טקטיקה 2018/19: לילה ראשון בלי אינייסטה

ברצלונה

(Oleguer 23) #147

עומס קשרים זה לא מצב, עומס קשרים זו תוצאה של ניהול גרוע. לא יכול להיות שקשרים מתאימים לתפקיד יטואטאו החוצה כדי לפנות מקום לקשרים פחות טובים לתפקיד אחר.

מזכיר לי את תירוצי העומס של האנגליות באירופה. אם הקבוצות היו מתנהלות בצורה בריאה, היו למאמנים שחקני ספסל ברמה גבוהה מספיק כדי לרוץ בכל החזיתות.


(josepe) #148

אתה מעלה פה ביקורת כללית שכבר כמה שנים עולה על פיתוח צעירים. דבר שההנהלה הנוכחית ולוצ’ו לא האמינו בו.
אם היתה פה מחשבה בריאה על פיתוח צעירים כמו בימי לאפורטה ועם המאמנים רייקארד ופפ אז לסאמפר היה מה לחפש בקבוצה בלי קשר לעם או בלי פאוליניו.

בתקופה החשוכה הזו כששחקן כמו טיאגו מצא את דרכו לבאיירן בזמן שצ’אבי רגע וחצי לפני סיום הקריירה, אין מקום אמיתי למשפט כמו

כמו שאמרת - ניהול גרוע.

עם זאת, סאמפר הוא עוד תהייה של מה היה קורה אם…
ראינו מספיק דוגמאות להבטחות שלא התממשו בתוך ומחוץ לברצלונה.
יש פה המון דיבור על “פיתוח הצעירים כן או לא” ושם אחד שלא עולה מספיק - בויאן.

הילד - רק אתה בויאן - בה כהבטחת-על וקיבל הזדמנויות שהצעירים הנוכחיים שלנו יכלו רק לחלום עליהם. אני לא חושב שברמת ההבטחה הוא הציע פחות מסאמפר. בין היתר העביר את איברהימוביץ’ לספסל בחודשים האחרונים של השוודי אצלנו. איפה הוא היום? איפה כל ההבטחה העצומה? גם פה נבוא בטענות על הרס הלה-מאסיה?

ושוב, הייתי רוצה שסאמפר יקבל את ההזדמנויות שקיבל בויאן. הייתי רוצה כן לראות פה השקעה בדור העתיד. אני שמח לראות דם חדש וצעיר בקבוצה ולא רק רכישה של קראקים שנושקים לשלושים. אבל עם זאת אני גם רוצה לתת איזשהו כבוד מינימאלי למאמנים שהתחת שלהם עולה למוקד בכל משחק וצריכים לעמוד בלחץ עצום, לא רק מצד ההנהלה אלא גם מהאוהדים. מאמנים שמצופה מהם לספק תוצאות שוטפות משחק אחרי משחק ושאין להם את הפריבילגיה של לאבד נקודות בליגה המשוגעת שלנו.

מזכיר לך שעד לתקופת פפ 90 נקודות היו מספיקות בשביל לקחת אליפות. היום אליפות ב- 90 נקודות היא חלום מתוק שכל מאמן של בארסה \ ריאל היה מת להרשות לעצמו. אז לפני שאני בא לקבור מאמנים על “אי-קידום צעירים” אני רוצה להבין את התמונה המלאה. האם יש לסאמפר מה להציע בתמונה המלאה? אפילו אם הייתי רואה אותו באימונים ובצמידות כמו המאמנים שראו אותו כנראה שלא הייתי יודע. לא הייתי יודע כי אני לא מבין בזה כלום וזה לא המקצוע שלי. אז אני סומך על מי שמנווט את הקבוצה באימונים ובמשחקים להחליט אם לסאמפר יש או אין מה להציע.
כנראה שאחרי משחקי ההכנה וסגירת הסגל עם פאוליניו וולאוורדה חשב שלא.


(Oleguer 23) #149

פחות התוצר הסופי הוא האישו, יותר ההזדמנויות שניתנו להם. בויאן קיבל הזדמנויות, אין מה לאמר.

סתם כדרך אגב, ואלוורדה רצה את סאמפר, עד שהנחיתו לו את פאוליניו בלי קשר.


(josepe) #150

על זה אני לא יכול להתווכח. ניהול הרכש בקיץ הזה היה קומדיה מביכה שהייתי נהנה לראות אילו הייתי אוהד ריאל מדריד.
כאוהד של בארסה לא ידעתי איפה לקבור את עצמי עם הביזוי שעברנו :frowning:


(josepe) #151

אתמול מול ליסבון פאוליניו נכנס בדקה 80. אני לא חושב שיש איזשהו סרט שבו הוא נחשב לקשר אחורי.
אלא אם הוא עושה מה שבא לו ולא עומד בהוראות של המאמן, מה שלא נראה לי שקורה, אז וואלוורדה משתמש בו בהתקפה באופן מובהק.

קראתי את הציטוט של דניס על הפיזיות של פאוליניו ושזה יכול לעזור לנו בהגנה. עם זאת גם קראתי שהוא אומר על פאוליניו “הוא בועט כמו חיה”. העניין נראה לי מאוד ברור בשלב הזה.

אם כבר דניס, הוא היה חסר לי מאוד אתמול. גם דאולו. הם שני שחקנים עם פריצה קדימה ותזזיתיות רבה שמערערת את ההגנות שמולם. כל כמה שאני אוהב את רוברטו והוא שחקן חכם בעיניי, הוא גם אטי יחסית ולכן קל לתקל אותו כשהוא בעמדה קדמית מדי. למרות האמור לעיל, היה לו נסיון יפה לדאבל פס עם סוארס שבו האורוגוואי לא קרא את התנועה שלו קדימה והחזיר לו את הכדור אחרוה. חבל, זה היה מהלך יפה של רוברטו.

לטעמי עד לחזרה של דמבלה דאולו צריך להיות המחליף באגף, גם אם הוא לא מתאים לרמות האלה. הוא לפחות שחקן כנף פאר-אקסלנס ולא איזו הנפצה. וידאל נראה משמעותית פחות טוב ממנו עד עכשיו, ואלקאסר הוא תעלומה בעיניי. קיבל הזדמנות במשחקי הקדם עונה מוואלוורדה ומאז נעלם.
אם בכל זאת המאמן חושב להשתמש באחד הקשרים שלנו כשחקן באוריינטציה התקפית, אז העדיפות הראשונה שלי לכך היא דניס. אח"כ פאוליניו. את רוברטו או גומש אני לא רוצה בכלל לראות בתפקיד הזה. הם לא מתאימים לשם.


(Aimarito) #153

חודש ראשון עובר, ולמרות צמד משחקי הסופר קופה מתחילת העונה, בארסה מצליחה לקחת את כל הנקודות. חודש שלם רק ניצחונות, והוא עדיין לא נתפס מחייך פעם אחת, אפילו החיוכים של מסי באים והולכים, ונותר לשאול מה קרה בחודש האחרון?

  1. ייצוב ההגנה: וואלוורדה הצליח למצוא לעצמו את הרביעייה האידאלית בהגנה. בכל משחק בו נלסון סמדו פתח יחד עם פיקה אומטיטי ואלבה ברצלונה לא ספגה אף לא שער אחד (כולל במשחק מול יובנטוס). יש הטוענים כי סמדו לא מצליח לנהל כהלכה את העומסים שלו תוך כדי משחק, ועל כן וואלוורדה דואג להמשיך לתפעל את הפורטוגלי תחת רוטציה. למרות הכל, ההגנה נראית יציבה.

  2. טריו או דואט?: לא הרבה היה אמור להשתנות בחלק ההתקפי של ברצלונה. ניימאר הלך והשאיר חלל עצום, ובמקומו הגיע ילד שמת לטרוף את הדשא עם חולצת הבלאוגראנה החדשה שלו, אך מצא את עצמו פצוע בשלב מאוד מוקדם של העונה למשך 3-4 חודשים. מנקודה זו ואילך וואלוורדה ניסה למצוא שלל דרכים שיאפשרו לקבוצה לתקוף בצורה היעילה ביותר. דלופאו או וידאל באגף ימין, אינייסטה או דניס באגף שמאל, או אפילו לחלק את השטח הקדמי למסי וסוארז באופן שמאוד מזכיר את תכנית המשחק של זידאן ללא בנזמה. לצערינו, אף אחת מהדרכים עוד הוכיחה את עצמה כיעילה, ונראה שאנחנו עוד לא הצלחנו למלא את החלל של הברזילאי.

  3. חיפוש אחרי איזון:בגדול הכוונות של ארנסטו טובות. הוא מנסה לחזור למקורות, ומתעקש על הנעת כדור ויצירת בילד-אפ, רק שהוא עוד לא מצא את הדרך להניע את המשחק בצורה יותר תכליתית לעבר השער. משחק המסירות נראה איטי יותר ונטול השראה, שכן למרות הכוונה הטובה, נראה שהקבוצה עדיין תלוייה בפריצה של אינייסטה או מסי (בעיקר בשני) כדי לייצר מצבים.

  4. הכיסא הריק: בהעדר דמבלה, נותרת השאלה מי ימלא את העמדה החסרה, כך שהמשחק יראה טיפה יותר סימטרי ואנרגטי? וואלוורדה מידי משחק מנסה כל ואריאציה אפשרית על המשבצת הזאת, בין אם מדובר על קשר נוסף, שחקני אגף כאלה ואחרים, או אפילו ה"ג’וקר" שלו פאוליניו. הקבוצה עדיין נראית לא שלמה.

שחקנים אליהם כדאי להתייחס:

  1. נלסון סמדו- הרחבתי על הפורטוגלי בסעיף הנוגע לייצוב הגנת הקבוצה.

  2. ראיקיטיץ’- למרות שאני חסיד גדול של המשמעת והעבודה הקשה שלו, ראקיטיץ’ לדעתי מהווה חלק רציני בבעיה סביב הנעת הכדור בקישור. לו הייתה לי דרך ישימה למדוד אספקט כמו “זמן עד לקיחת החלטה” אני דיי בטוח שהוא היה מהאחרונים בקבוצה כשהוא עם הכדור. הוא אולי יכול למסור טוב, אבל הוא לא מצליח להחליט ולזהות מהר מספיק את כל האופציות והיעדים האפשריים , כך שסגנון המשחק הנוכחי חושף אותו במערומיו. וואלוורדה ניסה לא פעם לתת לקרואטי לשחק בעמדה יותר דפנסיבית, אבל אני לא בטוח שהוא באמת יכול לעמוד בסטנדרט של תכנית המשחק הנוכחית.

  3. פאוליניו- ללא ספק התעלומה הגדולה של החודש עד כה. ראיתי בלא מעט דיונים עיסוק בשאלה של התפקוד של הברזילאי בתכנית המשחק של הקבוצה. שחקן 50/50? גרזן אחורי? שחקן קדמי? ההנחה שלי היא שפאוליניו הוא הקטליזטור לתכנית המשחק של וואלוורדה. במהות שלו הוא שחקן BOX TO BOX, כך שלמרות שהוא יכול להיות מוצב בעמדה “אחורית” בקישור, הוא עדיין מצטרף בגל השני להתקפה. מאוד מזכיר בתפקוד שלו את את ארתורו וידאל הצ’ילאני של באיירן. פאוליניו יכול לתת ערך מוסף ברמה כלשהי בלא מעט חלקים במגרש בשל הטכניקה הטובה שלו, הבעיטה והפיזיות, כך שהוא מוצב בזמן משחק על פי הצרכים של המאמן, ומהווה מאין “שקיפות” לתכנית המשחק של וואלוורדה באותו הרגע. המשחק בו העיניין הזה בלט יותר מכל היה מול אייבאר, בו הוא התנהל שונה לחלוטין בתפקוד שלו בין המחצית הראשונה לשנייה, כשבמחצית הראשונה הוא ניסה לקחת את תפקיד ה"בולדוג" במרכז המגרש, ובמחצית השנייה הוא לקח משקל יותר התקפי וגם השתתף בבילד אפ של הקבוצה והיה שחקן מפתח בגוליאדה.

  4. לואיס סוארז- בהסתכלות העמדה הממוצעת בכל המשחקים בהם לואיס סוארז שיחק החודש אני חושב שאפשר להגיד באופן חד משמעי שהתפקוד שלו שונה והוא הוסט לאגף. המטרה על פניו היא להחזיר למסי את תפקיד ה"פאלסו" וכך להוציא מהפרעוש הרבה יותר. שינוי התפקוד, לצד כושר בעייתי הופכים את פתיחת העונה של סוארז לרעה מאוד, ונראה שסוארז יצטרך לשנות איכשהו את סגנון המשחק וניהול העומסים שלו כדי להתאים לשיטה החדשה בהתקפה. הוא הצליח לעשות זאת בעבר בליברפול, אבל נראה אם האורוגוואי בן ה-30 יוכל לעשות זאת שוב.

שחקנים ששווה לעקוב אחרי ההשתלבות שלהם לקראת סוף החודש הבא:

דניס, פיקה, סרג’י רוברטו ו-וידאל.


(Aimarito) #154

הממשי שיוצר את המדומה

זה היה בעונת 2009/10 שזלאטן איברהימוביץ’ לא הראה המון נכונות להסתגל למקומו בקבוצה כעוד רכיב במכונה אותה יצר גווארדיולה- מפלצת של החזקת כדור כך שגם הארוכים וההגבהות יהיו בעלות ערך ויהיו ניתנות לשליטה. בהיעדר דמות דומיננטית בחוד, גווארדיולה החזיר לאופנה עמדה שעליה לא הפסיקו לדבר מאז- התשע המזוייף. אותו שחקן שפורץ בין קווי ההגה של הקבוצה היריבה, ומצליח לייצר בעייתיות בהתמודדות של ההגנה אל מול ההתקפה שמצליחה לייצר בילד אפ ממקום שמאוד קשה להתמודד איתו ברמה האסטרטגית.

קצת על ההסטוריה ודרכים ויזואליות להסביר את קיום התשע המדומה:

חלק מהבעייתיות הייתה בצורך לייצר סימטריה כלשהי באופן קבוע, כך שתמיד יהיה אפשר לייצר יתרון מספרי בהתקפה במספר כיוונים, יחד עם הצורך בקיצוניים דינאמיים מספיק שיוכלו גם לתפקד באגפים וגם שידעו לנצל הזדמנויות. המיקום והמשמעת הטקטית שמשרתות את עצם קיום התשע המזוייף שהופכות אותו לאפקטיבי.

קצת על המשמעת הטקטית והמיקום אצל גווארדיולה:

התשע המזוייף הוא כמובן אינו ללא דופי. למרות ההצלחה של העמדה והקבוצה ככלל (לא מעט זכות האיכויות של הקבוצה כולה ולאו מסי ספציפית), הגנות הצליחו להתאים את עצמן לעמדת התשע המזוייף, שכן המאמנים התחילו להבין את התמונה, והעובדה שנוצר פה מעין “ויתור” במרכז הרחבה על תשע גבוה וממשי, כך שעם ההכנה הנכונה אפשר לתחום את הדומיננטיות והנעת עד לרחבה. בשלב זה, בו ראינו את ברצלונה מתקשה להתמודד עם ההתנהלות ההגנתית החדשה מול התשע המזוייף, גווארדיולה היה ברגעי הסיום שלו בקבוצה איי שם ב2012. מאז, לא ראינו שום התאמה או התקדמות, עד לואיס אנריקה.

פיצוי ברזילאי

אצל לואיס אנריקה דברים נראו אחרת בעונת הטרבל. הספרדי קיבל סגל התקפי אותו הוא החליט לנצל עד תום, וניסה לעשות מה שהוא יכול בשביל לתת לטרידנטה שלו את כל התמיכה האפשרית כדי למצות את היכולות שלהם. אפשר לומר שאצל לואיס אנריקה ראינו לראשונה שימוש בתשע מזוייף (מסי) ותשע ממשי (סווארז) באותו מקום, כשלמעשה ה-“9 המזוייף” מאבד מההגדרה שלו ונותרנו עם שחקן מאחורי החלוץ, ניימאר שמר על מיקומו באגף שמאל, בעוד אגף ימין נותר יתום משחקני ההתקפה. השאלה המתבקשת היא מאיפה הגיע הסימטריה בכל התקפה? התשובה הייתה אצל דני אלבס. הברזילאי הותיק היה זה שהצליח להצטרף לכל התקפה של הקבוצה והיה חלק בלתי נפרד מהצלחת הטרידנטה בטרבל של לוצ’ו והדאבל שלאחריה. הימצאות הברזילאי הותירה את אגף ימין אפקטיבי ברמה ההתקפית, והשאירה את ההתקפה ללא מגבלות מתוך או מחוץ לרחבה בכל רחבי המגרש. היה זה רק לאחר המעבר של אלבס בקיץ 2016 השבנו את חוסר הסימטריה בו הקבוצה נותרה בלעדיו, בעוד אגף שמאל היווה את הרוב המוחלט של התקפות הקבוצה, ותכנית המשחק לא הצליחה להוכיח את עצמה בשל חוסר האיזון באגפים. אותו חוסר איזון הוביל בסופו של יום לכישלון היחסי של הקבוצה, ולירידה הברורה ביכולת, יחד עם תלות עצומה ביכולות האישיות של שחקני ההתקפה.

לא ממשי- רק מזוייף

וואלוורדה מוצא את עצמו מנסה לשחר את מה שגווארדיולה בנה בכהונתו. עם הדרך הבטוחה להצליח היא לתת את הדגש על מיצוי היכולות של מסי, הרי שהדבר הטבעי הוא לנסות להחזיר את הבילד אפ לברצלונה, ובנוסף להחזיר את מסי למקום בוא הוא נתן תפוקה מקסימלית- בעמדת התשע המדומה. אז מה זה מצריך מהקבוצה כדי שהרעיון יתממש למציאות? החזרת הבילד אפ לקבוצה, שזה עיניין שעלול לקחת זמן עד שהוא יצליח לבוא לידי ביטוי, וכמובן שחקני אגף דינאמיים שיוכלו לפנות שטחים ולייצר אופציות מסירה לתשע המזוייף. בפועל הבסיס הממשי לא קיים. סווארז מתרגל מחדש למשחק באגף לאחר שהאורוגוואי תפקד בשלוש השנים האחרונות כתשע ממשי לכל דבר, בעוד שאגף ימין נותר יתום עם פציעתו של דמבלה, וחולשת היורשים הקיימים וידאל, דאולופאו ודניס.

כפי שניסיתי להעביר עד כה, תשע המזוייף הוא תלוי מערך באופן טוטאלי. הוא מהווה את הקטליזטור של תוכנית המשחק של הקבוצה כולה והחלק ההתקפי בפרט. בעוד שאם אתה שחקן אגף או תשע ממשי, עדיין תוכל לתת תרומה כלשהי לקבוצה בתפקוד שלך, אבל התשע המוזייף מהווה חרב פיפיות עם מערך לא תקין- השחקן לא יצליח לתרום כלום לקבוצה עם הקבוצה לא מתפקדת, וכשהקבוצה לא מתפקדת, התשע המדומה לא מצליח לתת את הערך המוסף שלו.

אם עד כה תהינו מה לא באמת עובד, ומה מטרת הניסויים וההסטות של וואלוורדה, נראה שאלו היו ניסיונות לשקם את האפקטיביות של תוכנית המשחק ועמדת התשע, שכן הוא תלוי הצלחת התפקוד של הקבוצה כולה. נותר רק לקוות שסגל השחקנים הקיים יצליח לעבור את השינוי המתבקש כדי לגרום להתקפה לנוע שוב קדימה.


(aldrrian) #155

זה לא מה שניתן בערך לומר על כל מערך 4-4-2? ראול, לצורך העניין, כששיחק עם רונאלדו\ואן ניסטלרוי וכו’ - לא היה בתפקיד דומה? גם גריזמן, כאשר הוא משחק עם חלוץ נוסף סטייל קוסטה\גאמיירו וכו’, לא משחק תפקיד דומה?


#156

מסכים. הייחוד ב-9 המזוייף הוא שאין לפניו 9 “אמיתי”, אחרת כל חלוץ שני/קשר מאחורי החלוצים לאורך ההיסטוריה היה “9 מזוייף”.


(Aimarito) #157

בתכלס, אפשר לקרוא לעמדה הזאת Second striker או “מאחורי החלוץ” או “11”, אבל כן רציתי להראות את המשך המיקום של לאו מסי, והעובדה שהוא כן המשיך לשמור על התפקוד והעמדה שלו על המגרש, למרות התוספת של לואיס סוארז בחוד.

בכל מקרה תיקנתי, תודה על ההערות.


(gomeadler8) #158

ההגנה של וואלוורדה
השיטה של בארסה, ביסודה, נשארה זהה מאז ימי קרויף. היא שוכללה, שופצה ועוצבה מחדש על ידי כל מאמן, אבל העיקרון נשאר זהה. החזקת כדור חכמה, יעילה והתקפית. ברצלונה, כמעט ככלל, שולטת במשחק, מגיעה ליותר מצבים ומחזיקה יותר בכדור.
השנה, משום מה, אף שהשיטה לא השתנתה גם אצל וואלוורדה, אנחנו רואים מגמה מעט מוזרה ופרדוקסלית. היריבות של בארסה מגיעות פעם אחר פעם ליותר מצבים מבארסה, ויחד עם זאת, ההגנה של בארסה היא אחת ההגנות הטובות באירופה, עם 2 שערים בלבד שהיא סופגת בתשעה משחקים (שבעה בליגה, שניים באלופות). איך זה קרה?
טר שטגן
וואלוורדה מקבל לידיו שני שוערים נהדרים, את יספר סילסן היציב, ואת מארק אנדרה טר שטגן הכשרוני.
מארק כמובן הוא זה שמקבל את המקום בין הקורות, ובצדק. השוער הגרמני, שתחילת הקריירה שלו בבארסה הייתה טיפה מקרטעת, צומח ממשחק למשחק. לצד משחק הרגל הפנטסטי שלו (יהיה מעניין לראות אותו בתור קשר), לגרמני יש יכולת עצירה טובה, וקור רוח שאין שני לו במצבים של אחד על אחד. טר שטגן הציל אותנו כבר מספר פעמים העונה, ויציל אותנו עוד פעמים רבות בהמשך.
אומטיטי
הענק הצרפתי הפך לבלם הבכיר ביותר שלנו בהדרגה. הוא מצליח לתקל את היריב פעמיים מכל שלושה תיקולים שהוא מנסה, מנצח ב-73% מהקרבות האוויריים בהם הוא משתתף, שומר על ממוצע של מעל 80 מסירות למשחק, כש-93% מאותן מסירות מוצאות את יעדן, וכל זה כשהוא סופג יותר עבירות ממה שהוא מבצע (ליגה). לשם השוואה, מאטס הומלס, בלם העל של באיירן ואחד מהבלמים עם משחק הרגל המשובח ביותר ביבשת, מוסר רק 74 מסירות למשחק בדיוק של 89%. אומטיטי הוא כרגע האיש שמוביל את ההגנה שלנו, ולאור גילו הצעיר, כולי תקווה שימשיך לעשות זאת בשנים הבאות.
השיטה
כולנו מבינים שבשביל לשמור על שער נקי, צריך מעט יותר משוער אחד ובלם אחד. הגנה היא אומנות לא פחות קשה ומסובכת מהתקפה, והיא דורשת תיאום, דינמיות, ומשמעת עצמית וקולקטיבית. את כל זה וואלוורדה הצליח להנחיל לשחקנים. ברגע שהקבוצה מאבדת את הכדור מתחיל לחץ קל על השחקן שמחזיק בכדור. זה עדיין לא הלחץ המאסיבי של גוארדיולה, אבל בניגוד לתקופת אנריקה המאוחרת, הוא קיים. אם הקבוצה לא מצליחה להשיג את הכדור במהירות, היא יורדת אחורה. שחקן ההתקפה השלישי, שמתופקד לצד מסי וסוארז (דמבלה, דניס, דאולופאו או וידאל) יורד לאחור ליצור רביעיית קישור עם שלושת הקשרים. שימו לב לכך שאותם שחקנים הם בדר"כ מהירים מאוד, (וידאל לדוגמה) או עם יכולת כדרור טובה (כמו דניס) כדי לאפשר יציאה מהירה קדימה. מסי וסוארז עושים לחץ על הבלמים, מונעים מהיריבה להחזיר כדורים לאחור ולבנות התקפה מסודרת מההתחלה. זה קריטי, כיוון שההגנה של וואלוורדה סומכת על זה שהתקפת היריבה לא תשנה את האגף ממנו היא תוקפת. הקישור וההגנה מסתדרים בשתי שורות. ברגע שהכדור מגיע לאחד האגפים, השחקנים שנמצאים באגף הנגדי זזים לאמצע. זה יוצר צפיפות באותו אגף בו נמצא הכדור, ומצמצם את השטח הפנוי. כפי שקרויף, גוארדיולה, צ’אבי ומסי לימדו אותנו, כדורגל הוא משחק שמבוסס על מה שאתה עושה ללא הכדור, כלומר, קבוצה ששולטת בשטח, שולטת במשחק. ניתן לראות גם שהמגנים (אלבה בשמאל, וסמדו בימין) לא עומדים ליד קו החוץ, אלא יותר קרוב לחלק האמצעי, ליד הבלמים, על מנת לפתות את השחקן התוקף לנסות לפרוץ דרך הקו, ובכך להשתמש בגבולות המגרש כמכשול נוסף שיגביל את האופציות של התוקף. מוביל הכדור מתקשה לעבור שחקנים או למסור בגלל כמות הגופים בבלאוגראנה מסביבו, כשגם המסירה לאחור נשמרת על ידי מסי וסוארס. באופן כללי, אלא אם כן השחקן שמחזיק בכדור הוא מסי, רוב הסיכויים שהוא יאבד את הכדור, או ינסה בעיטה ממצב לא נוח. מצב לא נוח יכול להיות מרחק גדול, שזה המצב ממנו כבשו נגדנו את שני השערים בליגה, או זווית לא ישירה, היות והקבוצה דוחקת את מוביל הכדור אל צדי המגרש.
ברצלונה של וואלוורדה עדיין מסתמכת מאוד על מסי בהתקפה, אבל היא מגינה כקבוצה. וכפי שנאמר פעם (אני לא לגמרי בטוח על ידי מי)
“אתה לא יכול להפסיד אם השער שלך נקי.”


(t-rix) #159

פתיחת העונה הטובה השכיחה לרגע את הבעיות האמתיות שלנו בסגל, ונוכח הדיבור על רכש בינואר צריך לזכור לרגע מה הבעיות ומה האופציות.

בהגנה למי ששכח אנחנו עם 2 בלמים + אחד שכבר לא מספיק טוב + אחד שמעולם לא היה זמין, וכנראה גם לעולם לא יהיה.
בלם רציני זה מסט לדעתי. היה דיבור על בלם ברזילאי וכו’, לדעתי חייבים ללכת על זה כל עוד נותן מענה לצוות המקצועי. פשוט אי אפשר להילחם ב 3 חזיתות עם צי הבלמים הנוכחי.

דווקא הקישור שהיה במוקד לא מעט זמן עושה רושם שדי שקט שם והכל בסדר. אינייסטה נראה מעולה, פאוליניו הפתעה נעימה ודניס נראה כמי שצריך לקבל יותר ויותר דקות.

בהתקפה עדיין ישנה בעיה רצינית, אלקאסר לא נראה בתוכניות של וולוורדה, דמבלה פצוע וספק אם יהיה פקטור העונה (סטייל עונה ראשונה של ניימאר).
וכשהאופציות הן דניס באגף או רחמנא ליצלן ווידאל, אז המצב בכי רע. תוסיפו למדורה את סוארז שלא בכושר טוב וסובל מאוד באגף, והנה לכם חוליה שחייבת רענון.
דובר הרבה על קוטיניו, אבל ישנה אופציה זולה בהרבה ואפילו יותר איכותית. אני מדבר על אלקסיס סאנצ’ז שמסיים חוזה בקיץ בארסנל ולא מעוניין להאריך.

הצ’ליאני יכול לשחק בשני האגפים, בחוד, 9 פאלסו ומה לא בעצם. מבחינת וורסטליות איכות ושימוש יכול להיות בול פגיעה ולהקפיץ אותנו רמה בהמשך העונה.

רק דבר אחד חורה לי, שההנהלה המפגרת הזו מפזרת מעכשיו שהיא מתכננת רכש בחורף, כלומר מקפיצה את המחיר של כל האופציות הקיימות. פיגור שכלי.


(Aimarito) #160

רכש הוא כמובן הכרחי, אבל לא פחות מזה ניקוי אורוות צריך להגיע בנוסף. כמות השחקנים הרלוונטיים לקבוצה היא קטנה מאוד, ובשל נוצרת לנו מעין אחיזת עיניים לגבי המצב שלנו בקישור, כך שלמרות יש הרבה שחקנים בקישור, לא כולם באמת רלוונטיים עבורינו, ואנו חסרים במנהל משחק (רג’יסטה’,controller וכ’ו) כדי שהקבוצה באמת תצליח למצות את עצמה.

הקבוצה כרגע לוקה בגיוון ואיזון בקישור ובהתקפה, כך שאולי הסיפור סביב הרכש צפוי להיות מורכב יותר מלהביא עוד בלם ועוד חלוץ, למרות שאלכסיס הוא ללא ספק פנטזיה שתוכל להקפיץ אותנו שלב.


(dmitrys) #161

אנחנו צריכים קראקים. שחקני ספסל בינוניים יש לנו יותר מדי גם ככה.
איזו קבוצה תשחרר קראק בינואר?
אני מעדיף שנמכור שחקנים בינואר, לא נקנה. אלא אם כן יש הזדמנות לגנוב מישהו, כמו אלקסיס.


(aldrrian) #162

דאולו?


(Oriabrbnel) #163

ככול שאנחנו מתקדמים בעונה הולכת ומתגבשת אצלי תאוריה שתוכנית המשחק של וואלוורדה מייחסת פחות חשיבות למרכז המגרש והוא בעיקר מתרכז באגפים, לכן אנו רואים פחות שיתוף פעולה בין הקשרים שלנו.

יש לנו את אגף ימין שכולל את פיקה רוברטו/סמדו ראקטיץ והכנף (שזה יכול להיות דולופאו גומש וכו׳) ואת אגף שמאל שכולל את אומטיטי אלבה ואיינסטה. נוצר באמצע פרוזדור הכולל את טר-שטגן בוסקסט (עם נטייה קלה לשמאל) שמקבל משנה חשיבות בתור המנווט והברומטר של הקבוצה ומסי כמובן בתפקיד חופשי, סוארס נוטה לצד שמאל אבל לא שותף לפעילות האגף השמאלי.

כמובן שבעקבות תוכנית המשחק הזו ישנו חוסר איזון במערך שמתבטא בחוסר האפקטיביות של אגף שמאל ושל סוארס שמנותק משאר הקבוצה. לדעתי המטרה העיקרית היא ליצור יתרון מספרי באגפים וכך הם יוכלו להעביר יותר בקלות את הכדור למרכז. זה מסביר את התלות הכול כך גדולה שלנו במסי ואולי קצת מסביר את ההופעות של סוארס, בעוד שאגף ימין לרוב נתמך ע״י שחקן כנף באגף שמאל אין שחקן כזה וסוארס משחק עם שני כובעים גם מוציא לפועל וגם תומך אגף שמאל, את שני התפקידים הוא לא מבצע בצורה משביעת רצון.

ע״מ להחזיר את האפקטיביות של סוארס חייבים להחזיר את האיזון, נכון מסי במרכז זה אומר שהוא יותר קרוב לשער אבל מצד שני קל יותר לסגור אותו (כמובן שזה מסי ואף פעם לא קל לסגור אותו), מסי באגף ימין סוארס במרכז ועוד שחקן בצד שמאל ירווחו את המשחק, יהיה קשה יותר לסגור את מסי ונקבל את סוארס חזרה. כדורגל זה משחק קבוצתי ועם כמה שמסי גדול הוא לא יכול לסחוב אותנו עונה שלמה הוא חייב שישחקו איתו ואחד השחקנים הכי טובים (סוארס) שיכולים לשחק איתו מתבזבז על עמדה לא ברורה…


(t-rix) #164

אגב, עולה לי בזכרון שפפ דיבר פעם כשהיה בבאירן שבברצלונה שיחק דרך האמצע כי היו לו השחקנים המושלמים לכך. בבאירן כשהיה לו את ריברי ורובן בשיאם בכנפיים גם שם שיחק לא מעט על האגפים.

כך שנראה לי שכל עניין האין קישור שמדברים עליו שווה בדיקה מחדש בזווית קצת שונה… למשל של חומר השחקנים או הדרך בה פפ שיחק בבאירן שיכולה לגרום לנו להסתכל קצת אחרת על שיטת האגפים (שגם לוצ’ו גם וולוורדה משתמשים בה)…

מישהו מוכן להתלבש על זה?


(איל) #165

הכל יפה ונכון, אם ההתעלמות מהאמצע הייתה שייכת למאמן הנוכחי בלבד. אבל גם לואיס אנריקה, שהתחיל עם יותר כלים (ממה שיש כרגע) שמתאימים ללשחק באמצע, זנח את זה יותר ויותר.

חוץ מזה - נגיד ובאמת כובד המשקל אמור/היה אמור לעבור לאגפים, לא נקנו, או קודמו, שחקנים שמתאימים לכך, חוץ מדאולופאו ודמבלה.
אולי (גם לשם) יועד קוטיניו. אבל את זה בטח נדע עוד מעט. זה עניין של שעות.


(Oriabrbnel) #166

אני חושב שבניגוד לאנריקה שחילק את הקבוצה לחלק אחורי וקדמי וואלוורדה מנסה לחלק את הקבוצה לימין ושמאל ואולי זאת הסיבה שהייתה התעקשות כול כך גדולה על קוטיניו.

המשחק היום לא יהיה מדד לטקטיקה של הקבוצה וזאת בגלל הרמה המאוד נמוכה של היריבה, וואלוורדה לדעתי גם לא יכול לבדוק רעיונות חדשים בגלל שרוב ההרכב הראשון שלו בחוץ, ע״מ לבדוק רעיון כלשהו או טקטיקה חדשה הוא צריך מינ׳ 6-7 שחקני הרכב שאין סיב שישחקו במשחק כזה חסר חשיבות.

סמדו, בנוסף יש לך את אלבה באגף השמאלי שמתאים בדיוק לצורת המשחק הזו. סמדו דולפאו ודמבלה בימין ובצד שמאל באמת לא נקנה שחקן מתאים (כפי שאמרת קוטיניו יכול להתאים ואולי זו הסיבה לרדיפה אחריו), אם קוטיניו היה נקנה זה היה יותר ממספיק לשחק על האגפים. לדעתי במצבנו אם לא יקנו שחקן בינואר כדאי להסב את דמבלה לאגף שמאל, הילד ממש מוכשר ובעל שליטה שווה בשני הרגלים. הפנטזיה שלי היא שנקנה את גריזמן, הוא יכול מאוד להתאים לעמדה השמאלית…


(Aimarito) #167

אני אנסה לחפש גם על שינוי כלשהו שפפ עשה בבאיירן לעומת בארסה, ובגדול זה גם סה"כ הגיוני, אין סיבה להימנע מהדומיננטיות באגפים של באיירן ולהתעקש בכוח על מרכז השדה.

בעיניין בארסה, אני חושב שזה סוג של אפקט דומינו אותו התחיל לוצ’ו. לוצ’ו דגל מההתחלה בלחץ ויצירת יתרון מספרי בהתקפה, ופחות בהנעת כדור ובקישור דומיננטי. לאחר קדנציה של שלוש שנים בברצלונה, הקבוצה נותרה בעיקר עם הכלים לתפעל את השיטה של לוצ’ו בקישור, ושחקני אגפים סבירים עם אוריינטציה התקפית (סרג’י ואלבה), כך שהתוצאה של זה היא שבארסה הנוכחית מבחינת מצב הסגל שלה יותר מוכוונת למשחק אגפים, הואיל ויש פחות מניעי כדור ושחקנים דומיננטיים במרכז השדה. למען הסר, הטענה לשמה בארסה הנוכחית תוקפת יותר מהאגפים נכונה סטטיסטית, כשבכל משחקי הליגה וליגת האלופות יש או העדפה לאגף ספציפי באופן בולט, או העדפה ברורה לשני האגפים לעומת המרכז (לפי סטטיסטיקות המשחקים מהאתר הרשמי).

אחת הבעיות שוואלוורדה נתקל בהן הוא לנסות להחזיר את הנעת הכדור לקבוצה שחלק גדול ממנה כבר לא ממש מכיר או מתורגל בה, ולנסות לשחק במשחק אגפים, כשללא דמבלה הפצוע, בארסה משחקת עם שחקני אגף שהם בדמות ווינגר צעיר ולא יציב (דאולו), או חלוץ 9 מוסט (סווארז). מצד שני, לנוכח מצב קשרי מרכז השדה הנוכחי, לא בטוח שיש לו יותר מידי ברירות.