנבר ברונקוס שנה שעברה…) לזה. קבוצה שהכל בה איכותי חוץ מהקווטרבק, אבל כששמים אותו, את אלכס סמית בפוזיציה כל כך טובה גם הוא לא יכול לירות לעצמו בראש ונראה כמו איזה קווטרבק צמרת (לא באמת).

אז מה מיוחד בצ’יפס השנה? עם הרבה הגינות איי מניח שהם היו עולים מהמקום החמישי כי הריידרס היו תופסים את ראשות הבית אילולא הפציעה המעציבה של דרק קאר. אז מזל יש להם. מה עוד? ההתקפה בראשות אלכס סמית לא מדורגת גבוה. למסור ל15 טאצ’דאונס על 8 יירוטים זה עלוב. זה חלש מאוד. ולא שמשחק הריצה בראשות וואר היה שווה מי יודע מה. כן שווה לזרוק מילה על הOL המצוין ששמר על סמית וגם פתח נתיבי ריצה, כמו כן את הTE קלסי בעונה אדירה ממצב את עצמו כאחד הטייטאנדס הטובים בליגה (סמית & קלסי = מיקרו קוסמוס לזריקות חצי המרחק של בריידי לגרונק).

ההגנה עשתה עבודה טובה. ממוקמת איפשהו בשליש התחתון ביארדים למסירה וריצה, אבל לא מאפשרת הרבה טאצ’ים לשים (10 בריצה ו23 במסירה). הגדולה של ההגנה הזו שהיא הגנה של מהלכים גדולים. 33 איבודים כפו שחקני ההגנה של הצ’יפס על יריבותיהם - הכי הרבה בליגה. די פורד, ג’סטין יוסטון, אריק בארי ומרכוס פיטרס זה חבר’ה שבאו להתעלל בך וחשוב לכל בר דעת להתרחק מהם.

עוד משהו, התפקוד של הספיישל-טימס על גבול המושלם דבר שמתאפשר כשמקבלים בדראפט פנינה כדוגמת טייריק היל. הבחור הזה סופר טייס!! WR כשרוני ועוד אחד מהמועמדים שלי לרוקי העונה. קצת מהמספרים שלו; 267 יארד בריצה ו3 טאצ’ים, 593 יארד במסירה ו6 טאצ’ים, 976 יארד בהחזרת פאנט ובעיטות פתיחה ו3 טאצ’ים, האין נאה לפתוח ככה עונה ראשונה?? בשבילי זה יותר ממושלם על אף 4 פימבולים שלו.


[I][B]3. פיטסבורג סטילרס.[/B][/I]
מאזן: 11-5 וראשות הצפוני.
הפעם הקודמת: 2015.

שנה שעברה היה קשה, להגיע מול הבנגלס בלי ליביון בל הרץ הטוב בליגה מבחינת יכולת, ולאבד גם את אנטוניו בראון - זה השאיר את ביג בן חשוף מדי למכות של הברונקוס שגברו במשחק רב שערים על הסטילרס. השנה הכל ציפו שהסטילרס יפתחו בפול גז אבל משהו לא התחיל טוב. זו לא הייתה רק הביג פאשלה בפילדלפיה עם 34-3 מביך, זה פשוט נמשך עם רצף של 4 הפסדים ששם את הפלדות במאז שלילי של 4-5. אבל מאז הם רק מנצחים. חצי עונה מצוינת והסטילרס במקום השלישי.

מה יש להם להציע? נתחיל בזה שעל הנייר יש לסטילרס את ההתקפה הכישרונית ביותר. ביג בן, אנטוניו בראון וליביון בל זה שלישייה שאין הרבה מה לעשות מולה המקסימום זה למזער נזקים. בראון הביא 1284 יארד ו12 טאצ’דאונס, בל הביא בריצה ובמסירה יחדיו 1884 ו9 טאצ’ים ובהחלט השלישייה הזו מסוכנת. מאוד.

ההגנה באמצע נוטה לכיוון מטה ביארדים, אך דווקא הסקנדרי עובד טוב ולא נותן לעשות הרבה טאצ’ים 20 כשהם מיירטים 13 פעם.


[I][B]4. יוסטון טקסאנס. [/B][/I]
מאזן: 9-7 וראשות הדרומי.
הפעם הקודמת: 2015.

הקבוצה הכי גרועה (יחד עם דטרויט - לא סגור מי יותר גרוע) שעלתה לפלייאוף. ג’י ג’י וואט נפצע וסיים עונה זריז וזו חתיכת אבדה לקבוצה שכל מה שמציעה בערך, זה ג’י ג’י וואט. קל לתפוס תחת על אובריאן עם החתמת אוסווילר הפלופ/פחון/זוועתי שפומפם כQB ששווה חוז עצבני כמו שקיבל.(היה בזמנו דיון מעניין על האם זו באמת נפילה או סתם פאשלה חריגה… מעניין.) דבר אחד בטוח, בשביל רייטינג 72.2, יותר חטיפות מטאצ’ים (15-16), ואשכרה לא להגיע ל3000 יארדס בעונה כשקו ההתקפה לא גרוע זה גובל בפשע ביחס לכסף שהוא הצליח לסחוט. פשע!! גם זה שהוא קורקע במשחקים האחרונים וטום סאבאג’ היה יותר טוב שייך להיסטוריה כשסאבאג’ חוטף פצצה משחקני הטייטנס במשחק האחרון ולא יהא כשיר עקב זעזוע מוח. אז היו רגועים, מי שסידר לאוסווילר את החוזה השמן סידר לו גם את הפלייאוף…

ההתקפה היא מהגרועות ביותר. היא רצה בסדר אבל לא מצליחה לשים טא’צים (רק שמונה), היא מוסרת גרוע ושוב לא מצליחה לכבוש טאצ’דאונס - רק 15 כשהבראונס שמים גם 15 והג’טס הניינרס והבילס כל אחת שמה יותר טאצ’ים. למאר מילר סגר 1000+ בריצה, דיאנדרה הופקינס חווה עונה חלשה בפער משנה שעברה ועדיין סיים עם 900+ יארד במסירה, גם הרוקי וויל פוולר שיחק טוב והביא 600+ יארד באוויר והחזיר פאנט לטאצ’דאון בין השאר, אבל זה כל מה שאפשר לכתוב על ההתקפה המופתית של הטקסאנס.

אז איך מגיעים ככה לפלייאוף? ראשית בית חלש, מאוד. הכי גרוע בNFL. אבל לא רק זה, לטקסאנס יש הגנה טובה, הגנת המסירה במקום השני אחרי הברונקוס, הגנת ריצה מקום 12, לא מאפשרים הרבה טאצ’ים עליהם ובכללי הגנה בסדר, לא בשביל סופרבול אבל זה הצד החזק שלהם (אם יש אחד כזה).

אם יש דבר אחד שמעניין אותי בטקסאנס - אלו הבליצ’ים שמנהל לבדו וואט. בלי זה זה באמת עונש לראות אותם, אז אני אחכה לשנה הבאה…


[I][B]5. אוקלנד ריידרס.[/B][/I]
מאזן: 12-4 WC מהמערבי.
הפעם הקודמת: 2002.

הסיפור הכי עצוב השנה. קבוצה למודת סבל ומאותו מאזן חיובי ב2002 עת עלתה לפלייאוף, הריידרס לא הצליחו לרשום עונה אחת (13 שנים!!) עם מאזן חיובי. עד השנה. השנה התחיל לראות פירות התהליך שקרה לפני שנתיים שלוש. הקבוצה הזו כשרונית מאוד, צעירה ועם עתיד מבטיח מאוד.

על אף השמועות משחק הריצה יעיל דיו (קרוב למספרים של הפאלקונס) בטח עם ליין מצוין ששומר חזק על הQB (רק 18 סאקים חטף דרק קאר), משחק המסירה נוהל בצורה מצוינת בראשות דרק קאר בשנתו השלישית בליגה עם 28-6 יחס טאצ’ים על חטיפות, כמעט 4000 יארד באוויר לצמד רסיברים אדיר (קרבטרי ואמארי קופר), והמון מנהיגות וכל זה הלך לעזאזל עם שבר בעצם השוקית לקאר מחזור לסיום. המזל המחורבן המשיך כשמקגלוין הQB המחליף נפצע במשחק האחרון והריידרס יפתחו עם QB רוקי בפלייאוף מול הטקסאנס שיציגו גם הם את הQB השלישי שלהם…

בהגנה המצב לא טוב. הגנת ריצה ומסירה במקום 22 ומטה, אבל יש להם הגנה של מהלכים גדולים המשנה משחקים. מהבליצ’ים של אירווינג ומאק העצום, ועד להרבה חטיפות שמבצע הסקנדרי שלהם וכך זו הגנה שכפתה הכי הרבה איבודים (30) אחרי הצ’יפס שבמקום הראשון. לא הגנה לבנות עליה אבל אחת המשלימה את ההתקפה יופי.

מעבר לאיבוד התחרותיות בקונפרנס, זה פשוט מקרה טראגי, בשביל שחקן, בשביל קבוצה כזו, ובשביל כל כך הרבה אוהדים. עצוב.


[I][B]6. מיאמי דולפינס.[/B][/I]
מאזן: 10-6 WC מהמזרחי.
הפעם הקודמת: 2008.

מה באמת יש לדולפינס למכור? לא הרבה. ההתקפה נצצה שם לפרקים לא בגלל טנהיל הבינוני, אלא בגלל משחק ריצה מצוין עם ג’אי אג’איי שפתח העונה מבערים, ועם שלושה רסיברים מצוינים - פארקר, סטילס ומעל כולם ג’רויס לנדרי המצוין. טנהיל נפצע ואיכשהו מאט מור נראה יותר טוב ממנו ברוב האספקטים והמדדים של QB.

ההגנה… טוב, לא משהו לדבר עליו. חוטפת יארדים בכמויות - רק הניינרס, הקולטס והבראונס חוטפים יותר יארדים. דווקא הDL עושה לחץ ומשיג סאקים וגם אלונסו לא היה רע בכלל אבל… זהו. אין להם יותר מה להציע ואין לי יותר מה לכתוב עליהם.


בפוטבול , סיכום עונה בשביל קבוצה אחת אמור להכיל סדרת כתבות. כל כך הרבה עמדות, הרבה ניתוחים טקטיים, הרבה שחקנים ומיליון פוזיציות. הסיכום הזה הוא מעט מן הים בשביל לסבר את האוזן. אם פיספסתי מגמה כלשהי, שחקן שהוא אקס-פקטור ועוד חשוב לי שתוסיפו. במהלך הפלייאוף אתן סקירה קצרה על הMVP, שחקן ההגנה והרוקי - של העונה.

אלו משחקי הWC בשבוע הקרוב.

יוסטון טקסאנס מארחים את אוקלנד ריידרס - שבת 23:35.
סיאטל סיהוקס מארחים את דטרויט ליונס - ראשון (בין שבת לראשון) 3:15.
פיטסבורג סטילרס מארחים את מיאמי דולפינס - ראשון 20:00.
גרין ביי פאקרס מארחים את ניו יורק ג’איינטס - ראשון 23:40.

חוץ מהמשחק האחרון שיהיה אש, אין באמת מצ’אפ מעניין או קבוצה ששווה לראות.


(Paul Heyman) #1176

לא מבין דבר בפוטבול אבל סיקור נהדר וכיף לקרוא ולהחכים. שאפו.


(cruzurry) #1177

לא הייתי גומר את הדולפינס והליונס ליפניי שהמישחק התחיל ולהיפך שתיי היריבות שלהן היום בכלל לא מפחידות.
הפלייאוף זה סיפור שונה לגמריי,האנדרדוג ומי שרוצה יותר גם יכול להיתעלות ולהפתיע במישחק אחד.

ריאן טנהיל הק’‘ב של הדולפינס היה מצויין עד הפציעה וגורם משמעותי בעלייה של הדולפינס לפלייאוף. מאט מור הביא מיספרים טובים עד עכשיו אבל זה קורה נגד נמושות כמו הבילס והג’טס,המיבחן האמיתי הראשון שלו יהיה בפיטסבורג.
המישחק השלם היחיד שיצא לי ליראות את הסטילרס העונה היה בהפסד שלהם בשבוע ה-6 במיאמי,מישחק שבו הם חטפו 30 נק’ בקלות וגם בחלק ההתקפי רות’ליסברגר לא הצליח להיכנס ולעשות משהו משמעותי מול ההגנה של הדולפינס. מבחינת מאצ’אפ זה מיפגש לא רע עבור הדולפינס שהראו כבר שהם יכולים להיתמודד עם ההתקפה של הסטילרס.

זה לא בילתי אפשרי לנצח היום בסיאטל וגם אריזונה הצליחו לעשות את זה ליפניי שבועיים בשנייה האחרונה עם 34-31. דטרויט באה כאנדרדוג ועם מאת’יו סטאפורד שכבר היה במעמד כזה זה צריך להיות יותר מאפשרי. מנגד הפציעות בסיאטל צריכות להיות משמעותיות לק’'ב כמו ראסל וילסון,החיסרון של שחקן כמו לוקט יכול להיות מכריע וכזה שיוריד את כל הרמה של ההתקפה שגם ככה לא נראיתה טוב בתקופה האחרונה.

סיאטל החתימו את דווין הסטר בגיל 34,אחד המחזירים הכי גדולים בהיסטוריה של המישחק. לא ברור אם זה מהלך שיכול לעזור להם אבל כיף להיזכר בתקופה הרחוקה שלו בשיקאגו.

//youtu.be/GBsq83fANzE


(מגן ימני) #1178

כל הכבוד על הסקירה. לא פספסת כמעט אני רק אתן דגשים שלדעתי צריך לשים. קודם כל, ליבון בל הוא חיה רעה ועונה מטורפת לחלוטין שאם היתה מתחילה מההתחלה היתה צריכה לקבל אזכור רציני לעונת MVP.

אני אציין ספשל טימז ומקבוצה שדווקא לא עלתה לפלייאוף. ג’סטין טאקר נתן עונה כמעט מושלמת. הבעיטה היחידה שבה הוא פספס זה היה בלוק. למזלו הוא לא עלה לפלייאוף ככה נמנעה ממנו פאשלה סטייל גארי אנדרסון. אבל הוא ממצב את עצמו כבועט הטוב ביותר אי פעם.

העובדה שהדולפינז עלו לפלייאוף זה תעודת עניות עצומה לקונפרנס. ואם הסטילרז מפסידים להם בשבילי זה יהיה עילה לפיטורין של מייקל טומלין. ואני לגמרי רציני. הייתי נותן צ’אנס לדיטרויט שהיא קבוצה בינונית מצויינת. אבל קשה לי לראות אותם מנצחים בסיאטל. אבל זה לדעתי יהיה יותר פתוח, בהתחשב בפציעות המשתקות של סיאטל, הפאס ראש הסביר של דיטרויט.

אני חושב שהנקודה שנתת על רודג’רז היא מדוייקת מאוד. כמות ההיילייטס שהוא נותן היא פשוט מדהימה. באופן קבוע יש במשחק 2-3 מהלכים שהוא הק"ב היחיד שיכול לתת אותם. אפילו במשחקים החלשים ביותר שלו העונה היה לפחות מהלך אחד שאמרת לעצמך “אף אחד אחר לא יכול”. בהקשר של מהלכים שומטי לסת, הוא הכי טוב שראיתי


(Colombian Cowboy) #1179

בהקשר של ליביון בל, הוא או דיויד ג’ונסון? אני חושב שמבחינת יכולות בל, אבל מבחינת המספרים דיויד ג’ונסון הביא עונה מטורפת. זה שהקארדס נראו חרא כלל לא תלוי בו. (או בפיצ’גראלד)

טאקר הוא בועט עצום. אבל זה חלק שמרגיש לא קשור למשחק אלא תוספת מתח ואספקט שונה. הבועט כמעט ולא צריך יכולת קבוצתית ופוטבול זה קבוצתיות לפני הכל.

וההחזרת בעיטת הפתיחה של הסטור בסופרבול מול הקולטס בגמר… צמרמורת.


(Raul Gonzalez Blanco) #1180

השוואה יפה. שניהם אותו גובה, אותו משקל, אותו גיל פחות או יותר, שני ה-WORK HORSES הכי גדולים בליגה אולי עם ידיים נהדרות (גם מאט פורטה, לא שכחתי). אני חושב שג’ונסון קצת יותר אתלט אבל בל קצת יותר חכם וסבלני, יש לו ראיית משחק מטורפת וזה מה שהופך אותו לכל כך דומיננטי. מצד שני אני חושב שג’ונסון עדיין לא הגיע לתקרה שלו מבחינת יכולת, מה גם שיש לו או-ליין פחות טוב לדעתי.


(Colombian Cowboy) #1181

אחזור ואומר שוב, קבוצת פוטבול צריכה להיות טובה באספקט אחד של המשחק כדי לנצח. אי אפשר להיות ככה-ככה בהכל.

זה מסתדר יופי על המשחק הראשון - יוסטון טקסאנס מנצחת בקלות את הריידרס עם קוק הרוקי המסכן שהיה צריך להיכנס לנעליו של קאר. הטקסאנס לא טובים בהתקפה, מה זה לא טובים - גרועים. מאוד אפילו. אבל ההגנה שלהם טובה והם עצרו את השטף של התקפת הריידרס (3 איטרספשנס לקוק המסכן…), מכאן ואילך זה היה משחק חלש בו לטקסאנס יש נסיון גדול. מזכיר את מה שאומרים; לעולם אל תתווכח עם שוטה, אתה תאלץ לרדת לרמתו ושם הוא מנצח עם הנסיון שיש לו…

זה מתאים גם למשחק השני - דטרויט לא רעים, אבל גם לא טובים. בכלום. הסיהוקס לא נתנו להם להתקרב לרדזון! וכשההגנה שלך גומרת את התקפת היריב אז גם ההתקפה נראית כבר טוב (שיפוט ביתי מחורבן, אבל ניחא, לא הפסדנו כשהליונס בחוץ…).

אני אלך לישון. יש צום בשבילי אז “צום קל!”


(Colombian Cowboy) #1182

פיצוי עצום לווילד קארד גרוע. פאקרס vs ג’איינטס. איזה משחק!!

את הניצחון הזה רוג’רס במשחק עצום (למעט רבע ראשון - 7 יארד…) מקדיש לקו ההתקפה המדהים שלו. כמה זמן הם נתנו לו בפוקט…

הג’איינטס היו במשחק כל המחצית הראשונה, אך מה לעשות כשobj וכל הרסיברים משמיטים כדורים מצוינים שהניח להם מאנינג בידיים אז בטח שאין להתקפה הגרועה ממילא איך לעשות נקודות…

ואיזה הגנת רדזון נתנו הפאקרס… מדהים!
אביא תקציר מחר.

עריכה: הנה תקציר המשחק למי שפספס.

[YT]rD8XRjYBwrA[/YT]

על המשחק הקודם דולפינס נגד סטילרס אין לי כוח לדבר. חרא משחק כמו הצמד הלילי הקודם.

השלב הבא מכיל אקשן ברמות מוגברות. דאלאס - גרין ביי, אטלנטה - סיאטל, קנזס סיטי - פיטסבורג, ורק ניו אינגלנד - יוסטון מרגיש גמור.

לא יכול כבר לחכות!


(Colombian Cowboy) #1183

הצ’ארג’רס עולים לLA מסן דייגו.

כמה זה משנה? תלוי את מי שואלים. כסף, פוליטיקה, מריבת שנמשכת שנים על האיצטדיון עם העירייה ועוד.

תוך שנתיים נהיה דרבי של פוטבול ולא של מכללות בLA.


(Colombian Cowboy) #1184

Divisional Round

אטלנטה פאלקונס יארחו את הסיאטל סיהוקס - שבת 23:35.

ניו אינגלנד פטריוטס יארחו את יוסטון טקסאנס - בין שבת לראשון 3:15 בלילה.

קנזס סיטי צ’יפס יארחו את הפיטסבורג סטילרס - ראשון 20:05.

דאלאס קאובויז יארחו את הגרין ביי פאקרס - ראשון 23:40.

אין הרבה מה להאריך או להעריך תוצאה במפגשים מסוג זה בשלבים האלו. הגנות, התקפות, שחקני מאני-טיים, יהיה אש בכל משחק (כן גם בפטס טקסאנס) חבל לפספס!!

בשתי מילים.
המפגש הראשון - ההגנה מהטובות בהיסטוריה מול התקפה מפלצתית.

המפגש השני - עוד מפגש של רב ותלמיד. למה אובראיין תמיד פותח רגליים? יש לו בכלל סיכוי?

המפגש השלישי - מקסימום יעילות אפורה, מול ביג פלייז זוהר. הקולקטיביזם נגד האינדיבידואליזם…

המפגש הרביעי - לאף אחת מהמתמודדות אין הגנה שיכולה לעצור את ההתקפה שמנגד, אז מי יפריע יותר? והאם צמד הרוקיז יתפקד או שבמאני טיים יש מלכים אחרים (רוג’רס)??

תכינו את הפופקורן/סיגריות/נרגילות/בשריים וכו’. אקשן!


(benos) #1185

איזה אש איזה נעליים. יוסטון קבוצה לא מתפקדת עם כמה חברה מוכשרים בהגנה ובהתקפה אבל עם 0 מאחורי הסנטר ומעבר לקווים.

יוסטון היא לא הרייבנס של לפני שנתיים או דנבר של שנה שעברה או קנזס השנה. קבוצות מאומנות היטב עם סגל מוכשר בשני צידי המגרש/הגנה של פעם בעשור.

Sent from my SM-G920F using Tapatalk


(Colombian Cowboy) #1186

לקחת את המפגש הכי חלש… כל שלושת המפגשים אדירים!!


(benos) #1187

אין ספק.
סיאטל בצרות כרגע עם חצי LOB.

Sent from my SM-G920F using Tapatalk


(Colombian Cowboy) #1188

אחרי שהגנת סיאטל נפלה מהרגליים ביותר מדי זמן על המגרש כשוילסון לא באמת יכול לנצח או להוביל דרייב ראוי בלי RBs נורמליים ובלי קו בינוני לכל הפחות (איזה מסננת, הפאלקונס בהגנה היו נראים כמו סיאטל בימים היפים כשתקפו את המסננת המגנה על הQB) ואטלנטה מנצלת את זה עם כל הארסנל המרשים שלה הגיע המפגש הכי פחות מעניין.

אז זהו שלא. הפטס לא יודעים לחזור מהחופש נכון (הפסידו לסיהוקס אחרי שבוע ביי בעונה הסדירה), ונראו מאוד בינוניים. בריידי תפס יום חרא כשהפאס ראשרס (וכל הDL) של הטקסאנס לא נותנים לו שניה בפוקט. פתאום בריידי מוסר אינטרספשנס, פתאום לפטס לא קל. אבל כשעומד מולך גולם כאוסווילר כשכל פעם שיוסטון התקרבה הוא דאג להעביר את הכדור לידיים הלא נכונות, אז גם ביום דפוק השמים מאירים לך פנים.

ראויים לציון דיון לואיס עם טאצ’ים במסירה, ריצה והחזרת קיקאוף, והספשל טים, שלמעט הפאמבל הדפוק של לואיס עשה עבודה אדירה ולא חילק יארדים מיוחדים כשראיין אלן משחיל ל20 של הטקסאנס 4 פעמים! זאת בנוסף להחזרת הקיקאוף מראה כמה עוצמה וחוזקה יש לספישל טים של הפטס.

המנה העיקרית היום בערב. הסטילרס מול הצ’יפס נדחה עקב סערה מ20:05 היום, למחר (לילה בין ראשון לשני) ב3:20. המשחק של הקאובויז מול הפאקרס יתקיים כמתוכנן ב11:40 היום.


(cruzurry) #1189

הפלייאוף חד צדדי ומאכזב עד עכשיו בעיקר ביגלל היכולת החלשה של כל קבוצות החוץ,ציפיתי להרבה יותר מההגנה של סיאטל אפילו עם כל הפציעות וגם מההיתפרקות הנוראית של הג’איינטס שנראיתה יותר גרוע ממיאמי או יוסטון.

לפחות אפשר להגיד היום שנישארנו רק עם קבוצות שמגיעות בלי תירוצים של פציעות או חיסורים משמעותיים,
גרין ביי מול דאלאס צריך להיות מעניין ביגלל העובדה שזה מישחק הפלייאוף הראשון של שתיי הרוקיז ומנגד הם מקבלים את ארון רוג’רס שנימצא בכושר הכי טוב שלו העונה.

פיטסבורג מול הצ’יפס זה גם מישחק שקשה מאוד לחזות,הסטילרס היא קבוצה הרבה יותר מנוסה במצבים כאלה אבל הם יהיו חייבים לעלות הילוך כדי לנצח במיגרש ביתי קשה וקבוצה שהרשימה יותר בעונה הזאת.


(Colombian Cowboy) #1190

[QUOTE=cruzurry;1707233]
לפחות אפשר להגיד היום שנישארנו רק עם קבוצות שמגיעות בלי תירוצים של פציעות או חיסורים משמעותיים,
[/QUOTE]

ג’ורדי נלסון בפאקרס או גרונק בפאטס אלו חיסורים משמעותיים ורק מדגיש כמה ה QBs שלהם ברמה אחרת משאר הליגה.


(benos) #1191

ארון רודג’רס פתח קליניקה בדאלאס.

Sent from my SM-G920F using Tapatalk


(Colombian Cowboy) #1192

איזה משחק חלומי הביא המפגש בין הפאקרס לקאובויז. מהפכים, תפיסות מדהימות, קיקרים עם קרח בורידים שמשחילים כדורים ממרחק במאני טיים, צמד רוקיז אדיר שמשחק בפלייאוף עם קלאסה ומחזיר את הקבוצה מהקבר ברבע האחרון, וארון רוג’רס אחד ענק, עצום ועוד כל מיני סופרלטיבים כאלו ואחרים.

ושוב תודה מקרב לב לOL הנהדר של רוג’רס, עבודה מדהימה!

ועוד משהו, רוג’רס סומך במאה אחוז על מקארת’י. אפשר לחשוב הרבה דברים על ניהול משחק בינוני, על פלייבוק מיושן, אבל אם ארון הגדול רוג’רס מביא לו חיבוק של בן שפוגש את אביו אחר מלחמה אז אני מאמין שגם למקארת’י יש חלק בהתפתחות של ארון רוג’רס.

וכמו לקרוא תגר על המשחק הנהדר הראשון, בא המפגש של הסטילרס והצ’יפס וחרבן את הכל. קבוצה אחת לא שמה טאצ’דאון אחד ומנצחת עם פאקינג ששה שערי שדה (הגנת רדזון טובה מאוד של הצ’יפס), מאידך הסקנדרי של הסטילרס ידע להוציא את העוקץ מהרסיברס של הצ’יפס ובעיקר מקלסי שהיה עצבני ולא בדיוק הקלסי שהכרנו בעונה הסדירה, ובקיצור, בזבוז זמן טהור.

רביעיית הקבוצות שעלו לצמד משחקי גמר הקונפרנס - משחקות על התקפה, כשההתקפה במוצהר טובה יותר מההגנה. מה זה אומר לי? שמעבר לזה שאין בדיוק מצ’אפ ‘הגנה נגד התקפה’ והמשחקים יתנהלו בשיטת “למי יש גדול יותר” או “איזו הגנה תאט יותר את היריבה” או “משחק בו המנצח יהיה מי שיחזיק בכדור אחרון”, מעבר לכל זה העונה ההגנות לא עבדו מי יודע מה. בהשוואה לשנה שעברה אין אף אחת מהעולות עם הגנה של הפאנתרס משנה שעברה ובטח שלא עם הגנת דנבר מאשתקד, וזה ידידי, קצת משעמם…


(cruzurry) #1193

ההתקפה של הפאקרס רחוקה מלהיות בנויה רק על ג’ורדי נלסון. היכולת והניסיון של רנדל קוב מוכיחים את עצמם שוב בפלייאוף וגם הכישרון של ג’ארד קוק שנתן אתמול תפיסה ששווה כרטיס בגמר האזורי.
הנתון הכי מדהים של רוג’רס וההתקפה הזאת הוא שהוא לא איבד את הכדור משבוע 10 ובעצם רק כימעט שבר את השיא של בריידי מ-2010 עם 335 מסירות בלי איבוד.

גרין ביי מול דאלאס ללא ספק המישחק הכי טוב בפלייאוף עד עכשיו עם שתיי קבוצות שלא ויתרו עד הסוף,מומלץ גם ליראות בשידור חוזר למי שרוצה להבין לאיזה רמות פוטבול בפלייאוף יכול להגיע מבחינת דרמה ועיניין ספורטיבי.
המחצית הראשונה הזכירה לנו שלדאלאס יש שתיי רוקיז בהתקפה וזה הגיע לפיגור של 18 בנוסף למחשבות אובדניות על טוני רומו.
במחצית השנייה דאלאס הגיעה למישחק והצליחה סוף סוף לעצור את המומנטום עם מהלכים טובים שהיו חסרים בהגנה,מנגד ההגנה של הפאקרס נראיתה כמו גבינה עם חורים ואני בטוח שהפאלקונס ומאט ריאן שמחו ליראות את ארון רוג’רס מסדר ב-35 שניות מצב לפילד גול שמנצח את המישחק.

על המישחק השני אין הרבה מה להגיד חוץ מהעובדה שהסטילרס מצליחים לנצח בלי ט’‘ד ועם בועט ששובר את שיא הבעיטות בפלייאוף.
הם בטוח לא יצליחו לנצח את הפאטס בפוקסבורו באותה הצורה כי ההגנה שלהם לא תצליח לעצור ק’'ב מנוסה כמו טום בריידי.


(Colombian Cowboy) #1194

עד שיגיע יום ראשון עם צמד הגמרים של הקונפרנס, הנה רעיון קטן ונחמד.

דראפט בפוטבול הוא קריטי. אין קבוצה שלא נבנית מתוך הדראפט (הרבה שחקנים נשארים בקבוצה אחת כל הקריירה!) והיכולת של הGM להתנהל בדראפט חשובה ברמה של יכולת תמרון של מאמן. הבאתי את הרוקיז המצטיינים לכל העמדות (הגנה/התקפה) לדעתי. אחרי ראשון כשנדע מי ישחקו בסופרבול אעשה זאת על כל שחקני הליגה, עד אז, המשחק ממש בקטנה.

אנו - אוהדי הפוטבול - כמה פריקים שנהיה לא מסוגלים באמת לעקוב אחר שחקנים מעבר לקבוצה/דיוויז’ן שלנו. מספיק שאנחנו שורפים לילות ועובדים למחרת טרוטי עיניים רק כדי לראות את הקבוצה שלנו מנצחת. אני לא באמת עקבתי אחר כל הרוקיז (פאקינג שבעה סיבובים! ויש עוד שלא נבחרים בדראפט) אבל אלו הנבחרים לדעתי מתוך סיקורים, דירוגים, תקצירים והיילייטס כשכמובן הסטטיסטיקה משחקת תפקיד כמו בכל ספורט אמריקאי.
(אני לא משחק מאדן כי החארות לא מוציאים את המשחק לPC. ולי יש מחשב מפלצתי… אני גם לא משחק בפאנטזי כך שאם נשמטים חבר’ה הראויים לאיזכור, תקנוני!)

[B]ה-11 של התקפה
[/B]
QB - דאק פרסקוט (דאלאס).

RBs - איזקיל אליוט (דאלאס), ג’ורדן הווארד (שיקגו).

WRs - מייקל תומאס (ניו אורלינס), טייריק היל (קנזס סיטי) סטרלינג שאפרד (ניו יוק ג’איינטס).

C - קודי וויטהאר (שיקגו).

G - לרמי טנסיל (מיאמי), ג’ו טוני (ניו אינגלנד).

OT - ג’ק קונקלין (טנסי), טיילור דאקר (דטרויט).
[B]
שחקן ההתקפה:[/B] דאק פרסקוט.

כמעט נכנסו: קרסון וונץ (QB פילדלפיה), האנטר הנרי (TE סן דייגו), ראיין קליי וג’ו הייג (C וOT אינדיאנאפוליס).

[I][B]ה-11 של ההגנה
[/B][/I]
DT - מאליק קולינס (דאלאס), אשאון רובינסון (דטרויט).

DE - ג’ואי בוסה (סן דייגו), יאניק נאקוואי (ג’קסנוויל).

LB - בלייק מרטינז (גרין ביי), דיון ג’ונס (אטלנטה), ג’אדוויס בראון (סן דייגו).

CB - ג’יילן ראמזי (ג’קסנוויל), ארטי בארנס (פיטסבורג).

S - קיאנו ניל (אטלנטה), קארל ג’וזפ (אוקלנד).

[B]שחקן ההגנה:[/B] דיון ג’ונס.

כמעט נכנסו: וון בל (S ניו אורלינס), דארל וורלי (CB קרוליינה), דיפורסט באקנר (DE סן פרנסיסקו).