נבחרת אנגליה :: חוזרים הביתה אחרי הפסד מביש בשמינית


(borntorun) #1


(borntorun) #2

אז עוד טורניר לפנינו, ושוב נבחרת אנגליה עוברת קמפיין העפלה קליל ומכינה את עצמה לאכזבה נוספת בטורניר הקרוב. או שאולי…?

[B]הערה: הסיקור הנ"ל מתמקד בשנתיים האחרונות, מאז מונדיאל 2014. מי שמעוניין לקרוא על מונדיאל 2010, יורו 2012 ומוקדמות המונדיאל, וסיקור הקריירה של רוי הודג’סון - מפנה אותו לסיקור שכתבתי לקראת אותו מונדיאל ומפרט לעומק בנושאים הללו.[/B]

אם אפשר לסכם את המונדיאל הקודם בmeme פשוט:

הציפיות לא היו גבוהות, כמעט לא היו קיימות, ועדיין ההופעה האנגלית הייתה עלובה מהצפוי.

זה התחיל במשחק קצבי וטוב נגד איטליה. מרקיזיו כבש אחרי פתיחת רגליים גאונית של פירלו, סטארידג’ ביטל אותו תוך 2 דקות אחרי בישול מצוין של רוני, באלוטלי נגח את שער הניצחון. ההופעה האנגלית הייתה מעודדת, התקפית, מהירה אבל גם נאיבית, ובסופו של דבר המסורת והניסיון האיטלקיים השיגו את הניצחון.

אבל מה שהתחיל כהפסד מעודד יחסית, המשיך עם הופעה די חלשה ואפתטית מול נבחרת אורוגוואית בינונית, ולואיס סוארז אחד. וויין רוני השווה, אבל נגיחה אחורה של ג’רארד סידרה לסוארז אחד על אחד בדקה ה85, והוא סגר עניין. אנגליה הודחו, והטורניר הסתיים בקול ענות חלושה, עם 0-0 עלוב מול קוסטה ריקה בהרכב מחליפים, שסגר טורניר עצוב: נקודה אחת ושתי שערי זכות בלבד.


[I]לואיס סוארז שולח את האנגלים הביתה מוקדם מהצפוי.[/I]

[B]מוקדמות היורו: לפחות בזה אנחנו טובים[/B]

למרות הכישלון במונדיאל, הודג’סון המשיך בתפקידו (והקולות שקראו לפיטוריו היו חלשים באופן מפתיע), והוביל את אנגליה (כנראה אלופת העולם במשחקי מוקדמות) לקמפיין מוקדמות מושלם. 10 משחקים, 10 ניצחונות, יחס שערים של 31-3 (ממוצע של 3 שערים למשחק, הרבה מזה בזכות סן מרינו).
האמת היא שאין הרבה מה להגיד על הקמפיין הזה, שזה הנבחרת הנורמלית היחידה שאנגליה פגשה היא שוויץ (נצחונות 2-0 בבית ובחוץ). כיכבו וויין רוני (7 שערים) ודני וולבק (שישה), ואת הכותרות לקח הכוכב החדש, הארי קיין, שהבקיע דקה אחת אחרי שעלה לבכורה שלו, וסיים את הקמפיין עם שלושה שערים למרות שהצטרף אליו רק בסוף.


[I]הנבחרת האנגלית חוגגת ניצחון מול שוויץ, אחד מתוך 10 ניצחונות במוקדמות.[/I]

[B]מה נשתנה: שחקנים אנגלים בשנתיים מאז המונדיאל[/B]

אז מאז המונדיאל הקודם הרבה כדורגל שוחק. הכדורגל של נבחרת אנגליה לא היה מאוד מעניין (בצורה טובה - 10 ניצחונות כפי שאמרתי), אבל בפרמייר ליג קרה הרבה מאוד. צ’לסי זכתה באליפות, נפלה ופיטרה את גדול המאמנים בהיסטוריה שלה, טוטנהאם הפכה לחממה מצליחה לכישרונות צעירים, יונייטד עברה שנתיים קטסטרופליות תחת מי שהיה אמור להושיע אותה, ליברפול נפלה מעונה גדולה, החתימה את קלופ ומאיימת לחזור, ארסנל… טוב, שם לא באמת השתנה כלום. אה כן, ופאקינג לסטר סיטי זכו באליפות אנגליה. בחלק הזה נעבור על מה שקרה בשנתיים האחרונות בכדורגל האנגלי, תוך התמקדות על השחקנים האנגליים הבולטים - מי עלה לגדולות, מי לא התקדם ומי ירצה לשכוח את השנתיים האחרונות.


[I]לסטר סיטי חוגגת אליפות סנסציונית באנגליה.[/I]

[B]המניות קפצו: הארי קיין[/B]

אני לא הכי אובייקטיבי, אבל אני מאמין שאפשר לקבוע שהפריצה הכי גדולה בשנתיים הללו שייכת להארי קיין. שחקן ספסל אנונימי בטוטנהאם בזמן המונדיאל הקודם, אחד החלוצים הטובים בעולם כעת. הסיפור כבר סופר עשרות פעמים: מהרגע שהשתלט על המקום בהרכב אי שם בדצמבר, קיין לא מפסיק להבקיע. 31 שערים ב51 הופעות בשנה שעברה, 28 ב48 (לעדכן מספרים!!) השנה, יש לו כבר ארבעה שערים בדרבי מול ארסנל (כולל צמד שניצח דרבי לבד), שלושה מול צ’לסי (כולל ב5-3 הגדול בשנה שעברה), 3 שערים בנבחרת, 3 חודשים שונים שבהם נבחר לשחקן החודש, נבחר פעמיים לנבחרת השנה, פעם אחת לפריצת השנה ומקום שני בשחקן השנה אחרי מהארז.


[I]הארי קיין חוגג את שער הבכורה שלו במדי אנגליה.
[/I]
[B]המניות עלו: וארדי, עלי, דייר, סמולינג, קליין, רוז.[/B]

שישה שחקנים שצפויים כנראה לפתוח בהרכב ביורו הקרוב, כשרק סמולינג בכלל זומן למונדיאל הקודם, וכולם עשו שיפור ענק. הסיפור של ג’יימי וארדי אייקוני יותר מזה של קיין, ונשמע כמו סיפור הוליוודי: עובד מפעל שהגיע מהליגות הנמוכות וכבש בסערה את הפרמייר ליג, ולקח את לסטר לאליפות היסטורית. דלה עלי השלים עונת בכורה חלומית, עם 10 שערים ותשעה בישולים, וזכייה בפרס השחקן הצעיר של השנה. דייר הומר לקשר אחורי והשלים קמפיין מצוין בעמדה הזו. סמולינג היה סלע במרכז ההגנה של מנצ’סטר יונייטד, קליין הסתגל בקלילות לליברפול והשלים עונה מצויינת, ורוז השתפר משמעותית וכעת הוא באנקר בהרכב של טוטנהאם.


[I]וארדי ועלי, שניים מתגליות העונה בכדורגל האנגלי, באימון יחד.[/I]

[B]נשארו במקום: בארקלי, סטרלינג, הנדרסון.[/B]

שלושתם עדיין שחקנים טובים ורלוונטיים, אבל קשה להגיד שעשו שיפור משמעותי מאז המונדיאל. בארקלי עדיין על תקן יהלום ולמרות שהוא משחק טוב לרוב, מתקשה לעשות את הפריצה המשמעותית. סטרלינג עבר לסיטי ועבר קמפיין בכורה לא יציב ורווי פציעות, וגם הוא לא התקדם כמצופה. הנדרסון המשיך להיות שחקן טוב ויציב בשביל ליברפול, אבל גם הוא לא עשה קפיצת מדרגה משמעותית.


[I]בארקלי וסטרלינג - לא ביצעו את קפיצת המדרגה שציפו לה.[/I]

[B]המניות ירדו: סטונס, ווילשר, סטארידג’, ביינס, לאלנה.[/B]

חמישה שחקנים מוכשרים מאוד, שבעיקר הלכו אחורה בשנתיים הללו. סטונס מגיע אחרי עונה מהגיהנום, שבה טעות רדפה טעות בהגנה, והדיבורים על רכישות ב50 מיליון פאונד נראים רחוקים כל כך. ביינס היה אמור לשייט אל עמדת המגן השמאלי בהיעדרו של שואו, אבל עבר גם הוא קמפיין רע ונראה שהוא איבד את המקום לדני רוז. לאלנה עבר לליברפול, שם במשך שנה וחצי נחשב לפלופ די משמעותי, למרות שיפור גדול בתקופה האחרונה אצל קלופ. ווילשר וסטארידג’ עדיין משחקים לא רע כשהם משחקים, אבל שניהם לא מצליחים להתנער מהפציעות הרבות והטורדניות ולפתח איזשהו רצף משחק.


[I]סטונס וביינס - קמפיין נוראי של אברטון השאיר את שניהם מאחור.[/I]

[B]המניות צנחו: ג’ונס, אוקסליד צ’מברליין.[/B]

פיל ג’ונס, שפעם פרגוסון אמר עליו שהוא יכול להיות ‘השחקן הטוב ביותר בהיסטוריית מנצ’סטר יונייטד’, הוא האיש הנשכח של הסגל. פציעות פשוט חיסלו את הקריירה שלו, והוא עומד על 10 הופעות בלבד השנה. הוא עדיין רק בן 24, אבל הפריצה המיוחלת שלו נראית רחוקה מתמיד. אוקסליד צ’מברליין, עוד ילד פלא אנגלי, עבר גם הוא קמפיין מזעזע - שנע בין הספסל, יכולת מזעזעת על המגרש ומיטת הטיפולים. מעמדו בארסנל צנח והוא כבר קושר בלא מעט עיתונים לחזרה לסהות’מפטון. שניהם שחקנים שהיו הבטחות מאוד גדולות, ולמרות שהם עדיין צעירים, כרגע הם בהחלט נראים כאכזבות.

[B]הסגל:[/B]

אז לאחר שעברנו על מה שקרה בכדורגל האנגלי בשנתיים האחרונות, הנה 23 האנשים שהודג’סון בחר למשימה ביורו הקרוב

בשער הנבחרת, כרגיל נמצא [B]ג’ו הארט[/B]. הארט עבר עונות טובות מאוד והוא השוער הפותח הבלתי מעורער של הנבחרת. ג’ק באטלנד עבר עונת פריצה פנטסטית, אבל צפוי להחמיץ את היורו בגלל פציעה, ולכן המחליפים של הארט יהיו [B]פרייזר פורסטר[/B] ו[B]טום היטון[/B].


[I]England Number One: גם הפעם יעמוד ג’ו הארט בשער האנגלי.[/I]

במרכז ההגנה, המצב האנגלי בכי רע. השחקן הרלוונטי היחיד שעבר קמפיין טוב הוא [B]כריס סמולינג[/B], שנתן עונה מצויינת במרכז ההגנה של יונייטד ומקומו בהרכב מובטח. לצידו, קייהיל וסטונס היו חלק מהגנות חלשות מאוד של צ’לסי ואברטון, ומתחרים חדשים לעמדה לא ממש קמו. כנראה שהפרטנר בהרכב יהיה [B]גארי קייהיל[/B], כי הוא השחקן הבכיר מבין האופציות שם, אבל זה לא פתרון אידיאלי. על הספסל יחכו [B]ג’ון סטונס[/B] [B]וריאן ברטרנד[/B] מסאות’המפטון.


[I]כריס סמולינג, הסלע ההגנתי של אנגליה.[/I]

בעמדת המגן הימני, שתי שמות ראש בראש - [B]נתניאל קליין[/B] מליברפול ו[B]קייל ווקר[/B] של טוטנהאם. קליין אחראי יותר בהגנה ויש לו הגבהות טובות, לווקר יש מהירות מסחררת שאין לקליין והוא יותר טוב בהתקפה. כרגע נראה שקליין הוא פייבוריט להרכב אבל התחרות בהחלט פתוחה.


[I]נתניאל קליין - המגן הימני הפותח?[/I]

בעמדת המגן השמאלי, לצערנו לוק שואו הפנטסטי שבר את הרגל, ולייטון ביינס עובר עונה מזעזעת ולא נמצא בסגל, ככה שנראה שהמקום בהרכב ילך לצד שלישי ולא צפוי - [B]דני רוז[/B] של טוטנהאם. המגן השמאלי עבר עונה מצויינת והשתפר כמעט בכל היבט, יש לו מהירות עצומה, כוח פיזי גדול, הוא לוחם אמיתי ומספר החורים שהוא יוצר בהגנה ירד משמעותית. רוז היה אחד המגנים הטובים בליגה העונה והוא הרוויח את המקום בהרכב.


[I]ווקר ורוז של טוטנהאם - לפחות אחד מהם צפוי לפתוח בהרכב.
[/I]
בקישור האחורי, השחקן המשמעותי ביותר הוא [B]אריק דייר[/B], מטוטנהאם גם הוא, שעבר הסבה לעמדת הקישור האחורי העונה וסיים אותה בהצטיינות יתרה. דייר הוא קשר אחורי קלאסי, חזק, קשוח, קצת חמום מוח לפעמים, אבל יש לו יכולות לא רעות בכלל עם הכדור, מהירות טובה, והוא גם הולך ומתבגר במשחק שלו (כפי שמתבטא בכמות הצהובים הקטנה בהרבה שקיבל בחלקה השני של העונה). יתחרה איתו על העמדה הזו [B]ג’ק ווילשר[/B] שהוא שחקן טוב מאוד ביומיים בשנה שהוא לא פצוע.


[I]דייר ועלי - החברים הכי טובים, גם בנבחרת.[/I]

במרכז הקישור, נמצא אחד הילדים הלוהטים ביותר בכדורגל האנגלי - [B]דלה עלי[/B] שעבר קמפיין בכורה חלומי בטוטנהאם. לצידו יתחרו [B]ג’ורדן הנדרסון[/B], הקפטן והאנרג’ייזר של ליברפול שמגיע אחרי פציעה, [B]רוס בארקלי[/B], היהלום של אברטון שמגיעה אחרי עונה טובה, אם כי הוא עדיין בגדר ‘יהלום’ ולא שחקן גדול ו[B]ג’יימס מילנר[/B], הכלבויניק הנצחי של אנגליה, שמגיע אחרי עונה פנטסטית במדי ליברפול ויקווה להתחרות על ההרכב בגלל הדלילות היחסית בקישור.


[I]ג’יימס מילנר - ישתחל להרכב?[/I]

בקישור ההתקפי יימצאו [B]ראחים סטרלינג[/B], ילד הפלא שעבר עונה בינונית מינוס במדי מנצ’סטר סיטי אחרי המעבר המתוקשר שלו, ו[B]אדם לאלנה[/B] שנראה טוב בליברפול תחת קלופ, אבל כבר הוכיח ששחקן מהטופ הוא לא.

בחוד, כן נמצא העומק המשמעותי ביותר של אנגליה וכן הפתעה אחת מדהימה (או שלא). שני מלכי השערים והחלוצים הטובים ביותר בליגה בעונה האחרונה, [B]הארי קיין[/B] ו[B]ג’יימי וארדי[/B], ייקוו להוביל את החוד של אנגליה, כשמתחרה איתם הקפטן [B]וויין רוני[/B] שמגיע אחרי קמפיין בינוני מאוד. איתם ברשימה נמצא [B]דניאל סטארידג’[/B], יש שיגידו החלוץ האנגלי הטוב ביותר כשהוא כשיר - אך לצערנו זה מקרה נדיר ביותר. דני וולבק לא זומן בגלל פציעה קשה.


[I]קיין ווארדי - צמד החלוצים האנגלים.[/I]

ואחרון חביב, הפתעת הסגל, חלוץ צעיר בן 18 שפרץ רק בחודשים האחרונים של העונה במדי מנצ’סטר יונייטד והימצאותו בסגל היא סוג של סנסציה. [B]מרקוס ראשפורד[/B] קוראים לו קיבל בדקה ה-90 את הזימון לסגל הנבחרת ליורו. החלוץ האנגלי שעלה מהאקדמיה של יונייטד לקבוצה הבוגרת בשל מכת הפציעות שעברה הקבוצה ובשל פציעה של אנטוני מרסיאל בחימום, הוא קיבל את ההזדמנות במשחק הליגה האירופאית מול מידטילנד וסיים את המשחק עם צמד פנטסטי בבכורה שלו שעזר לקבוצתו להעפיל שלב. ימים ספורים אחר כך הוא פתח וכבש עוד צמד במשחק ליגה נגד ארסנל ומאז השתנו חייו של הילד שהכניס את הממלכה לסוג של אופוריה.

במשחקו הראשון אי פעם בנבחרת האנגלית הבכירה, ראשפורד פתח בהרכב מול אוסטרליה במשחק הכנה של הנבחרת ביום 27.5 וכבש את השער הראשון כעבור 3 דקות בלבד בנגיעה הראשונה שלו בכדור. יש לאנגליה על מה לפנטז?


[I]מרקוס ראשפורד- הילד ענק![/I]

[B]ההרכב הצפוי:[/B]

כלקח מהמונדיאל, שם הקישור הדליל של אנגליה נדרס, הודג’סון עבר לשחק במערך של 4-4-2 יהלום. המעבר היה מוצלח במיוחד ונראה שמתאים לסגל הנוכחי, שלא כולל שחקני כנף איכותיים מדי וכולל הרבה חלוצים.

זה ההרכב המשוער לדעתי:

נתחיל ממי שבטוח: בשער ישחק ג’ו הארט, רביעיית ההגנה צפויה להיות: רוז-קייהיל-סמולינג-קליין\ווקר. בקישור האחורי צפוי לשחק אריק דייר, ואת אחת העמדות בקישור ההתקפי יאייש דלה עלי. בחוד יש לאנגליה הרבה מאוד אופציות, אבל נראה שהארי קיין יפתח בודאות בהרכב. וגם הקפטן וויין רוני, שעליו נרחיב בהמשך, די בודאות ישתחל להרכב בעמדה כלשהי.

[B]הדילמות של הודג’סון[/B]

הודג’סון אמנם צריך להתלבט בין ווקר וקליין, ולראות איך סטרלינג שעבר עונה חלשה נכנס בכל זה, אבל ישנם שני דיונים טקטיים סוערים במיוחד בממלכה הבריטית, הסובבים סביב שני שחקנים מפורסמים מאוד, שלגביהם הודג’סון יצטרך לקבל החלטה קשה מאוד.

[B]קפטן בסימן שאלה: מה עושים עם וויין רוני, ומי יפתח בחוד.[/B]

ללא ספק השאלה הטקטית המדוברת ביותר באנגליה לקראת היורו: שאלת וויין רוני.
רוני הוא הקפטן של הנבחרת, השחקן שנחשב לטוב ביותר בה, בעל המעמד הגבוה ביותר. הוא הכי קרוב שיש לדמות מנהיגותית בחדר ההלבשה. אבל קשה להתעלם מהעובדה הפשוטה: על רוני עבר קמפיין חלש מאוד. בחלק הראשון של העונה, היה גרוע מאוד ובקושי כבש, ויונייטד כולה נראיתה רע. החל מינואר 2016, חל שיפור ניכר ביכולתו והוא נכנס לכושר הבקעה, אך אז נפצע וחזר רק באפריל. מאז שחזר הוא משחק בתפקיד אחורי יותר, כאשר מרכוס ראשפורד הצעיר מועדף בחוד.
קפטן ומכובד והכל, אבל כשמשווים את העונה של רוני לעונות החלומיות שעברו על קיין ווארדי - שמתחרים זה בזה על נעל הזהב עד הרגע האחרון - קשה מאוד להצדיק לתת לו מקום בחוד. מצד שני, קשה מאוד להאמין שרוני יסופסל. ייתכן שרוני ישחק כמספר 10, מאחורי וארדי וקיין, ויתפוס את מקומו של ראחים סטרלינג. ייתכן שיפתח בחוד במקום וארדי (החלטה שכנראה תתקבל בזעם בממלכה). ייתכן אפילו שירד לקישור כדי לכסות על החור שם (עליו בהמשך). מה הודג’סון מתכנן? נגלה בקרוב.


[I]וויין רוני - הקפטן, אך מעמדו בנבחרת מעורער.[/I]

[B]האם אפשר לסמוך על ווילשר?[/B]

שאלה גדולה נוספת היא סביב שחקן אחד - ג’ק ווילשר. כשהוא כשיר, ווילשר הוא אחד הכדורגלים האנגליים הטובים ביותר, והוא גם שחקן שבדרך כלל מצליח בנבחרת - הוא נבחר לאיש המשחק בשישה מתוך שבעת ההופעות האחרונות שלו במדי הנבחרת. אבל כמובן, מילות המפתח פה הם ‘כשהוא כשיר’ - מה שלא קורה הרבה, ולא קרה כמעט בכלל השנה. ווילשר היה פצוע כל העונה, והופעתו הראשונה התרחשה רק ב24 לאפריל (גם אז בתור מחליף לחמש דקות).

זוהי דילמה לא פשוטה, ונשמעות הרבה דעות לכאן ולכאן. יש הטוענים שווילשר הוא מהשחקנים האנגליים הטובים ביותר, ואם הוא כשיר הוא חייב לפתוח בהרכב, בטח כשאין אלטרנטיבות ברורות. ויש הטוענים שווילשר בקושי שיחק כדורגל השנה, לא בכושר משחק וספק אם יוכל להתמודד עם טורניר היורו, וזה לא הוגן לבחור בו על פני נניח דני דרינקווטר (שהיה עוגן באליפות ההיסטורית של לסטר).

אם לא ווילשר, אז מי? בניגוד לפצוע הכרוני השני, דניאל סטארידג’, שהדילמה שלו ‘נפתרה’ על ידי הכושר המפחיד של וארדי וקיין - לווילשר אין ממש תחליף ברור בסגל האנגלי. יתחרו על העמדה הזו, ג’ורדן הנדרסון המצוין אך שכשירותו מוטלת בספק, ג’יימס מילנר הורסטילי והעובד קשה, שמגיע אחרי עונה פנטסטית בליברפול, דני דרינקווטר המצוין של לסטר (נתן עונה טובה, אבל חסר ניסיון בינלאומי ויש ספק לגבי הצלחתו מחוץ ללסטר), ורוס בארקלי הצעיר (מוכשר אבל קצת נשאר במקום, וגם העמדה הזו אחורית מהעמדה שהוא רגיל אליה).


[I]ג’ק ווילשר במדי נבחרת אנגליה. הייתם לוקחים אותו ליורו?[/I]

זהו, עד לפה הסיקור שלנו, נאחל בהצלחה לשלושת האריות, אולי הפעם הכישרון האנגלי הצעיר יסחף את הטורניר עם כדורגל מהיר, קצבי ומרגש… עד ההדחה הבלתי נמנעת בפנדלים :azn:


(borntorun) #3

תהנו!


(serginhо) #4

נגיע אופטימים כרגיל ואז נעוף ברבע גמר ופנדלים

Come on england!!!


(Brave Dave) #5

על הנייר יהלום באמת נראה מושלם מבחינת מה שיש לאנגליה בסגל. מצד שני, במשחק מול פורטוגל (שלא ראיתי) אנגליה נראתה רע וראיתי הרבה שטוענים שהמערך הזה פשוט לא עובד.
אם במשחק הפתיחה הוא ימשיך לקרטע, להודג’סון יהיה כאב ראש גדול.


(רוני) #6

רוני הוא תעלומה בעיניי. לא יודע איך לאכול אותו בנבחרת אבל לא מתאים לו לשחק מאחורי וארדי וקיין. יכול להיות שהוא נתן כמה הופעות טובות ביונייטד באמצע המגרש, אך אסור להודג’סון לסמוך על זה. עם כל האהבה שלי לרוני הוא צריך לפנות את הבמה לצעירים ושיעלה כמחליף ל 20-30 דקות מבחינתי זה יכול לתת ערך מוסף לנבחרת. וכאן נכנס לתמונה סטרלינג שצריך לפתוח במקומו עם המהירות והטכניקה מהאגף. אבל עזבו, להודג’סון אין את הביצים לעשות זאת.

ההרכב שראינו מול פורטוגל הוא כמעט ההרכב שירוץ ביורו (קליין במקום ווקר אולי, הנדרסון/ולשייר במקום מילנר) ובינתיים הוא בכלל לא מרשים כפי שראינו במשחקי ההכנה. יכול להיות שהחבר’ה מחממים מנועים אט אט לקראת הדבר האמיתי ויכול להיות שלא. נחכה ונראה.


(Raulito-7) #7

[RIGHT]אם צרפת היא הכשרונית ביותר, גרמניה כביכול המנוסה ביותר והיא אלופת העולם, ספרד מחזיקה ברצף מטורף ולפורטוגל יש את השחקן הטוב באליפות הזו - הנבחרת האנגלית היא ללא ספק הכי מעניינת ואולי מרעננת. הכוח האנגלי הוא ללא ספק בחוד. כל נבחרת הייתה רוצה חלוצים כאלה חוץ מצרפת לדעתי שהיא יכולה לסמן V בעמדה הזו. בעוד ז’וזה מוריניו לא אמור להסס לספסל את ווין רוני בעונה הבאה(להוריד אותו לקישור? למה בידיוק? - להוריד אותו לספסל) - אני מקווה שיהיו להודג’סון את הביצים לעשות זאת. וארדי וקיין יכולים ליצור התקפה שתאיים על כל הגנה. מהירים, זריזים, מלכי הרחבה. סטרלינג יכול להוסיף מהירות מאחורה. בניגוד לרוב הטורנירים האחרונים - אנגליה לטעמי מציגה רביעייה אחורית מדאיגה. דלה אלי מטוטנהאם רשם עונת שיא אבל אני חושב שהנבחרת הזו מאוד לא מאוזנת בניגוד לנבחרות אנגליות בגלגול הקודם שגם כן פישלו. השאלה האם התקשורת תרים ציפיות בצורה מוגזמת כמו תמיד.

אנגליה ניצחה 1-0 את פורטוגל במשחק ההכנה אבל היכולת פושרת. הודג’סון מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה ואי-אפשר לעשות את זה מן הסתם. רוני לא צריך לשחק ובטח שוארדי וקיין שהם חלוצי רחבה טהורים - לא צריכים לשחק באגף. ההתעקשות הזו מסרבלת את כל המערך האנגלי. בעבר הבעיה של אנגליה הייתה איך לשלב יחד את ג’ררארד ולאמפרד בהרכב, שני קשרים נפלאים שלא מספיק עושים הגנה. הם לפחות היו בכושר טוב…[/RIGHT]


#8

הברכה של אנגליה היא גם הבעיה שלה במקרה הזה; שני חלוצים בכושר מסחרר, שאי אפשר לוותר על אף אחד מהם, אבל שיבוץ של אחד מהם באגף יגרום למעשה לסירוס שלו.
אז מה עושים?

הודג’סון מצא “פתרון” בדמות מערך היהלום שהצליח במילאן של אנצ’ולטי, וכל זאת כדי לאפשר לאנגלים לשחק במערך של שני חלוצים. אך הבעיה באנגליה, לעומת מילאן ההיא, ששחקני מרכז השדה שלה (אשר מרכיבים את היהלום) לא מתקרבים לרמה של שחקני האמצע של מילאן, ובכלל - נקודת התורפה העיקרית של האנגלים היא דווקא במרכז הקישור, אשר היה הבנאקר שלהם במשך שנים.

דייר, ווילשר, מילנר, רוני, הנדרסון, בארלקי. זה לא מספיק טוב.
הפתרון שמצא הוד’ הוא לשחק עם דאייר כאחורי (גאטוסו), רוני (פירלו) ו-וולישר (סיידרוף) ועלי (קאקה) מקדימה. *גם מצב שבו רוני הוא הקדמי הוא אפשרי.
כן, ההשוואה איננה במקום, וגם קבוצות פחות טובות ממילאן ששיחקו במערך הזה, החזיקו מרכז שדה טוב בהרבה משל האנגלים וחשוב מכך - כזה שמתאים למערך הזה.

אז מה עושים?
הייתי בוחר לשחק עם שני קשרים אחוריים קלאסיים - דאייר והנדרסון. משחק עם סטארידג’ וסטרלינג בכנפיים ועם קיין ו-וארדי חלוצים.
אני מודע לכך שמדובר בהרכב די הרפתקני, אבל הנוכחות ההגנתית של דאייר והנדרסון במרכז השדה עשויה לעזור.
אופציה נוספת היא לשחק עם מילנר בצד שמאל, כמו שהיה משחק לעיתים בסיטי, וכך המערך יהיה טיפה יותר מבוקר.

במערך הנוכחי של הוד’, בלי מהירות בכנפיים, הכל יתבסס על משחק האמצע - ושם המשחק של האנגלים עשוי להיתקע.


(Scouser) #9

סטארידג’ באגף יהיה מזעזע. העונה הוא די איבד מהמהירות שלו והוא חי בעיקר על סיומת וטאצ’ בכדור, באגף הוא יהיה סתם חסר תועלת. דייר והנדרסון בקישור זה ממש לא מספיק טוב וכל נבחרת עם קישור ממוצע תדרוס אותו.

לטעמי ההרכב הטוב ביותר של אנגליה הוא כזה:

הארט

רוז סמולינג קאהיל ווקר
דייר
ווילשר עלי
סטרלינג
וארדי קיין

ואסביר:
במרכז ההגנה אני מעדיף את קאהיל על סטונס, שניהם בעונה מזעזעת אבל הראשון יותר מנוסה ברמות הגבוהות. בטורניר כזה יש לכך חשיבות. אני מעדיף גם את ווקר על קליין כמגן ימני מכיוון שבמערך יהלום אתה זקוק למגן שיכול לתמוך בהתקפה בצורה משמעותית. קליין עולה לא רע למעלה אבל לא מספיק כדי להחזיק אגף לבד, ווקר יותר מסוגל לכך. דייר בקישור האחורי זה באנקר בהתחשב בכך שאין לאנגליה עוד קשר אחורי נורמלי. במרכז הקישור ווילשר אם הוא כשיר אפילו ב70 אחוז צריך לפתוח, מה שיש לו ברגליים אין לאף קשר אנגלי אחר. יש לו טאצ’ בכדור ברמה גבוהה והיכולת שלו להשתחרר מלחץ לא באותה ליגה של הנדרסון, מילנר וכו’. עלי כישרון ענק שיכול להוסיף את הניצוץ שבד"כ חסר לאנגליה. רוני על הספסל (מה שלא יקרה במציאות) מכיוון שהוא פשוט לא מספיק טוב. אני מעדיף שבמערך כזה, שבו יש צפיפות במרכז, ישחק סטרלינג שינוע עם המהירות שלו לאגפים ויסבך את ההגנה מאשר רוני שיתקע מאחורה ויחלק מסירות בינוניות. בהתקפה שילוב נהדר לדעתי, וארדי עם המהירות והכניסה לעומק יחד עם קיין החזק שיש לו מסירה ובעיטה טובה, הם צריכים לעבוד על התיאום ביניהם אבל זה מבטיח לדעתי.


#10

לא יודע.
מעולם לא התלהבתי מווילשר, בלי קשר לפציעות. מרגיש לי עוד שחקן שהתקשורת האנגלית דאגה לפמפם שהוא הדבר הבא, עוד לפני שהביא קבלות.
לגבי סטארידג’, אני לא מסכים שהוא איבד מהמהירות, ויש לו לדעתי אחד-על-אחד לא רע בכלל.
סטרלינג באמצע נראה לי פשוט רעיון לא נכון. אין לו שום תכונה שמתאימה כדי לשחק באמצע (אפילו אם יילך לאגף תוך כדי המשחק). הוא שחקן שחי את האגף, ושוב, זה מחזיר אותי לאותה נקודה: לאנגליה אין מערך שהוא אידאלי מבחינתה בגלל החולשה של הקישור שלה ובגלל הצורך לתת לורדי וקיין לפתוח.


(Shusaku) #11

זה כי אתם יוצאים מנקודת הנחה שמערך חייב להיות סימטרי. אני לא מכיר יותר מדי שחקנים אנגליים, אבל אם יש שחקן אגף (מגן) מספיק דומיננטי אפשר להשאיר לו את האגף עם עזרה מאחד הקשרים ולשחק 4-3-3 לא סימטרי, כשוארדי וקיין משחקים שניהם באמצע.


(Scouser) #12

במקרה כזה סטרלינג ישחק בשמאל ואז אגף ימין יהיה פנוי לווקר. יש אפשרות גם לשחק עם מילנר כאחד משלישיית הקישור כמו שהוא משחק בליברפול, שחקן קישור שמשחק כחצי קיצוני ימני. הוא רץ כל כך הרבה שזה נראה שהוא משחק בשני תפקידים.

לגבי ווילשר - הוא לא קרוב לממש את הפוטנציאל שלו, אבל במצב הנוכחי אני לא רואה במה הנדרסון וכו’ עדיפים עליו.


(LS7) #13

סטרלינג שיחק בליברפול מאחורי סטארידג’ וסוארז ביהלום, והיה אדיר.
גם כפולס 9 בקבוצה נוראית שנה אחרי עשה יחסית מעבר למצופה.
סטרלינג יכול לשחק בכל עמדה מקדימה, הוא פשוט שחקן מגוון וחכם, מצד שני - אני ממש לא רוצה לראות את אנגליה ביהלום, זה לא מתאים לה, ולא יודע אם יצא לכם לראות את המשחקים האחרונים שלה, היא משתלטת על משחקים ומניעה כדור וזה לא מתאים ליהלום עם שני קשרי מרכז, זה מערך שמתאים למתפרצות ומשחק ישיר מהמרכז.

מילנר חייב לפתוח בהרכב, העבודה שלו בהגנה ובלחץ היא קריטית לנבחרת כמו אנגליה, הניסיון שלו הכרחי בנבחרת כ"כ צעירה והמצבים הנייחים שלו בוודאי ישיגו לאנגליה איזה גול או שניים בקמפיין.

לגבי קיין ו-וארדי, לא יודע, אף פעם לא אהבתי את העובדה ששחקנים לנבחרת נבחרים ע"פ מעשיהם בעונה החולפת, אני מאמין שמי שצריך לשחק זה השחקנים שאתה מאמין שמתאימים לפילוסופיית המשחק שלך. לא מתכוון ששחקן שנראה נורא ואיום בתקופה ארוכה צריך לבוא ולפתוח כי הוא מתאים לפילוסופייה (או נגיד אדן הזאר שכולם מכירים את היכולות שלו), אבל נניח שיש את תיאו וולקוט בעונה מצוינת וסטרלינג בעונה כמו העונה, אבל אתה צריך שחקן שיביא יותר יצירתיות ותנועה חכמה, במצב כזה אני מאמין שצריך לבחור בשחקן על פי התאמה ולאו דווקא בגלל שהוא נתן עונה מעולה. והדוגמא הכי טובה היא אינייסטה נניח שלא נתן סטט’ גדולה אבל הוא קריטי ודל בוסקה צריך אותו בגלל תכונות מסוימות.
אתה אף פעם לא יודע מה תקבל משחקן בנבחרת ולא משנה באיזה כושר הוא מגיע לנבחרת ומה הוא עשה בעונה החולפת.
אני אגב לא התרשמתי יותר מדי מהצמד קיין-וארדי כששיחקו ביחד, נראה שהם לא מבינים אחד את השני וזה רע עוד יותר כשהשחקנים בנבחרת לא מבינים מי הכתובת הראשית בהתקפה.
סטארידג’ יעלה כאס מהספסל כנראה, וכמו שטענתי בפורום האנגלי, אפילו שתישמע לא אובייקטיבית במיוחד, היא שהוא מוכשר משניהם בפער ושמדובר בוורלד קלאס רציני כשהוא בריא. (אז עד שזה כבר קורה, וביורו, קדימה הודג’סון…)

דלה עלי בעיניי צריך לשחק מתחת לחלוץ כמו בטוטנהאם, שם התכונה המעולה שלו להיכנס כקו שני מהאמצע באה יותר לידי ביטוי.
מסכים עם סקאוזר בנוגע לקאהיל בהגנה, לגמרי מעדיף את הניסיון שלו למרות הדעיכה.
בנוגע לאגף ימין מילנר אמור לתמוך באגף כמו שראינו מול פורטוגל, שוב, העבודה הטקטית שלו קריטית לאנגליה בטורניר.


(morientes_99) #14

[QUOTE=אלעד 1986;1682943]לא יודע.
מעולם לא התלהבתי מווילשר, בלי קשר לפציעות. מרגיש לי עוד שחקן שהתקשורת האנגלית דאגה לפמפם שהוא הדבר הבא, עוד לפני שהביא קבלות.[/QUOTE]
לא. ההתלהבות באה כי כבר בגיל 19 היה אחד המצטיינים של ארסנל, והראה את הכישרון העצום שלו. גם באלופות כשהוביל את ארסנל לניצחון מול בארסה של פפ. הבנאדם השלים 90 דק’ לאחרונה לפני כמעט שנתיים ואי אפשר להתעלם מזה. אבל כשהוא כשיר אין קשר אנגלי שעולה עליו בכישוריו.


(Peter Pan) #15

ווילשייר הוא אחד הכשרונות האנגלים הנדירים ביותר שהתפתחו בעשור האחרון באנגליה, אך העובדה שהוא משתייך לארסנל - ששחקניה נפצעים על ימין ועל שמאל מזה כמה שנים וטרם נפתחה וועדת חקירה! - כנראה עיכבה את ההתפתחות שלו. אני מאוד מקווה שבשנה הקרובה הוא ייצא לדרך חדשה וצריך לזכור שהוא עדיין רק בן 24 וכל הקריירה עומדת לפניו. לדעתי, ולמרות שהוא כמעט ולא שיחק העונה, היה מקום לזמן אותו לסגל. העובדה שהוא נח במרבית השנה, ועבר שיקום ממושך עד אשר השתלב לקראת סוף העונה עשויה דווקא להביא אותו רענן יותר לטורניר הזה גם אם הוא לא יהיה מסוגל להציג את הרמה המצופה ממנו. לדעתי גם במצבו היום הוא עדיף על הנדרסון והיה מסוגל לספק לנבחרת דברים שהנדרסון לא יידע לעשות. אני מאמין שמילנר יועדף על פניו בהרכב, לפחות בפתיחת הטורניר.

חבל שדרינקווטר לא זכה לקבל אשראי על העונה הנפלאה אותה נתן במדי לסטר. גם אם לא מדובר בעילוי, מדובר בשחקן שמגיע לאחר שנתן עונה מצוינת ויציבה - שגם לא הייתה עמוסה במיוחד שכן לסטר לא שרדה בגביעים וכמובן שלא שיחקה באירופה - ויש ערך לזמן לאו דווקא את המוכשרים ביותר אלא את אלו שנמצאים בפורמה וקצב משלהם.

לא זכורה לי הפעם האחרונה שאנגליה הגיעה לטורניר גמר עם גמישות טקטית מסוימת, שנעה מ-4-3-3 לשיטת היהלום, ואולי לראשונה לא נראה את השחקנים אובדי עצות כאשר הם נתקלים מול נבחרת שמקשה עליהם לפתח משחק התקפי נורמלי.

מרכז ההגנה הוא מתכון לצרות וסיוטים (ועל כן לאריק דייר במרכז השדה יהיה תפקיד משמעותי לסייע) וכך גם הדחף למצוא לרוני מקום בהרכב (עדיף שיעלה אחר כבוד מהספסל כאס של הנבחרת). אני מאמין שהנבחרת הזאת מסוגלת להעפיל לרבע הגמר. במידה והיא תצליח לתת משחק עילאי (במיוחד מבחינה הגנתית) באותו משחק, ולהימנע מפנדלים, אולי גם נראה אותה בחצי.

We still believe.

ואיך לא הוספתם בסקר - רבע גמר והדחה בפנדלים. אם כבר אנגליה, זאת אנגליה של שני העשורים האחרונים (וזה בטח מה שיקרה…)!


(Tomerick) #16

ספאם, אבל - משה, טוב לראותך!


(SantiagoBernabeu) #17

יכול להיות שזו הנבחרת המסקרנת ביותר בטורניר. דווקא ההגנה עם ווקר סמולינג וקהיל, שהם כביכול המנוסים יותר, נחשבת לחוליה החלשה. הקישור וההתקפה מסקרנים מאוד עם הרבה צעירים שיכולים לקחת את אנגליה עד לסוף, עם קצת מזל (אנגליה? מזל? לא יקרה).
זו הנבחרת האנגלית הכי מעניינת שאני זוכר. שילוב של טכניקה, מהירות, ויכולת סבירה בניגוד לשנים הקודמות בהם הנבחרת היתה נכה התקפית. עכשיו יש יותר אופציות התקפיות והכישרון בהתקפה יותר גדול.

מבחינת המערך אני לא בטוח עד כמה ה4-3-1-2 אפקטיבי היום. לדעתי המערך הזה עבר אבולוציה והיום הוא יותר 3-5-2. חייב היום דומיננטיות באגפים. מה שיכול לקרות זה שדייר ישחק מאוד מאחורה, קצת לפני הבלמים, וישחרר את המגנים למעלה לתקוף כמו שחקני כנף. שני קשרים מלפני שלושת הבלמים, שני קיצונים, שני חלוצים, ורוני אחד שאמור לחבר בין הכל. השאלה היא כמה אפקטיבי המערך הזה לעומת ה4-3-3 הספרדי או ה4-4-2/4-5-1 הגרמני, שבו ‘סומכים’ יותר על ההגנה ומשאירים מדיי פעם רק שני שחקנים מאחורה, כששני המגנים מצטרפים ביחד להתקפה.
היתרונות הן כמובן הגנה מעובה יותר, יציאה מהירה מאוד למתפרצות, כי יש שלושה שחקנים למעלה, ומשחק לחץ הגנתי על כל רוחב המגרש בצורה מאוזנת.


(Madridista#1) #18

[QUOTE=SantiagoBernabeu;1683278]י
זו הנבחרת האנגלית הכי מעניינת שאני זוכר.
.[/QUOTE]
באמת? גם יותר מאנגליה של לאמפרד, ג’רארד, סקולס, ג’ו קול, בקהאם, ומייקל אואן(ובהגנה אשלי קול, סול קאמפבל, טרי, ברידג’) ? נכון שהם איכזבו אבל הציפיות מהם היו גבוהות. יותר מאנגליה של היום זה בטוח.


(SantiagoBernabeu) #19

תמיד היה חסר להם משהו בהתקפה. לי אישית היה משעמם לראות אותם. אין ספק שזו לא הנבחרת הכי טובה שהיתה להם בשנים האחרונות, אבל כן הכי מעניינת שהיתה להם לדעתי. הכישרונות הצעירים הם אלו שהופכים אותה לכזאת…

Sent from my LG-H960 using Tapatalk


(Tronas) #20

[QUOTE=SantiagoBernabeu;1683278]ורוני אחד שאמור לחבר בין הכל.[/QUOTE]
זאת אולי הבעיה הכי גדולה של נבחרת אנגליה כיום.