סיכום הדרבי הלונדוני \ ההיבט הטקטי
המחזור ה-12 ריתק אותנו לדרבי לונדוני באמרויות כשארסנל מארחת את טוטנהאם.
טוטנהאם למען האמת הגיעה מלאת ביטחון לאחר צמד נצחונות על ריאל מדריד(3-1 באלופות) וקריסטל פאלאס
(1-0 בליגה) בוומבלי.
ארסנל לעומת זאת חזרה ממנצ’סטר לאחר הפסד 3-1 למכונה המשומנת של פפ,
ובכלל, פתחה את העונה בצורה סבירה עם 19 נקודות. עד למשחק היום, התותחנים לא ניצחו בליגה את התרנגולים במשך שלוש וחצי שנים.
איך המשחק נפתח?
ונגר קיבל בחזרה את מוסטאפי למרכז ההגנה, ואילו בחר לעלות עם המערך הכי התקפי שלו על מנת לחזור למרומי הצמרת, בטח מול היריבה העירונית;
לפי התרשים המנג’ר הותיק בחר ב-3-4-2-1, עם כמה דגשים ברורים:
-
נאצ’ו מונריאל משחק כבלם שמאלי ומגבה את היציאות התכופות של קולאסינץ’ קדימה, על האגף השמאלי של ארסנל, מה שמאפשר לאלכסיס סאנצ’ס את החיתוך פנימה ולהסתובב בחופשיות יחד עם מסוט אוזיל סביב לאקאזט, משמע - אין להם מיקום מדויק, הגנת טוטנהאם התקשתה להתכונן אליהם.
-
את אותה העקיפה במשחק האגפים של ארסנל ביצע ביירין מהאגף הימני, כשהפעם ראמזי מחפה עליו ולא הבלם שמאחוריו. במקביל, גרניט שאקה משחק את ה-50:50 ומפעיל יחד עם אוזיל את צמד החלוצים והכנפיים.
-
בעצם מדובר ב-3-4-2-1 שמתפתח ל-2-2-4-2 בעמדת תקיפה, כשהמטרה של ונגר לנצל את הדלילות באגפים של טוטנהאם, אליה נגיע מאוחר יותר, ע"י ריבוי שחקנים באגף.
ועל מה פוצ’טינו חשב?
שליטה במרכז המגרש ע"י ריבוי שחקני אמצע.
בתרשים הכחול של טוטנהאם ניתן לראות מערך די דומה לשל ארסנל, אך במערך של ה"ספרס" אפשר לזהות דגשים אחרים:
- אם השלישייה באמצע לא מספיקה, אריקסן ודלה עלי משחקים מתחת לקיין במטרה לנצל את השטחים הריקים שנוצרים בין ראמזי ושאקה לבלמי ארסנל.
- בעמדת תקיפה טוטנהאם בהחלט משחקת 3-3-2-2 כשדאייר חלק משלישיית בלמים, אריקסן וסיסוקו מכניסים כדורים לקיין ודלה עלי שנכנס כטריילר.
- בעמדת מגננה טוטנהאם מצופפת ל-4-3-2-1 , כשאריק דאייר נע משבצת קדימה ליצור שלישייה יחד עם דמבלה וסיסוקו.
החיסרון? דלילות באגפים, שאוזיל וסאנצ’ס ניצלו היטב ועטו על הפגם.
מה קיבלנו בסופו של דבר?
עד הדקה ה-35 המשחק היה די שקול ומלא בגישושים. ברגע שארסנל השיגה את השער המיוחל בעזרת מצב נייח, המשחק עבורה נפתח והפך לקל יותר. טוטנהאם נאלצה לרווח בעצמה את המשחק דרך האגפים למרות שבנתה על צפיפות באמצע ותנועה אלכסונית לתוך הרחבה, ושם ארסנל ניצחה את המשחק.
ברגע שהמשחק עבר לאגפים, ארסנל שלטה בנעשה - לא בהכרח בפוזשיין, אלא בניצול ההזדמנויות ויצירתן. באגף אחד ניצב דיוויס לבדו עם עזרה מועטת מצד אריקסן מול ביירין המהיר ואוזיל, באגף השני קולאסינץ’ וסאנצ’ס בתגבור מונריאל שיחקו נגד טריפר שנעזר בסיסוקו. דווקא הכניסה של סון הוסיפה קצת איזון במשחק האגפים, אך גם לאחר החילוף ניצול המצבים בלבן היה חלש.
בכל זאת, הדרבי הלונדוני היה פתוח ברוב שלביו ואינו נסגר הרמטית מהסיבה שקיבלנו משחק קצבי ואמוציונלי.
מה גם שחשיבות הדרבי שיחקה תפקיד משמעותי - הרבה סיכונים נלקחו ובשליש השלישי של המשחק נפתח לו משחק מעברים מרחבה לרחבה.
מקור התרשים: Telegraph