טקטיקה 2018/19: לילה ראשון בלי אינייסטה

ברצלונה

(Aimarito) #1

מאמן חדש, תקופה חדשה, כיוונים חדשים. כל אלה מזמינים דיון חדש, שינסה לאמוד ולפענח את מה שקרה בעונה החולפת ובעיקר את מה שצפוי לנו מהקבוצה ומהצוות הטכני לעונה הקרובה תחת שרביטו של וואלוורדה.

תזכורת קטנה מהדיון של תחילת העונה שעברה:

אם אגדיר בדרך כלשהי את נושא הטקטיקה בספורט בכללי- היא מביאה לידי ביטוי את היכולת של הצוות המקצועי להשתלט על הנעשה במגרש, ולא להשאיר שום מקום למזל או מקריות. הכנה טובה וניהול טקטי מוצלח צריכה לבוא לידי ביטוי ביכולת של הצוות המקצועי לבחור סגל שחקנים מתאים, לנצל את היכולת האישית שלהם, להתמודד עם משברים ופציעות, לפני, במהלך ובסוף כל התמודדות ספורטיבית. לא לחינם הטקטיקנים המוצלחים ביותר בכדורגל מזוהים בעולם כאנשים קשים וחולי שליטה כמו פפ גווארדיולה, מוריוניו, אנטוניו קונטה סימאונה ועוד. מנהל צוות טכני טוב שואף לשלוט בכל רובד במשחק בכל שלב עד כמה שיוכל. ברגעים בהם אנו מסתמכים על המזל או על המקריות זה הרגע בו הטקטיקה מגיעה לקצה גבול היכולת שלה (הרגעים האלה היו בולטים מאוד אצל פפ כשעד אותו גול מדהים של אינייסטה בסטפמורד ברידג’ הוא נשאר לחלוטין ללא פתרונות, זה נראה על הפנים שלו, וזה נצפה בחיבוק לחוס הידינק שהצביע על סיום ההתמודדות מצידו של פפ).

תזכורת קטנה, בדיון הזה “מדברים כדורגל”. לא, לא מעניין אותי אם ניימאר חגג אתמול, על פרשיות מסי והמיסים או כמה ההפסד\ ניצחון האחרון השפיע עליכם. מדברים פה על המשחק ואיך בארסה משחקת אותו. על איך השחקנים מתנהלים על הדשא, על מה הצוות המקצועי עושה, וכמובן, תמיד יש מקום לזויות ראייה חדשות ונוספות מעבר לדעה הנורמטיבית כל עוד היא מוסברת ומנומקת כמו שצריך. הדיון הזה בעזרת כולם ישמור על רמה גבוהה במהלך העונה הקרובה. Shall we?

העונה האחרונה של לוצ’ו: עם מה נשארנו

קצת על המערכים של לוצ’ו:

בארסה של שלושת המערכים

למי שלא מכיר, העליתי בעבר את אחת תצורות ניתוח המשחק הבאה לידי ביטוי בחלוקת הזמנים במגרש: איך אנו מגנים, מה אנחנו עושים כשאנחנו מאבדים כדור, מה אנחנו עושים שאנחנו עם הכדור, ומה אנחנו עושים כשאנחנו חוטפים את הכדור. אצל לואיס אנריקה זה התחלק לשלוש לפי האיזור בו נמצא הכדור על המגרש והביא בין היתר לשינוי מערכים, ומצריך מספר תפקודים ויכולות מגוונות מצד כמעט כלל השחקנים שלנו. אנסה להציג את התמונה בשילוב תיאורי שחקני ההרכב הראשון שלנו. כמובן שאין לי מפות חום או תמונות “מיקום ממוצע” כרגיל, כי הם לא מספרים את התמונה אלא, ממש מעקב אחרי כל משחק, ואנסה לפעם הבאה להביא תמונות להמחשה ממשחקים (אם למישהו יש להוסיף כרגע, מה טוב).

איך אנחנו בהגנה: 4-4-2
זה קורה בנוסף גם כשאנחנו בחזיקים כדור בחלק האחורי. יש רביעייה ההגנתית (רוברטו-פיקה-אומטיטי- אלבה), רביעיית קישור עם שני קשרי אמצע (שני תפקודים שונים עליהם אפרט בהמשך), קשר אגף ימין וקשר אגף שמאל (ראקי בימין, בוקטס וגומש באמצע וניימאר משמאל), ומלפניהם סוארז ומסי מאחוריו (ממש כמו חלוץ מטה וSecond striker). כל החלק מאחורי מסי מחוייב להגנה. קשרי האגף עוזרים בהגנה באגפים. מאוד בלט נגד אתלטי בגביע ובילבאו.

איך אנחנו ביציאה קדימה: 3-3-4 /4-2-4
מהמצב בו היינו במערך ה-4-4-2 יש שתי אופציות לצאת קדימה, שזה מאוד תלוי בהיצאות של שחקן אחד על המגרש: אנדרס אינייסטה. בלעדיו (דבר לא נדיר העונה) אנחנו יוצאים קדימה עם מערך שהוא מאוד דומה ל4-2-4. שחקן אגף ימין ושחקן אגף שמאל בתאוריה יוצאים קדימה ומצטרפים להתקפה, כשמסי מחפש את הפירצה ומתמקם מאחורי הטרידנטה, בין הקוים (הקישור וההגנה) של היריבה. המגינים והקשר לצד הקשר האחורי הרגיל (גומש לצורך העיניין) מצטרפים כגל משני לקראת המערך הבא לאחר מכן, או בתקווה רבה בדרך לשער (לרוב). כשאינייסטה המגרש, למרות המיקום באופן יחסי נוטה לאגף, הוא כן דוחף יותר את הטרידנטה כולל מסי לחכות לכדורים שלו בכמעט אותו קו, ולמעשה מרווח יותר את המשחק, ופחות מכריח את הקשר הימני (ראקיטיץ’) להצטרף.

איך אנחנו מול קווי הגנה שלמים ברחבה: 4-3-3
כן לא רשמתי הפוך, התכוונתי לשלוש שלוש ארבע. תצורה שראינו לא מעט, ולא רק העונה. הקשר האמצעי בעל המחוייבות ההגנתית(בוסקטס לצורך העיניין) יורד לכמעט בין הבלמים והופך להיות מעין בלם שלישי כשששני הבלמים האחרים נמצאים על קו החצי כדי לשמור על מומנטום ולמנוע מתפרצות או התקפות מעבר. המגינים תומכים בשחקני האגף, מסי וסוארז מחליפים מקומות כראות עיניהם, והקשר המרכזי התקפי מנסה לתת אופציות נוספות ולדאוג להחזיר את המומנטום בשעת הצורך.

עכשיו התמונה, התפקודים וכ’ו כבר ברורים. פחות או יותר כך אנריקה ובארסה מתנהלים וזה גורם לי בין היתר להעלות כמה תהיות בנוגע להתייחסות שלנו כלפי השחקנים, טבע הבחירות שלו, והשינויים אותם הוא הכווין כעיניין של הסתגלות.

  • קיץ אופטימי עם מספר רכשים של שחקנים צעירים תחת הטייטל של “פרוייקט 22”, הכוללים את דניס סווארז, אנדרה גומש, פאקו אלקסר, לוקה דין ואומטיטי.

  • סרג’י סאמפר נשלח בהשאלה לגראנדה, כך שנותרנו ללא מחליף אמיתי לבוסקטס.

  • כשרק רק וידאל ורוברטו בארסנל, בארסה לא רכשה מגן ימני עם עזיבתו של אלבס.

  • מפסידים את האליפות ב3 נקודות לריאל מדריד.

  • תלויים במסי יותר מאיי פעם ממשחק למשחק. הפרעוש כמובן מסיים כמלך השערים שלנו בליגה, ומציל את ברצלונה בקלאסיקו עם שער דרמטי בדקה ה-92.

  • ריב עם וידאל וסולחה בחצי השני של העונה ולאחר תקופה טובה בהרכב סופג פציעה שמשביתה אותו עד סוף העונה.

  • תצוגות נפל מול סלטה בבלאיידוס, אלאבס בבית, מאלאגה בבית ובחוץ, לה קורוניה בחוץ וכמובן מול פריז בצרפת ומול יובה בטורינו.

  • צניחה חופשית ביכולת של מסצ’ראנו שאחראי באופן ישיר על חלק מאיבודי הנקודות של הקבוצה.

  • אומטיטי משתלט על עמדת הבלם הפותח של הקבוצה ומוכיח את עצמו מידי משחק.

  • למרות הצלחה יחסית במערך ה-3-4-3 כולל רמונטדה אדירה מול פסז’, נשארנו ללא אופציות לקראת סוף העונה, כשכמעט כל שחקן שלקח חלק באגף ימין שלנו נפצע בישירות האחרונה של העונה.

  • פאקו, דניס סוארז ולוקה דין לא מקבלים מספיק דקות כדי לבוא לידי ביטוי.

  • אנדרה גומש מקבל לא מעט הזדמנויות, אך אינו מצליח להשתלב בקבוצה.

  • מתייה מצליח במו ידיו להרוס לברצלונה משחקים: משחק נוראי בטוריניו מול יובנטוס, ניסיון לבניית מלכודת נבדל מהחצי מול סנדרו ברוסאלדה ועוד.

אם נסתכל על התוצאות העונה האחרונה, אפשר לחשוב שאנחנו סתם ממתלוננים. על פניו היינו במרחק שלוש נקודות מריאל מדריד בליגה, בעודינו מפסידים ברבע הגמר לקבוצה מצויינת בדמות יובנטוס, וכמובן זוכים בגביע. אז מה הבעיה?

  1. יציבות: ברצלונה של העונה לאחר מספר משחקים פשוט דועכת ומתעייפת, יחד עם הגעה מעוד מהירה לקצה גבול היכולת ברמה קבוצתית מול בונקרים, בנוסף לתלות הבלתי נגמרת שלנו ביכולת אישית בדמותו של מסי. עמדנו ונפלנו על אם ניימאר הצליח לעבור מספיק שחקנים בדריבל, אם סווארס מחליט שהוא מצליח לכבוש ובעיקר באם מסי מגיע עם מספיק מוטיבציה לעשות קסמים. אי אפשר להמשיך ככה במהלך עונה שלמה. אפילו בשביל הMSN זה יותר מידי. יציבות קבוצתית לא יכולה לקום וליפול על שחקנים ספציפיים.

  2. חורים ברמה הטקטית: ריבים ופציעות של אלייש וידאל, פציעה של ראפיניה, קשר לא מתאים לעמדת המגן הימני, והעברה של מסי לקישור. אפשר למנות מספיק סיבות על למה אגף ימין של העונה החולפת פשוט לא היה שם, אבל זה מתחיל מעל הכל בתמונת הסגל. התחלנו את העונה עם עזיבה ודאית של דני אלבס, ככל הנראה המגן הימני הטוב ביותר שהיה בברצלונה, ריבים לאורך כל העונה שעברה בין וידאל ולוצ’ו ולקינוח, סרג’י רוברטו שלמרות המחוייבות, נראה שהוא דיי אבוד באגף. אני לא יודע כמה נורות אדומות היו צריכות להדלק בצוות הטכני בשביל להגיד שאין לנו מספיק שחקנים שיהפכו את אגף ימין לרלוונטי, שלא לדבר על היעדר ווינגרים מהספסל לעת צרה. אומנם הציפייה לאורך כל העונה הייתה שהשחקנים יתעלו על עצמם להתמודד עם הבעיות בהרכב, אבל זו לא אמורה להיות נקודת ההתחלה שלנו.

  3. רוטציה: אם יש משהו שאפשר להגיד על כל קבוצה שזכתה בכמה מפעלים, והראו לאורך זמן יכולת מדהימה היא העובדה שכל שחקן בסגל שלה לקח חלק במאמץ הקבוצתי לאורך כל העונה. כך קרה אצל פפ, זידאן, ואפילו אצל מוריניו. לכל שחקן יש ערך. מההרכב הראשון עד הספסל. בין אם צריך חילוף משנה משחק או למטרת מנוחה- הספסל שלנו לא נתן לנו שום ערך מוסף.

  4. סגנון משחק: אומנם יש שיגידו שזה עיניין של טעם, אבל בשיטה הנוכחית נראה שהקבוצה פשוט מתנוונת במרכז שדה.ממצב בו מרכז השדה המצויין היה מקור כל העוצמה של הקבוצה, מרכז השדה הפך להיות באופן, קו הגנתי קודם, ובמקרה הטוב העברת הכדור מהר קדימה. בארסה התחלקה באופן בולט ל"הגנה והתקפה" ללא קישור שיוכל להבחין ולהבדיל. ללא ערך מוסף בבניית משחק ופיזור לחץ. כל האחראיות של הקבוצה עברו לקצוות כשפיקה, אומטיטי וטר שטגן מניעים כדור, ויצירת המצבים תלויה רק במסי. אפשר להוציא יותר מהקישור שלנו, בין אם גומש או דניס סוארז משחקים בו, צריך שתהיה תוכנית משחק שבאמת תכווין אותם ותוציא מהם יותר.

  5. אין עתיד: אם תנסו להתעלם מהקונטקסט המאוד אפל של הסעיף הזה, הכוונה היא שהעונה לא הייתה לנו שום השקעה בדור ההמשך. לצד העזיבה של סנדרו, גרימאלדו ומונטויה, השאלות כמו סאמפר ומוניר וקניית שחקנים צעירים שחלקם בקושי קיבלו הזדמנויות להוכיח את עצמם, בארסה נראית ללא תוכנית המשך. אף אחד לא מוכן לדעיכה אפשרית של שחקני הסגל הנוכחי בשל הגיל (אינייסטה או מסצ’ראנו לדוגמא), וכמובן ללא ראייה עתידית למצב של הקבוצה בעוד אפילו 3 שנים מעכשיו. קיבוע מעמד לא יכול לבוא לידי ביטוי בהצלחה בעונה הנוכחית, אלא חייבת להיות הסתכלות עתידית כדי להשים את עצמינו בעמדת עליונו על היריבות שלנו. זה מה שעמד מאחוריי קבוצה הסטורית כמו זו של פפ- קצרנו את מה שזרענו.

שני דברים נכונים לטעמי לגביי הקדנציה של לואיס אנריקה:

  • הוא ניצל כמעט את כל הכלים שניתנו לו בקבוצה הראשונה עד תום.

  • הוא לא יודע לבנות פרוייקטים ולייצר יסודות להמשך הדרך בקבוצה.

נמלה מול הר

אם ננסה להסתכל על איך אפשר להתמודד עם המצב הקיים של ברצלונה, בה שחקני הרכב בהדרגה דועכים, ואין שחקנים טובים דיים בנקודת הזמן הנוכחית לרשת אותם, צריך לחשוב הכיוון אליו ברצלונה של צ’ינגורי וואלוורדה צריכה לשאוף, או לכל הפחות מאיפה להתחיל. כי יש על מה לעבוד הקיץ. אז איך מתחילים?

  1. חייבים לחשוב על שלמות הסגל. נכון למצב הנוכחי, זו התצורה הכי פחות סימטרית שאני זוכר מברצלונה כבר יותר מעשור. זה לא שיש צד אחד שהוא פשוט יותר דומיננטי, אלא זה העדר פעילות באגף שלם, כשאגף ימין נשאר עקר לחלוטין. רכש יהיה חייב לנחות פה בשביל להחיות את האגפים, כשנכון לעכשיו דלופאו צפוי להגיע, יחד עם הגעה מתבקשת של מגן ימני ברמה גבוהה.

  2. ביחס לסגל עמוס בקשרים, קיבלנו תוכנית משחק שויתרה על כל מרכז המגרש, ודאגה להפיל כל אחראיות התקפית על הטרידנטה שלנו. אי אפשר לייצר הזדמנויות ולשלוט במשחק ללא קישור דומיננטי. בארסה הנוכחית דאגה להזמין יריבות לתקופף וללחוץ אותה, ולדאוג להכריע את המשחק ע"י שערים במתפרצות מול הגנות דלילות. זה לא אובד מול קבוצות שאנחנו מראש לא מצליחים להבקיע נגדן, או עם הגנה שדואגת להיות מוכת אחת לכמה זמן. אנחנו חייבים לחזור להיות דומיננטיים יותר באמצע.

  3. ניהול הרוטציה הוא בעיה חמורה אצלינו. שחקני ברצלונה (בעיקר השלישייה הקדמית) חייבים לשבת לפעמים על הספסל כדי לאפשר רוטציה בריאה שתשמור על הכשירות שלהם, והחדות של הספסל. גם אם אם נביא בקיץ את רויס, אלכסיס, קבאני ועוד, זה לא ישנה את העובדה שהם ישארו בפריזר, הואיל והם פשוט לא רואים דקות ונשארים קבורים בספסל.

  4. אני לא יודע אם עד היום מבינים מאיפה ההצלחה של פפ הגיעה. היא לא רק הגיעה מדור ספציפי של שחקנים מדהימים שנפל בחלקו, והיא לא נובעת רק בגלל שהוא היה מאמן יוצא דופן, אלא הכל התחיל ונגמר בלה מאסיה שהביאה איתה תוכנית משחק ברורה, ויוצרת תיאום של שנים בין השחקנים. ללה מאסיה כן יש השפעה ישירה על הקבוצה הראשונה, והיא חייבת להמשיך לקחת חלק בבניית הסגלים העתידיים. מפה לעד יגיע היתרון המשמעותי שלנו על פניי קבוצות יריבות, מפה מגיע התיאום העיוור בין השחקנים, והגישה של הנעת הכדור. בלי האקדמיה לעד ננסה לראות איך שחקנים מתקשים לראות אופציות ולהגיב באיטיות קריטית במהלך משחק. למי שתוהה עד כמה הפערים משמעותיים מוזמן גם להסתכל על סיטי של פפ. הסגנון הוא אותו סגנון, וההנעה היא אותה הנעה, רק שהיא פשוט פחות טובה, איטית ולא מתואמת.

למעט דלופאו שכמעט בוודאות סגור, אין נכון לעכשיו שום רכש רציני שהוא מעבר לשמועה, ואנחנו עוד בוחנים את האופציות, ועדיין לא ברור מי נשאר בקבוצה, כשלא מעט שמועות אופפות את חלק משחקני הסגל.

נותר רק להגיד שבזמנים כאלה, בהם אנחנו מרגישים את הדעיכה, כל מה שנשאר הוא להסתכל קדימה ולקוות שהפעם הלקח נלמד.

מוזמנים לדון ובהצלחה לוואלוורדה.


פוליטיקה, כסף וספורט :: קטלוניה - מדינה (לכאורה) חדשה באירופה
דיון הפנטזיות :: כאן המקום לדסקס על העברות פוטנציאליות
העברות וחוזים 2017/18 :: דמבלה, דאולופאו, פאוליניו, סמדו וקוטיניו
הפייבוריטית לזכייה באלופות
פוליטיקה, כסף וספורט :: קטלוניה - מדינה (לכאורה) חדשה באירופה
העברות וחוזים 2017/18 :: דמבלה, דאולופאו, פאוליניו, סמדו וקוטיניו
הצוות הטכני בראשות ארנסטו ואלוורדה.
דיון הפנטזיות :: כאן המקום לדסקס על העברות פוטנציאליות
#2

בארסה מאניה ממשיכים לפרסם את השמות המעט קונקרטיים יותר בין בורסת השמות הבלתי נגמרת שמסתובבת פה אפילו לפני סוף העונה.
אבל שמות בצד, מישהו שם למעלה צריך להבין שצריך להתוות דרך מסויימת לפני שיוצאים בחזרה עם עגלת הקניות לשוק.

“פרוייקט 22” נכשל באופן כמעט טוטאלית, כמו שנאמר פה - הזדמנויות רבות מידי לשחקנים שלא הצליחו להשתלב לצד הזדמנויות מעטות מידי כלפי שחקנים שנקנו בלא מעט כסף והיום אמורים להיות חלק חשוב יותר בקבוצה הם הרעה העיקרית שלנו מבחינת ניהול סגל (הרעה הגדולה ביותר היא חוסר במגן ימני, זה ברור מאליו).
בארסה ב (אם תצליח לעלות לליגה השנייה, טפו טפו טפו) חייבת לחזור לקבל קדימות או לכל הפחות התייחסות נאותה, אין לי שביב של אמונה בהנהלה הזאת והתקווה שלי היא כעת לעבר וואלורדה שאולי יצליח לגרום להנהלה לקחת את הנוער ברצינות, בניגוד ללוצ’ו שהראה שאין לו שום כוונה לתת הכוונה או יחס לצעירים המוכשרים במועדון שלנו (בעונה האחרונה דווקא כן נתן דקות לאלנייה ומרלון לשמחתי).

בנוסף לכל זה ההרכב הראשון שלנו במיוחד בקישור נראה כזקוק לרענון רציני. ראקיטיץ יקבל עונה נוספת להראות האם תחת מאמן שמאמין בהנעת כדור ולחץ גבוה הוא יכול להיות ברמה המתאימה (לעניות דעתי, כן, לכל הפחות כחלק חשוב ברוטציה), אבל למעט בוסקטס אין שום קשר בסגל שאני סומך עליו לצאת למלחמה (אינייסטה הוא היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל והדקות שלו העונה היו מהנמוכות אי פעם ולפי דעתי בעונה הבאה המנטליות הזאת תימשך), קשר אמצע בעל יכולת מסירה גבוהה, השתחררות מלחץ ומודעות טקטית גבוהה הוא על גדר חובה. בורסת השמות גדולה אבל סארי הוא אופציה מעניינת, למקרה שוראטי (כצפוי) לא יהפוך עולמות כדי להגיע אלינו.
בנוסף לזה מגן ימני כמו שכבר אמרתי חייב להגיע! צד ימין שלנו שומם לחלוטין והגיע הזמן להחיות אותו. קיצוני שיכול לשחק בשני האגפים (בדגש על צד ימין) הוא גם כן הכרח, msn לא יכולים לשחק בכל העונה והגיע הזמן ללמוד מהתנהלות נכונה של מועדונים גדולים ולייצר רוטציה בריאה יותר בהתקפה.

אם כל אלה יקרו, אני מאמין שכן נילחם חזק בכל החזיתות בעונה הבאה.


(moshe34) #3

בשנים האחרונות, הופיעו שתי מאמנים שהגיעו לבארסה וניסו לשנות אותה.
טאטא ואנריקה. התוצאה הסופית התרסקות וריאל חוגגת ועליזה.
אם הוא רוצה להצליח הוא צריך להחזיר אותנו למה שהינו טובים בו.
בגלל זה אני בטוח שמאמני עלית כמו קלופ וסימאונה אני כמעט בטוח שיכשלו פה. לא בגלל שהם לא ראוים או לא טובים אלא בגלל שהסגנון לא מתאים להם.
אנחנו לא קבוצה הגנתית ולא נהיה כזה ואין לנו גם סגל שחקנים שיכול לשחק על מהירות והתקפות מהירות.
אז מאמן שיבוא וינסה לכפות שינוי חיצוני כזה לא יצליח. אני מאוד מקוה שהוא יעמוד במילה שלו.


(SantiagoBernabeu) #4

אם אתה רוצה מאמן כזה לא עדיף שתביא מאמן בסגנון הזה? ואלוורדה לאורך השנים (או אתלטיק בילבאו בשנים האחרונות) שיחקה כדורגל מאוד אגרסיבי ותוקפני, ממש לא הכדורגל האינטליגנטי והסבלני שלכם. אלו שני סגנונות שונים לחלוטין. אם הוא בובה על חוט ועושה משהו שהוא לא מאמין בו - הסיכויים להצליח לא גדולים. גם אם הוא ישתנה בשביל הקבוצה, הוא לא יביא איתו שום ערך מוסף כמאמן.


(moshe34) #5

[[quote=“mos34, post:10105, topic:821”]
(ואני לא מהתומכים שלו פה).
[/quote]
אם הוא יתאים את עצמו יש לו סיכוי להצליח. אם הוא ינסה לשחק את השיטה שלו זה כישלון מובטח.


(SantiagoBernabeu) #6

גם מאמן שלא משחק את סגנון המשחק הרגיל שלו זה מתכון לכישלון. סגנון משחק זה לא רק ההצבה של השחקנים על הדשא, זה גם אינטנסיביות האימונים, הדברים שהמאמן נותן להם יותר דגש וכן הלאה. להביא מאמן לברצלונה בגלל שהצליח במקום אחר עם סגנון משחק אחר לחלוטין - זו פשוט טעות בעיניי.


(Aimarito) #7

הסגנון שאתם מייחסים לוואלוורדה למיטב הבנתי היה נכון בעיקר בבילבאו, קבוצה שמבחינת הגישה היא כמו לאמן נבחרת: אתה משחק עם מה שיש.

מה שיצא לי להכיר מוואלוורדה זה בעיקר דינמיות והתנהלות עם נוער. אני לא חושב שזו אופציה בהכרח רעה, שלא לדבר על האלטרנטיבות בשוק (ויסלחו לי טוכל וקומאן).

תנו לי לראות לאיפה וואלוורדה מכוון ונהיה חכמים יותר לגבי הסגנון שלו. קשה להצביע על זה מעכשיו, או בהכרח לפי הקדנציה בבילבאו.


(SantiagoBernabeu) #8

מה הכיוון שלו זה כבר ידוע, הוא אמר שהוא צריך להתאים את עצמו לסגנון המשחק הקיים. השאלה עד כמה הוא יהיה טוב בזה.
אני לא מכיר את ודלוורדה יותר מדיי טוב, מכיר אותו אך ורק כמאמן בילבאו. אולי הוא באמת כזה טוב שהוא יכול להתאים את עצמו לכל סגנון משחק, ואולי הוא כמו כל מאמן אחר שמאופיין בסגנון משחק אחד שבו הוא מצטיין. נצטרך לחכות ולראות.


(youri) #9

מדהים. אנחנו הקבוצה היחידה שמביאה מאמן כדי שישמור על אותו סגנון. שחקנים של נבחרת סן מרינו כבר יודעים לקרוא את בארסה, אם לא מסי היינו נלחמים על המקום הרביעי, אולי די עם השטות של השמירה על הסגנון?

הדבר שהכי היה חסר בתקופתו של לואיס אנריקה זה משחק הלחץ, גם כשעשינו לחץ הוא היה כל כך גרוע שהקבוצה השניה הייתה יוצאת עם מצב לגול. זה משהו שאני מאוד אשמח אם יחזור, לא משנה לי איזה סגנון יבחר המאמן.


(Mr.Maestro) #10

הבעיה היא שבשביל לחזור לסגנון טיקי טקה קודם כל צריך שיהיה לך שחקנים שידעו לעשות את זה, שחקנים שמשחררים כדור מדוייק בנגיעה, אבל כמה שחקנים כאלה יש היום בעולם? צ’אבי פרש, אינייסטה כבר מבוגר, וכל מה שנשאר מהקישור זה בוסקטס, שבעונה האחרונה היה מאוד לא יציב מבחינת היכולת. ככה שלהחזיר שיטה מסויימת, חוץ מעניין של אימון אתה צריך שחקנים שידעו לעשות את זה, ומה לעשות שגומש הוא לא בדיוק האיש שיודע לשחרר כדור בנגיעה!


(gadi800) #11

בשביל זה צריך להחזיר דחוף את מחלקת הנוער לפרונט, שם עוד קיימים שחקנים שגדלו והתחנכו על השיטה של בארסה, משם הגיעו בין היתר אגדות וזה לא סתם, בזה אני מקווה שוואלוורדה יתן את השינוי. חוץ מזה כמובן ההנהלה שהורסת הכל לאט לאט, אבל זה כבר משהו אחר.

אני לא מצפה שוואלוורדה ישנה את כל הערכים וסגנון המשחק של המועדון, כי כמה מהסגנון שלנו צריך להשמר מן הסתם, אבל אני לא מצפה שיזרוק את כל מה שהוא מכיר לפח ולא יהיה נאמן בכלל לשיטות שהפכו אותו למי שהוא, רק בגלל שהוא מרגיש שהמעמד גדול עליו, אחרת היינו מביאים מישהו אחר.


(Igorthecrazy) #12

לגבי הלחזיר את הנוער לפרונט זה טיפה אופטימי ולא הוגן להגיד. צריך להבין משהו, מחזור כמו שהיה לכם עם צ’אבי, אייניסטה, בוסי, מסי, פיקה, בתוספת עוד כמה שחקנים שהיו לפני כמו פויול זה משהו שקשור בהסתדרות כוכבים קוסמית ולא מציאותי לחזור עליו. היה לי על זה דיון עם אח שלי שהוא אוהד בארסה שרוף שלפני כמה שנים הטענה שלו הייתה שהנה בארסה מגדלים שחקני בית וריאל רק קונים כוכבים. אני אמרתי שזה אמנם נכון אבל מדובר במזל יותר מכל דבר אחר. השחקנים שגדלו לכם בנוער בצמידות גדולה כל כך אחד לשני שווים ללזכות בלוטו פעם אחרי פעם אחרי פעם וזה לא ימשך לנצח, הוא אמר שזאת השיטה ולא מזל. הנה כמה שנים אחרי ולא גדל שום דבר ממש איכותי בנוער, למעט נייאמר שהביאו אותו בסכום שנע בין 100-200 מיליון יורו גם לא מביאים צעירים סופר איכותיים ובמקום זה קונים מכל הבא ליד.
לעומת זאת ריאל הביאו את איסקו בתור ילד בסכום שנראה בדיחה היום, גידלה את וראן, קאסימרו (כן שחקנים שמגיעים בגיל 16-18 מבחינתי שחקני בית), קרבאחל, מוראטה (נעזוב בצד את היחס אליו), אסנסיו, אפילו לוקאס ועונה הבאה מחזירים את יורנטה ווייאחו שנתנו עונות השאלה נפלאות. האם זאת השיטה או פשוט מזל שבתקופת זמן יחסית קצרה גדלים לא מעט שחקנים מאוד מוכשרים?


(bixente) #13

נראה לי שהפכתם את הדיון הזה יותר לדיון טקטי או חלק מאימון ברצלונה.
הדבר המעניין והמסעיר שאמור לככב בדיון הזה זה מה שאתם הולכים לעשות בקיץ הזה.
על דמבלה אני לא יודע ולא מספיק מעודכן (ואם יגיע אז זה עומק מצויין עבורכם בספסל לטעמי ) אבל הדיבור הוא שוראטי ביקש לעזוב ובארסה כנראה תגיש עליו הצעה של 100 מיליון יורו היום או בימים הקרובים.
דווקא מעניין אותי לשמוע את דעתכם.
בתור אוהד ריאל אני חייב לציין שזה קצת מדאיג.


(Aimarito) #14

איגור, זה לא מזל. למה?

  1. יכול להיות שהמחזור ההוא של מסי, ססק פיקה אינייסטה וכ’ו הוא באמת היה יוצא דופן, לא מטיל בזה ספק, אבל קשה לי להאמין שבכל הזמן הזה לא יצא שחקן אחד ששווה לקחת בחשבון לסגל המורחב, או לכל הפחות להשקיע בו בדקות. הוכחה מוחלטת לכך היא שחקנים כמו תיאגו וגרימאלדו שנמצאים במצב לא רע בקבוצותיהם בחו"ל (בדגש על הראשון), ורק טעות בהתנהלות שלנו הביאה למצב ששניהם לא נמצאים בקבוצה הבוגרת, למרות שהיינו צריכים אותם.

  2. לא יודע אם אתה עוקב אחרי פעילות הרכש של ברצלונה, אבל לא מעט כסף מושקע בהבאת שחקנים למחלקת הנוער של הקבוצה. אנחנו כבר לא בעידן בו פשוט מגיע ילד מכפר סמוך ומנסים לראות אם הוא טוב, עד שנופל מישהו ש"האל נגע בו", והוא גדל להיות כוכב. היום עושים סקאוטינג, פותחים שלוחות בכל העולם מטעם המועדונים הגדולים בעולם ושלא לדבר על רמת ההשקעה שיש בכל מחלקת נוער, שבאה במטרה להפוך את הטובים ביותר לשחקני כדורגל מובילים.

  3. עיניין מרכזי פה הוא כמובן האמונה במחלקת הנוער. אם יש משהו שפפ ולואיס אנריקה (מה"צד הרע" של המתרס) לימדו אותנו שמתן הדקות לכל שחקן להתפתח הם אלו שיכולים להפוך לשחקן בעל פוטנציאל גדול, לשחקן נטול ביטחון ופלגמט (סנדרו לדוגמא התפוצץ במאלאגה), או לחילופין שחקן שנחשב בינוני במחלקת הנוער, לציר מרכזי בקבוצה (בוסקטס- הדוגמא הקלאסית). היו השקעות יותר טובות או פחות טובות, אבל הביטחון בשחקן הוא הכרחי.

אז נכון, יש פה אלמנט של מזל, אבל התנהלות נכונה יכולה להביא למצב בו אלמנט ה"מזל" לוקח פחות חלק, ושחקני המשתלה בהדרגה באים בשלים יותר.

לגבי התלות של שחקני הנוער בשיטה שלנו, פפ סך הכל הצליח להביא לכדי שלמות תוכניות משחק עליהן עבדו שנים על גבי שנים בלה מאסיה, בערך מאז שקרוייף החליט להנחיל את היסודות במשתלה. אם איי פעם נרצה לחלום על לחזור למצב בו היינו תחת פפ, הדרך היחידה להגיע לשם היא דרך מחלקת הנוער.

האפקט של זידאן דרך אגב בא לידי ביטוי במתן דקות, בשילוב עם סקאוטינג טוב. היכולת לשלוט בכל הסגל כך שכל שחקן רלוונטי בדרך לזכייה בדאבל של מדריד היא הדבר החשוב ביותר לקחת מההתנהלות של הצרפתי, וכמובן ההצלחה של השחקנים הצעירים שלכם. לא יודע איך ההתנהלות של מחלקת הנוער של ריאל, ואם יש אצל ריאל סנכרון מוחלט לגביי השיטה בה משחקים (או שאולי מבחינת שיטה מתנהלים בנוער של ריאל אחרת מהקבוצה הראשונה), אבל כל מי שהזכרת פה קיבל תמיכה מלאה בתחילת דרכו (וראן קיבל ממוריניו, קאסמירו ואסנסיו מזיזו וכ’ו). התמיכה הזאת בשחקני הנוער, בין אם הם גדלו בקבוצה או נקנו בגיל צעיר, היא חלק בלתי נמנע בהצלחה של השחקן.

@Paul_Heyman,

@bixente צודק, צריך להעביר את הדיון למקום המדהים, תודה מראש.


(Shusaku) #15

[quote=“youri, post:10120, topic:821, full:true”]מדהים. אנחנו הקבוצה היחידה שמביאה מאמן כדי שישמור על אותו סגנון. שחקנים של נבחרת סן מרינו כבר יודעים לקרוא את בארסה, אם לא מסי היינו נלחמים על המקום הרביעי, אולי די עם השטות של השמירה על הסגנון?

הדבר שהכי היה חסר בתקופתו של לואיס אנריקה זה משחק הלחץ, גם כשעשינו לחץ הוא היה כל כך גרוע שהקבוצה השניה הייתה יוצאת עם מצב לגול. זה משהו שאני מאוד אשמח אם יחזור, לא משנה לי איזה סגנון יבחר המאמן.[/quote]
אני רוצה לעבור רגע על ההודעה הזאת. להסביר עד כמה הבסיס שלה הוא לא נכון.

משחק הלחץ הוא נגזרת ישירה של הנעת כדור ופוזשן בהתקפה. הסיבה שמשחק הלחץ של בארסה נעלם כליל, היא שהנעת הכדור שלנו הפכה למילה גסה בעידן לואיס אנריקה.

נגזרת שנייה של חוסר השליטה במשחק של ברצלונה בעידן אנריקה היא הזמנת הלחץ של הקבוצה היריבה. הדבר נובע מחוסר משחק הלחץ שלנו, מה שמאפשר לקבוצה היריבה לעשות בדיוק את מה שאנחנו לא עושים.

לחץ מתואם, לחץ טוב, הוא כזה שמתחיל עוד לפני שהקבוצה איבדה את הכדור. בזמן הנעת הכדור של הקבוצה שלך. אחד הדברים שהשחקנים עושים (או לכל הפחות צריכים לעשות) בזמן הפוזשן של הקבוצה שלהם הוא תנועה ללא כדור. השחקנים מתמקמים במקומות אסטרטגיים, לא רק על מנת להתקיף, אלא גם על מנת להגן ברגע שהכדור יעבור לצד השני.

ברגע שהקבוצה שלך שולטת במשחק, מניעה את הכדור בצורה נכונה, ושמה דגש על צורת משחק נכונה (לברצלונה, לא מעניין אותי מה נכון לקבוצות אחרות), זה נותן את הזמן, ואת הכיוון הנכון לשחקנים להגיע לעמדות אותם הם יצטרכו לאייש גם על מנת להניע את הכדור קדימה, וגם על מנת להיות בעמדות נכונות להגנה.

כאשר הקבוצה שלך לא שולטת בכדור, היא לא יכולה לעשות משחק לחץ נכון. חלק מהשחקנים רצים ללא תכלית, ורודפים אחרי הכדור (סוארז לדוגמה), אך הדבר אינו מתואם. כשכל הקבוצה מנסה לעשות את זה, השחקנים מראש עומדים בצורה לא נכונה, והדבר היחיד שנוצר הוא חורים בהגנה דרכם יכולה לתקוף הקבוצה השנייה.

בהיעדר משחק הלחץ, הקבוצה היריבה יכולה לבנות את המשחק שלה בצורה נכונה וטובה. הקבוצה היריבה במקום לשים את כל הריכוז שלהם בניסיון להתחמק מהלחץ, מצליחה לבנות התקפה, ובנוסך לשחקנים שלה יש חופש להתמקם בעמדות טובות לקראת ההתקפה שלנו שעתידה לבוא. במצב הזה, הקבוצה מנגד כבר מוכנה ללחוץ אותנו, בהמשך הקבוצה תלחץ אותנו, ובגלל הויתור על הנעת הכדור, לא נצליח להיחלץ ממנו בצורה יעילה. הכדורים ישלחו קדימה לשלישיית ההתקפה, ואנו נאבד כדורים, מה שיאפשר לקבוצה מנגד להמשיך לבנות התקפות ולהתמקם בצורה נכונה.

למעשה הויתור האגרסיבי של אנריקה על הקישור ועל כל האמונה של ברצלונה, יוצר גלגל שבו קבוצות יריבות יכולות להשתמש בנשק שלנו נגדנו.

הדרך הנכונה היא לחזור לשלוט במשחקים דרך הקישור, לחזור ליסודות ולמקורות, ורק אז נוכל לחזור לימים הגדולים שלנו.


(aldrrian) #16

יש קבוצות (בדיוק זו ממנה בא המאמן החדש שלנו לדוגמא) שלוחצות אבל מתבססות על משחק מהיר קדימה ופחות על הנעת כדור.

מאיזה מקום אסטרטגי מסוגל שחקן גם להיות חופשי ומסוכן להנעת כדור בזמן התקפה וגם צמוד לשחקני יריבה על מנת ללחוץ בזמן הגנה.?


(Paul Heyman) #17

הודעות בנושא הצד הטקטי של הקבוצה החדשה שלנו (בבנייה) הועברו לפה מהדיון הפנטזיות.

אם אתם לא מוצאים את ההודעה שלכם שם, היא הועברה לפה.

:slight_smile:


(Shusaku) #18

[quote=“aldrrian, post:16, topic:79110”]יש קבוצות (בדיוק זו ממנה בא המאמן החדש שלנו לדוגמא) שלוחצות אבל מתבססות על משחק מהיר קדימה ופחות על הנעת כדור.[/quote]בילבאו לוחצת מצוין , אך חשוב להתייחס לשני דברים:

  1. במשחקים מולנו אנריקה אמר לבלמים להניע כדור ביניהם לבין השוער, מה שנתן יתרון גדול מאוד למשחק הלחץ של בילבאו.
  2. במשחקים אחרים שהם לאו דווקא נגדנו, בילבאו מחזיקה בכדור לא מעט. הם לא ברצלונה של פפ, אבל הם לגמרי שולטים בלא מעט משחקים, ומשחקים בצורה מאוד חיובית בסך הכל.[quote=“aldrrian, post:16, topic:79110”]
    מאיזה מקום אסטרטגי מסוגל שחקן גם להיות חופשי ומסוכן להנעת כדור בזמן התקפה וגם צמוד לשחקני יריבה על מנת ללחוץ בזמן הגנה.?[/quote]
    אתה לא צריך רק להיות קרוב אל שחקני היריבה. לא ככה לחץ עובד, כי אז פשוט ימסרו כל פעם לשחקן הפנוי. אתה צריך לחסום אופציות מסירה, אתה צריך לשלוט בשטחים אסטרטגיים, כגון: מקומות אליהם ירצו לרוץ שחקני היריבה כדי לעשות תנועה ולקבל שם כדור, אזורים דרכם הקבוצה השנייה תרצה לתקוף וכו’. הלחץ שאתה מדבר אליו זה מה ששמים לב בסופו של דבר בטלוויזיה ששחקן מתנפל על שחקן, בפועל לחץ עושים כקבוצה שלמה, ולא כשחקן בודד.

(youri) #19

אני לא מבין איפה אתה חושב שסתרת אותי כאן? אני הראשון שיגיד שקישור זה החלק הכי חשוב בקבוצה ושלואיס אנריקה הרס את הקישור ואני מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת. אני רק אומר שאם מביאים מאמן, לא מביאים אותו כדי שישמור על סגנון, אלא מביאים אותו כדי שינחיל את הרעיונות שלו. אם הסגנון שלו כולל קישור חזק, משחק לחץ אפקטיבי וכ"ו - מעולה, אם לא, אז הוא לא מתאים. לא מביאים מאמן כדי שישמור על סגנון, אלא כדי שיביא משהו משלו.


(Shusaku) #20

[quote=“youri, post:19, topic:79110, full:true”]לא מביאים אותו כדי שישמור על סגנון, אלא מביאים אותו כדי שינחיל את הרעיונות שלו[/quote]לפי כל הראיונות שלו עד כה, וואלורדה אמר שהוא יצמד לעקרונות של בארסה, אבל ירצה להנחיל את העקרונות שלו. אני לא רואה כל בעיה עם זה. דווקא כל מי שראה את אולימפיאקוס שלו אומר שהיא הייתה הקבוצה הדומיננטית על המגרש בכל רגע נתון, והרבתה לשלוט בכדור.

אנחנו כמועדון לא צריכים להביא מישהו שישמור על הסגנון, אלא מישהו שהסגנון שהוא מאמין בו הוא הדרך שלנו. וואלורדה עושה רושם הוא מתאים.

בכל מקרה, רשמת שאתה רוצה את משחק לחץ חזרה. משחק הלחץ הוא נגזרת של תנועה נכונה ומיקום בזמן שהיריב מגן, ועסוק בלא לחטוף. התנועה ללא כדור הייתה מושתת לאורך שנים על הנעת כדור, והדרך הקלה ביותר להחזיר את משחק הלחץ (וגם האפקטיבית ביותר, אף קבוצה מעולם לא לחצה ברמה שלנו) היא להחזיק את הדגש על משחק הקישור והנעת הכדור.