מסי, מסי, ושוב מסי! טסים לרוסיה!

ארגנטינה

(ganjo) #1

שוברים את הבצורת!!!

האם הלב יכול להישבר ולהישאר שלם בו זמנית? המונדיאל האחרון הוכיח שכן. זה היה המונדיאל עם הכי פחות ציפיות שאני זוכר. מן ייאוש שכבר השתרש היטב ואומר ‘נו אז מה אם אנחנו הנבחרת הכי מוכשרת? אנחנו תמיד הנבחרת הכי מוכשרת… מה זה נותן לנו?’ ומי בכדורגל המודרני יכול לצפות ממסי שישחזר את מה שעשו קודמיו, כשכדורגל היה משוחק בעמידה? ועוד על אדמת ברזיל… מה הסיכויים? אז אין דבר שמרסק יותר את הלב מלהגיע לבאר ולגלות שהדלי צף בקרקעית והחבל קרוע אבל מצד שני – הגענו לפאקינג באר! בקיצור, אם יש משהו שלמדתי מהמונדיאל האחרון זה ששיברון לב יכול ללכת יד ביד עם גאווה גדולה, וזה אם תשאלו אותי (או יותר נכון אם תשאלו כל ברזילאי שאתם פוגשים), עדיף עשרות מונים על שיברון לב שמתהלך מיותם.

בבריף האכזרי ששיגר אלינו אהוד הוא ביקש שנתייחס למעלליה של הנבחרת בשנה האחרונה. מאחר ושנת פוסט-מונדיאל-טראומה (PTM) היא שנה שמורכבת כולה ממשחקי ידידות (או ‘משחקי ידיפות’ כפי שהיה מגדיר זאת אביב שלם הפרסומאי הלא מספיק מוערך של אורי גוטליב הלא מספיק מוערך שאחראי לכמה מהתגלגלויות הצחוק הגדולות ביותר בחיי), אין לי או לקוראים שום עניין לדוש בה. משחקי ידיפות הם אנטי ספורט. הם הסחלה של מוכרי הכרטיסים. האיכסה פיכסה של עולם הכדורגל. ולכן במחילה מכם נמשיך.

מה שכן קרה בשנה האחרונה קרה מאחורי הקווים: התפטרותו של סאבלה, מינויו של טאטה מרטינו ומותו של חוליו גרונדונה שהיה נשיא ההתאחדות מ(תחזיקו חזק) 1979.

אבל פוליטיקה היא פוליטיקה ומה שארחנטינה באמת צריכה זה תואר. יותר מאי פעם, למרות שגם הוא יהיה רק פרס ניחומים עבור אלה מאיתנו שהרשו לעצמם לחלום בקיץ הקודם. ארחנטינה צריכה להביא קצת שמחה לתושביה. 22 שנים שהאלביסלסטה לא זוכים בכלום. בכלום. 22 שנים. 22 שנים. 22 שנים. אני הייתי בן 12. חלק מבאי הפורום אפילו לא נולדו. וסליחה אבל סומוס ארחנטינוס קראחו! אנחנו לא יכולים להתנחם באולימפיאדות דה מי קולו. 22 שנים. או במילים אחרות:

//youtu.be/H_O-8fK_Agw

היסטוריית קופה

עד היום נערכו 43 אליפויות קופה אמריקה. אורוגוואי מובילה בטבלת הזכיות עם 15 זכיות ואנחנו נושפים בעורפה עם 14. הרבה מאחורה נמצאת ברזיל עם 8 זכיות, פרגוואי ופרו עם 2 זכיות ובוליביה את קולומביה עם זכיה אחת.

בקופה הקודמת (2011) מצאנו את עצמנו בחוץ כבר בשלב הרבע (ולהזכירכם אין שמינית בקופה) כשבאמתחתנו ניצחון אחד ויחיד על קוסטה ריקה, 2 תוצאות תיקו (בוליביה וקולומביה) והפסד כואב בפנדלים לאורוגוואי. וזה בלי להזכיר את העובדה שאנחנו היינו המארחים.

בקופה של 2007 ובקופה של 2004 מצאנו את עצמנו בגמר, פעמיים מול הנמסיס המושבעת ופעמיים הפסדנו (ב2004 הובסנו 3-0 וב2007 הפסדנו בפנדלים). לקופה של 2001 שנערכה בקולומביה אפילו לא טרחנו להגיע מסיבות ביטחוניות.

גם את הטורנירים של 95, 97 ו99 לא ממש נרצה לזכור. ב95 ו99 פגשנו ברבע את ברזיל שהעיפה אותנו (שזה כבר ממש בלתי נסבל! 4 פעמים הודחנו על ידי ברזיל מתוך שישה טורנירים בהם לקחנו חלק מאז הפעם האחרונה בה חזרנו עם הגביע) וב-97 את פרו. גם כן ברבע.

[B][U]חרארדו דניאל מרטינו (AKA טאטה)

[/U][/B]

ג’נטלמן מוחלט! אפס אגו. רצינות תהומית וענווה. שלל סופרלטיבים אפשר להרעיף על המיסטר אבל האם הוא יצוק מהחומר ממנו עשויים אלופים? מדובר בתלמידו של ביילסה (מצד שני כולם תלמידיו של ביילסה לא?) שקריירת האימון שלו התפתחה בעיקר בפרגוואי, קודם כמאמן בליגה (זכה בארבע אליפויות) והחל מ2007 כמאמן הנבחרת הלאומית הפראגוואית, אותה הוביל בגאון לרבע הגמר במונדיאל 2010 ולגמר בקופה של 2011. לאחר מכן הוא חזר לניואלס אולד בויס האומללה, הקבוצה בה שיחק את מרבית הקריירה שלו כשחקן, והוביל אותה להישגים נאים ביותר (אליפות וחצי גמר הליברטדורס).

כשטיטו זכרונו לברכה הודיע על פרישה מאימון בארסה היה זה אך טבעי שאת החיריק והחולם יחליפו בקמץ וזה היה זמנו של טאטה לתקוע יתד בטופ של הכדורגל העולמי. אלא שטאטה סיים את עונתו היחידה באירופה ללא תואר, ולמרות אהבת הקהל הבין שבבארסה אין דבר כזה עונה בלי תואר. טאטה מיהר להודיע על התפטרותו. ג’נטלמן כבר אמרנו?

יש הבדל עצום בין אימון נבחרת לאימון קבוצה. בנבחרת הכל קצר מועד. צריך להסיק מסקנות מהר ולפעול במיידי. הכל קם ונופל על הפסד אחד או ניצחון אחד. לפעמים אפילו על פנדל אחד (או שלושה אם שואלים את מרטין פאלרמו). אין זמן לתיקונים, אין הרבה שיעורי בית שאפשר לעשות, ההסתמכות היא נטו על כישרון (יש בכמויות) ועל עמידה קבוצתית (במונדיאל הייתה כזו ייאמר לזכות סאבלה ובניגוד לציפיות אגב). טאטה כבר הוכיח עם פראגואי שהוא יודע את העבודה הנבחרתית, מצד שני טאטה הוא גם מאמן שמתאים את עצמו טאקטית לחומר השחקנים הקיים. האם הוא יידע מצד אחד לייצר נבחרת שמשחקת קבוצתית וטאקטית ומצד שני לנצל את הכישרון המטורף מקדימה. בעיקרון אין מתאים ממנו – מאמן שדוגל בכדורגל התקפי אך כזה שאימן בעיקר קבוצות הגנתיות. חופש התקפי ומשמעת הגנתית. יצירתיות ועבודה סיזיפית. מסי ומסצ’רנו.

הסגל של טאטה לקופה:



שוערים
: סרחיו רומרו (סמפדוריה); נואל גוזמן (טיגרס); מריאנו אנדוחאר (נאפולי)

הגנה : סבאלטה (מנצ’סטר סיטי); פדריקו רונקגלייה (גנואה); גראי (זניט סנט פטסבורג); דמיצ’ילס (מנצ’סטר סיטי); אוטאמנדי (ולנסיה); מרקוס רוחו (מנצ’סטר יונייטד); מילטון סאסקו (ניאולס אולד בויס)

קישור : מסצ’ראנו (ברצלונה); ביגליה (לאציו); גאגו (בוקה ג’וניורס); באנגה (סביליה); פאסטורה (פ.ס.ז); רוברטו פריירה (יובנטוס); אריק לאמלה (טוטנהאם); די מריה (מנצ’סטר יונייטד)

התקפה : מסי (ברצלונה); טבז (יובנטוס); היגוואין (נאפולי); אגוארו (מנצ’סטר סיטי); לאבצי ( פ.ס.ז )

הסגל של טאטה מרטינו מונה תשעה שחקנים שלא זומנו למונדיאל: גוזמן, רונקאגליה, אוטאמנדי, סאסקו, באנגה, פאסטורה, פריירה, לאמלה והזימון המשמעותי מכולם: קרליטוס אינצ’ה פלוטה טבס. זו גם אולי הבשורה הכי גדולה של הנבחרת, חזרתו של האיש והצלקות. וזה גם אולי מעיד על הבעיה הכי גדולה שלנו: אנחנו מגיעים לקופה עם אותן בעיות שהבאנו למונדיאל – פערים מטורפים בין התקפה להגנה וקישור די אנמי.
יותר מידיי שחקני ‘עוד פעם’ אם תשאלו אותי: עוד פעם היגוואין, עוד פעם לאבצי, עוד פעם רומרו, עוד פעם גאגו, עוד פעם דמיצ’ליס, עוד פעם ביגליה, עוד פעם באנגה, עוד פעם פאסטורה יישב על הספסל ויגרום לנו לתהות מה אם… לפחות נפרדנו ממקסי רודריגז הבלתי נלאה.

די קשה לנבא את ההרכב הראשון מאחר ולא הצלחתי לראות שום קו ברור במשחקי הידידות.
טאטה מדבר בעיקר על המחסור ב’תשע’, לא שולל שימוש בטבס כחלוץ מדומה מאחורי ה’תשע’ ואז נשאלת השאלה מיהי השלישייה הקדמית? האם העונה הטובה של טבס ואגוארו תספיק להם כדי להקדים את היגוואין שמביא איתו משהו שלהם אין? ואיך זה עובד יחד, שלישייה של טבס מסי ואגוארו (טריו גמדים)? תהיה התשובה אשר תהיה בדבר אחד אנחנו כן מגיעים משוכללים יותר לקופה, בהשוואה למונדיאל: הפעם יש לנו על הספסל לפחות אס אחד בכל רגע נתון.

גם בקישור לא ברור לאן טאטה מכוון, כשהוא מדבר על ביגליה ובאנגה ואומר שהם לא מחליפים של מסצ’רנו אלא יכולים לשחק יחד איתו, ובכך אפילו לא שולל שימוש במסצ’רנו כבלם. ומה יעלה בגורלם של לאמלה, פאסטורה ודי-מריה (שחוזר מעונה רעה באנגליה)? וגאגו? מה עם גאגו? לא מיצינו כבר את גאגו?

גם בהגנה כאב הראש לא פוסק. אוטאמנדי אחרי סיום נהדר של עונה בולנסיה, מסצ’רנו (שתחת טאטה בכבודו ובעצמו שיחק עונה שלמה כבלם), ובעיית המגינים הרגילה.

הרכב משוער של אהוד (הפלתי עליו את התיק ללא ידיעתו כי אני לא מוכן להתחייב וגרוע בניחושים):

רומרו
רוחו; גראי; דמיצ’ליס; סבאלטה
די-מריה; מסצ’רנו; באנגה
אגוארו; היגוואין; מסי

הסייגים של אהוד הם בעיקר לגבי דמיצ’ליס, שאולי ייאבד מקום לאוטמנדי (ובצדק) ולגבי היגוואין (טאטה עשוי להעדיף את פאסטורה – קשה לי להאמין).

חזרתו של קרליטוס לנבחרת משקיטה אפשרות לדיון מסוג אחר – הדיון על הנעדרים. יהיה מה שיהיה, בטורניר הזה, אין אף שחקן בעל נוכחות דקלרטיבית אמיתית שלא ייקח חלק. אין אף שחקן שבמהלך משחק קשה נשתומם על אי זימונו או נטען בדיעבד שהייתה זו טעות שלא לזמנו. מי שכן ייעדרו מבחינתי הם אותם שחקנים אלמוניים שמחפשים את הפריצה לתודעה הבינלאומית. אין בנבחרת הזו שמות של ההבטחות הבאות של הכדורגל העולמי. מהבחינה הזו דומה שארחנטינה מסתפקת במסי ושותפיו שעדיין מקיימים ולא באמת זקוקה להבטחות חדשות.

לוח המשחקים של האלביסלסטה:

14.6.15 בשעה 00:30 (הלילה שבין שבת לראשון) – ארגנטינה – פראגוואי (5 לייב)
17.6.15 בשעה 02:30 (הלילה שבין שלישי לרביעי) – ארגנטינה – אורוגוואי (5 לייב)
21.6.15 בשעה 00:30 (הלילה שבין שבת לראשון) – ארגנטינה – ג’מאיקה (5 לייב)

תסריט אופטימי

בתסריט האופטימי ארחנטינה זוכה במונדיאל, מגיעה לקופה עם הרבה פחות קופים על הגב, מתעללת בברזיל גרמניה סטייל וזוכה לתואר נבחרת הכדורגל הטובה ביותר שדרכה על דשא ירוק. האופטימיות מתה ב-2014 לפחות עד 2018. זכיה הקופה זה פרס ניחומים לכל היותר.

תסריט פסימי

ארגנטינה עולה בקושי רב מהמקום השני, לאחר שבמחזור האחרון מנצחת בקושי את ג’מאיקה, רק כדי לפגוש את ברזיל ברבע ולשלם על מה שגרמניה עשתה להם.

תסריט ריאלי

אי העפלה משלב הבתים הוא לא דבר סביר. מרגע ההעפלה הכל אפשרי וריאלי מאוד. אני חושב שארגנטינה היא הנבחרת החזקה והכישרונית ביותר כרגע בדרום אמריקה, אולי גם הרעבה ביותר. כל דבר שהוא לא גביע הרי שהוא כישלון נוסף לארון הכישלונות המפואר שלנו בשני העשורים האחרונים.

זהו, הכל כבר מוכן, ליגת האלופות מאחורינו, השחקנים הנותרים מתחילים להתקבץ ולהשלים את סגל הנבחרת, מיליוני ארגנטינאים מגדלים ציפורניים, קמפיין ראשון לקראת 2018 יוצא לדרך ואין יותר מי מה להגיד… ככה נראינו בפעם האחרונה שהנפנו גביע:

//youtu.be/hAi6aM5D1JU


(Ehud) #2

בקיצור הפלת עלי את כל האחריות…תודה באמת !:angry:


(Aimarito) #4

אתה, כן כן אתה שם שהקיא בבוליביה ונאמר עליו שהוא לא יודע את ההמנון. אותו אחד שפשוט פירק כל הגנה בפלאנטה במדי בארסה. לאף אחד כבר אין ספק שאתה הכי גדול בהסטוריה, אבל מה אתה אומר שבכל זאת תקח איזה תואר בשם המדינה ממנה באת. אני לא אומר צא למסע משוגע כשאין שיטה מאחוריך מול כלל האריות בעולם, אלא תנצח ב"שכונה" של דרום אמריקה. אתה לא תהיה שם לבד, אפילו נארגן אותך בכוחות עם שחקנים טובים והחברים שלך, אתה אפילו לא חייב לעשות הגנה, אבל אולי הפעם תעשה את זה, אנחנו יודעים שאתה יכול.

בברכה,

אדם שמעולם לא ראה בלייב את ארגנטינה מרימה גביע כלשהו.


זה לא שאני חזיר, זה לא שאני חמדן, ואני יודע שיש נבחרות רציניות בדרא"מ, אבל חייב להגיע לפחות תואר אחד בעידן מסי, מסצ’ה, אגוורו, טבז וכ’ו (לא תארי שקר אולימפיאדה ונבחרות צעירות).


(moshe34) #5

שיסלח לי המשיח הבן ורוח הקודש,אבל מזל טוב לחפיסטו המנהיג והקפטן האמיתי של ארגנטינה (וגם המצטיין האמיתי בשורות ארגנטינה במונדיאל)
היום בן 31!

//youtu.be/OZFZ7IPW3XY

מישהו יכול לתרגם את המילים של השיר פה?
למה הם אף פעם לא מבינים שיש גם קהל אוהדים זר…:angry:


(hinorabi) #7

עוד חוזר הניגון, שזנחת לשווא…והדרך עודנה נפקחת לאורך…

שוב טורניר גדול, שוב ציפיות גדולות, שוב אופטימיות גדולה, שוב תקוות ותפילות ענקיות. אולי הפעם אלי, אולי הפעם תיתן לנו לשמוח כמו שמגיע לעם ולקהל האלה לשמוח.

כמו רבים מכם, גם לי אין עדיין אומץ לראות את התקציר של גמר המונדיאל האחרון, הלב שלי לא יכול לעמוד בזה, עדיין לא. אבל אני מבטיח לכם, שזה הדבר הראשון שאני אעשה אחרי שמסי יניף את הגביע של הקופה אמריקה בעוד פחות מחודש, אז מבחינתי, ייסגר המעגל !
הלב הענק של הנבחרת של סאבלה חייב להוביל את הנבחרת של טאטא לזכייה בקופה, לא, אני לא מהמנחסים, אני מהאופטימיים והמאמינים בנבחרתם, הגביע הזה חוזר עם מסי ומסצ’ראנו לבואנוס איירס! אמן !
וידוי קטן על הדרך, אני אוהד של בארסה, ויש לי חבר טוב שהוא אוהד של מדריד אבל מעל הכל, אוהד של נבחרת ארגנטינה, מהשרופים שאי פעם תפגשו בחייכם. אני מתקשר אליו ביום משחק גמר גביע המלך נגד בילבאו ומזמין אותו לצפות במשחק יחד איתי ועוד כמה אוהדי בארסה. “אני שונא את בארסה הוא אומר, אין לי כוח”. אבל רגע רונן, אתה לא רוצה לראות את מסי זוכה בתארים? אתה הרי ארגנטינאי לפני הכל! הוא משפיל מבט ואומר לי : “מסי? אני לא רוצה לסלוח לו על שלא הביא את גביע העולם”. ואז הפניתי לו שאלה שלא כל כך ציפה לה. שאלתי אותו מה אתה חושב על באטיסטוטה? הוא ישר ענה : “אליל” . אז המשכתי: באטיגול גם האליל שלי, אבל באטיגול שיחק בשלושה מונדיאלים ולמרות שהיו לו סגלים יותר טובים מהסגל שהיה למסי ב- 2014, עדיין, באטיגול הודח בשמינית ב- 1994 (אין ספק שההרחקה של מראדונה והאפדרין השפיעה, אבל כרגע אני מתייחס אך ורק לעובדות המכריעות), במונדיאל 1998 הודח ברבע, ובמונדיאל 2002 לא צלח אפילו את שלב הבתים. אז למה לבאטיסטוטה מותר ולמסי אסור ? האם זוהי התחושה שמסי אינו ארגנטינאי, או שמא זו העובדה שמסי הינו אלוהי הכדורגל שממנו מצפים לנצח בכל התחרויות? אני מקווה שהאופציה השניה היא הנכונה. אני בן 32 וזו הייתה הפעם הראשונה שחוויתי עליה לחצי גמר וגמר מונדיאל, בכיתי מאושר אחרי הפנדלים מול הולנד, הרגשה שלא חוויתי מעולם! מה שאני מנסה להגיד זה, שלנבחרת הזו מגיע כל הקרדיט שבעולם. אני מאמין גדול במסי, כל כך גדול שאפילו לבני התינוק בן השנה וקצת קראתי, איך לא, ליונל.

הסגל שזימן טאטא מאוד מאוזן, אולי מלבד ביגליה הפצוע שהגיע על חשבון גאייטאן, שחקן השנה בפורטוגל. כל היתר ראויים בהחלט. שמח לראות את דימיצ’ליס בסגל, הלב שלו היה ענק במונדיאל.
ראיתי פה את ההצעה של אהוד להרכב. אני נורא מקווה שטאטא יעלה עם ההרכב הזה:

[RIGHT]רומרו
רוחו; גאראי; אוטמנדי; סבאלטה
מסצ’רנו; באנגה
[/RIGHT]
די מריה ; פאסטורה (טבס)
[RIGHT]אגוארו; מסי[/RIGHT]

ואמוס ארגנטינה !


(Robbie Fowler) #8

מסכים איתך בקשר לרוב ההודעה, הינוראבי, רק כבן גילך שבאטיסטוטה היה אחד משני האלילים הגדולים של ילדותו (ביחד עם השחקן שאת שמו אני נושא בפורום הזה) אני חייב להזכיר שבאטיגול זכה פעמיים בקופה אמריקה- 91’ ו- 93’ כשהוא מבקיע שלוש פעמים בשני גמרים (אחד ב- 91’ ושניים ב- 93’) והוא גם מלך השערים שלנו בכל הזמנים במונדיאלים. בראי ההיסטוריה הוא עשה המון עבור הנבחרת, כרגע גם יותר ממסי.


(FCB.Tomer) #9

אי אפשר להסביר את זה. פשוט אי אפשר. בכל פעם שהנבחרת עולה על המגרש, בכל פעם שההימנון מושמע…פשוט נהיה עור ברווז, והרגשה של גאווה עצומה להיות ארגנטינאי. אז נכון שלאחרונה(למעשה 23 שנה) הפכנו להיות די לוזרים, אבל זה רק מחזק את האהבה העצומה שלי לנבחרת הזו-הציפייה הזו לפעם הבאה-‘לא נורא, נחכה לטורניר הבא, אולי הפעם…’ , ואחרי הטורניר המדהים שהשחקנים נתנו במונדיאל(לא מבחינת שואו-מבחינת לחימה והקרבה), שהסתיים בשברון לב בגמר, לקח לי איזה חצי שנה בערך כדי להרים את הראש ולהגיד ‘קדימה, לטורניר הבא’. לא שהכאב מההפסד עבר לי, ואני מאמין שהוא גם לא יעבר לעולם…אבל אין מה לעשות, בספורט כמו בחיים צריך לדעת להרים את עצמך ולהמשיך הלאה. ואני מקווה שטאטא גרם לשחקנים להבין את זה, כי הקופה זו בהחלט הזדמנות מצויינת בשבילנו להמשיך הלאה, ומי יודע, אולי כמו שכתוב בכותרת הנושא, לשבור את הבצורת. וגם אם לא, אל תשכחו שיש קופה גם בשנה הבאה בארה"ב לכבוד 100 שנה להקמת הטורניר…
:becool: vamos carajo! Brasil decime que se siete!_7


(chen10) #10

רומרו
רוחו, אוטמנדי, גאראיי, סבאלטה
מסצ’ה, באנגה
מסי, די מריה, טבס
אגוורו

בניגוד למונדיאלים והקופות הקודמים, הפעם אפשר לומר שאם ארגנטינה לא תזכה זה יהיה כישלון מובהק. עם הרכב כזה ארגנטינה צריכה ללכת עד הסוף. הפעם אין שום נעדר או מישהו שידברו על חסרונו ומה היה קורה אילו היה בסגל. בהתקפה כל שחקן הוא קראק ובהגנה יש שילוב של ברזל וכישרון. שיהיה בהצלחה.


(Ehud) #12

גם גאגו סוחב פציעה ובספק למשחק הראשון.


(Shusaku) #14

כשיצא לי לדבר עם חבר אוהד ארגנטינה, שלחתי לו הרכב שלדעתי ארגנטינה חייבת לאמץ לקראת הקופה. חוץ מפאסטורה ורונקאגליה (זבאלטה פצוע, נכון? מוזר לי שהוא לא פותח), זה אחד לאחד ההרכב ששלחתי לו. זה ידוע שאני לא מחזיק מטבז, והיגוואין ממש פח, ובהתחשב בעובדה שמסי היה מטורף העונה בימין ואגוארו חזר לכושר כיבוש, זה פשע להתחיל לפזר אותם לקישור ואגף שמאל. די מריה בצד שמאל לדעתי זה שובר שווין, הרבה פעמים בקלאסיקו הוא עשה לבארסה טרור שם, וסוף סוף לארגנטינה יש קישור אמיתי. לא האמנתי שפסטורה יקבל את המקום בהרכב, הוא שחקן שתמיד על סף הפריצה ובארגנטינה אף פעם לא ממש החזיקו ממנו. שיהיה בהצלחה.


(Ehud) #15

זהירות הסרטון הזה יחזיר אותכם לסיוטים שלא עזבו בעצם, הוא יגע בנקודה הכי רגישה שלכם מהקיץ הקודם.
אבל הוא גם יזכיר לנו כמה גאים אנחנו, כמה להיות ארגנטינה זה גאווה ולא משנה מה.

הפעם זה חייב להיות שלנו, שוב טורניר, שוב משחק רשמי…
נשארנו באותה יבשת רק זזנו לשכנה ממערב, הפעם זה שלנו, חייבים לתקן, בלי חוכמות !

VAMOS ARGENTINA CARAJO VAMOS A GANAR !!!

<span style=“color:#40e0d0;”><font size=“4”>
//youtu.be/0lY36pVCqtg


(nabuko) #17

טאטה מזכיר לאוהדי ברצלונה את כל מה שרע בו:

חילופים מוזרים, אתה רואה שהאמצע פרוץ, מה אתה מכניס 2 חלוצים?

איזה ניהול משחק רע, שוב זורקים הכל אך ורק על מסי בתקווה שהוא יושיע וכרגיל 30000 שחקנים נועלים אותו

ומה זו הפאניקה בהגנה בכל מצב נייח?


(Dovi) #18

בדיוק חשבתי על זה שמה בער לעשות חילוף כפול עם טבז והיגוואין? לא הבנתי מה המשורר ניסה להשיג.


(moshe34) #20

בחיים שלי אני לא יבין איך הוא קיבל לאמן את בארסה ואת ארגנטינה.
רחמי על מסי.
ההסבר היחיד שלי שטאטה חושב שהוא עדיין מאמן פראגואי.
איזה חילופים.


(Ehud) #21

[B]כמה ארגנטינאי זה…

[/B][SIZE=2]כמה ארגנטינאי זה להוביל 0-2 , להפסיק לשחק חצי שעה לסיום, להילחץ משום מקום ולחטוף.
ארגנטינה מתה על להוביל ולהפסיק לשחק, ארגנטינה צריכה להיכנס לפיגורים ואז היא מתחילה לשחק, זה לא עובד אצלה להוביל כפול.

כמה ארגנטינאי זה? הכי ארגנטינאי שיש ![/SIZE]


(FCB.Tomer) #22

אין חדש תחת השמש…

פשוט לא להאמין. משחק שנראה גמור, 2-0 קל במחצית, נגד נבחרת שבקושי תוקפת… ובסוף, איכשהו, הצלחנו לבעוט בדלי. אני לא מאשים את ההחמצה של טבס אחרי ה2-2. האשם הראשי הוא טאטא. טענתי לפני תחילת הקופה שאני לא תופס ממנו, ואמרתי שאשמח לאכול את הכובע לגביו. אבל בינתיים הוא ממשיך להראות שהוא אותו טאטא מברצלונה. טאטא שזורק שחקנים על הדשא ומקווה שמסי יציל לו את התחת, טאטא שעושה חילופים שתלושים מהמציאות…
היגוואין וטבס ביחד? למה? אנחנו בפיגור בגמר המונדיאל ונשארו 2 דקות לסיום?! אתה מוביל, וזה בסדר לרענן, אבל למה לזרוק 2 חלוצים סתם ככה, בלי מחשבה, בלי שום דבר…אתה רואה שהולך לא קל במחצית השנייה והשליטה במרכז המגרש קצת אבדה, ובהתחשב שזה משחק ראשון שהדבר הכי חשוב בו הוא בעיקר לנצח, תכניס עוד מישהו לקישור…ההפך הוא עושה דווקא, מוציא את פאסטורה ומכניס חלוץ במקומו. פשוט לא מצליח להבין את הראש של המאמן הזה, ואף פעם גם לא הצלחתי. בסוף המשחק, שער השיווין פשוט ריחף באוויר, וזה היה עניין של זמן פשוט עד שהוא יגיע, זה היה ברור. משחק לא חכם בעליל של השחקנים בניהולו של טאטא הפנומן…במקום להחזיק בכדור בדקות האחרונות, נותנים לפרגוואי הזדמנויות פעם אחר פעם להתקיף, ליזום, עושים עבירות מטופשות ומיותרות…ומכאן, הדרך לסוף המר קצרה, קצרה מאוד. ידעתי, פשוט ידעתי שזה יגיע.
אגב, אני חושב בכלל שטבס צריך לפתוח יחד עם אגוארו בהתקפה. לשחק כמה שיותר התקפי מראש, ולנצל את כל הכלים ההתקפים שיש לנו. אין מה לעשות, החלק החזק הוא ההתקפה בנבחרת, אז צריך ללכת עליו.

קשה לי להישאר אופטימי אחרי עוד טורניר עם ציפיות בשמים, שאמרנו כולם שאולי הפעם סוף סוף זה שלנו, ושוב אנחנו פותחים ברגל שמאל. שוב חוזר הניגון, כבר אמרנו?

ביום שלישי בלילה מלחמת עולם מול אורגוואי, כשכל תוצאה מלבד ניצחון יכולה לשלוח אותנו הביתה בבושת פנים כבר בבתים. אל תבנו על ג’מייקה שתהיה גלגל ההצלה הוודאי שלנו, לא נראה שהם באו לטורניר בשביל חופשת בטן גב. למען האמת, הם היו אפילו יותר טובים מאורוגוואי במשחק ביניהם. רק שאורגוואי, לעומתנו, ידעה לנצח למרות משחק לא מבריק, בלשון המעטה.

אגב, מסי בסיום המשחק אמר בדיוק מה שאמרתי פה:
[B]"Creo que teníamos que tener más la pelota y dormir el partido [/B]cuando ellos se nos veníanֻֻ"
כלומר, "אני חושב שהיינו צריכים להחזיק יותר בכדור ולהרדים את המשחק "


(Ehud) #24

מסכים עם ליאור.
די מריה היה הכי גרוע אתמול, לא יודע אם זה באמת כתוצאה של מיקוטן לקוי אבל הוא היה מבולבל ולא עשה החלטה אחת נכונה כל המשחק.

אפשר גם לראות בסטטיסטיקה שהוא לא מסר מסירת מפתח אחת והוא האיש לעשות את זה.


(Shusaku) #26

יכול להיות שה10 דקות האחרונות נראו כמו ברצלונה הפועל ג’לג’וליה, ולכן ה80 דקות שראיתי לא מעידות על המשחק, אך למרות הגול של הפראגוואים (ראיתי רק 1), זה לא היה נראה כאילו 2 הקבוצות באותה רמה. ארגנטינה יכלה לתפור רביעייה לבונקריסטים באדום, ושופט נורמלי (נשארו כאלה בדרום אמריקה? -_-) היה משאיר אותם ב10 שחקנים כבר במחצית הראשונה. דווקא החילוף הכפול של טבז והיגוואין (באמת? איך האפס הזה מקבל זימון?) ערער מעט את ארגנטינה ובכלל היה תמוה, אפילו מוריניו שמגיב בחילופים קיצוניים לא הכניס מעולם שני חלוצי חוד לפי מה שאני זוכר. די מריה ממשיך את היכולת מיונייטד ולא דומה לשחקן של מדריד מאשתקד.


(Robbie Fowler) #27

אחרי 0-2 במחצית וכשהעיניים שלי נעצמו אחרי יום מתיש שהייתי ער בו מחמש בבוקר עם הילד ונהגתי חצי יום, החלטתי לא להרוג את עצמי וללכת לישון. המחצית הראשונה היתה טובה בעיני, בטח למשחק ראשון בטורניר, תקפנו כמו שאנחנו רוצים, שלטנו בקצב, הגענו למצבים ואפילו הבקענו שניים נגד נבחרת לא גרועה (למרות המקום הטעה במוקדמות המונדיאל האחרון). מה קרה במחצית השנייה? לפי התקציר זה נראה כאילו היינו הרבה יותר טובים וחטפנו מגול באמת יפהפה של ואלדס הבלתי נגמר ומרגע של רפיון בהגנה אחרי קרן. אני לא מתיימר לנתח את המשחק לפי תקציר, ולכן לא אסיק מסקנות ורק אומר שלדעתי קישור של באנגה-מסצ’ה- פאסטורה הוא טוב מאוד, כשדי מאריה, קון ומסי מתפקדים כשלישייה ההתקפית. די מאריה באמת לא היה מדהים גם במחצית הראשונה, אבל מי שצריך להחליף אותו במקרה כזה הוא טבס. אני לא מסכים עם ליאור שאנחנו צריכים 9 אמיתי כי קון ומסי (וגם טבס) הם מספיק גולרים כדי שנוכל להישאר עם שלישייה התקפית דינאמית ללא 9 מסורבל (כמו היגואין, למשל, שהוא 9 קלאסי בתפקוד שלו) מבלי לאבד את יכולת הכיבוש.

מה שכן, כמו שנאמר כאן, למרות התוצאה הרעה אנחנו נהיה ברבע הגמר אלא אם נעשה פאשלה בלתי נשכחת מול ג’מייקה. ואין ספק שהמשחק מול אורוגוואי הופך להיות קריטי מאוד אם אנחנו עדיין רוצים את המקום הראשון, וכדי שלא נגיע למשחק מול ג’מייקה בלחץ.


(eyallivnat) #29

מה שלי הפריע זה שאנחנו מובילים 2:1 ויש לנו כדור עונשין ליד הרחבה שלהם ואז עולים למעלה כמעט כל השחקנים שלנו ופאראגוואי כמעט השוו במתפרצת שהם עשו. לא מבין את טאטה במצב כזה. הוא חייב להשאיר מאחור 5 שחקנים ולשחק לאט ובטוח. מקווה שגם הוא ישתפר עם ההחלטות שלו ולא יביא חילופים מהבית.לא יקרה כלום אם טבז/היגוואין לא ישחקו בכלל.