גמר ליגת האלופות 2017:: Back-to-Back לראשונה בהיסטוריה, אלופי אירופה לאחר תצוגת על מול יובה!

ריאל-מדריד

(Niro) #21

ההחתמה של מודריץ’, מבחינתי, היא ההחתמה החשובה ביותר בשנים האחרונות, ורשמתי את זה כבר אז - לאחר שהגבנו והגבנו בתקופת מוריניו, הוחתם שחקן שמסמל בצורה הכי טובה את המעבר מקבוצה מגיבה לקבוצה יוזמת.
מודריץ’ הוא הסממן המובהק ביותר להסתגלות של ריאל לכדורגל המודרני.


(real^madrid^life) #22

במידה והמשחק יכנס להארכה , החוק חילוף רביעי
אושר בצ׳מפיונס העונה ?


(bixente) #23

שלא תטעה, אני מסכים איתך לחלוטין לגבי חשיבותו של הגאון הקרואטי (לצערי מאז הפציעה הוא ירד פלאים ביכולת, ורק לפני חודש וחצי חזר קצת להזכיר את השחקן ההוא), אבל אני אמרתי דבר אחר - לוקה לא הגיע כגלאקטיקו.
הוא שחקן ענק, אולי בין ה3-5 טובים בעולם בתפקידו, אבל הוא לא הגיע כגלאקטיקו. ממש לא


(Merengue) #24

למען האמת אפילו לא היה באנקר כמו היום


(hasanElmatador) #25

בייל או איסקו? כמובן איסקו רק שיש בעיה או שתיים:

  1. מול ברצלונה, בסיטואציה דומה במשחק חשוב כמעט כמו גמר אלופות, בייל פתח.
  2. המשחק בקארדיף.
  3. אם לא יפתח אז בוודאי הוא יעלה מהספסל הרי לא הולכים להשאיר כוכב גדול כמו בייל על הספסל במשחק כלכך חשוב. נכון? חשבתם על האופציה שבייל יעלה כמחליף וייפצע?! ביזבוז של 2 חילופים בגמר. במילים אחרות, התאבדות.
  4. בגמר, איסקו כמחליף יכול להיות בדיוק הקלף המנצח.

ביני לבין עצמי אני בטוח ב 100% שבייל יפתח ולא איסקו. מקווה לטעות.


(LUKA) #26

חשבת על האפשרות שבייל יפתח בהרכב וייפצע לאחר רבע שעה?!

בשורה התחתונה, שום שיקול מקצועי לא תומך בהעדפת בייל על פני איסקו בגמר. לא יהיו לבייל את השטחים שהוא צריך כמו אוויר לנשימה, ולא הייתי זורק לדשא במשחק החשוב ביותר שחקן שלא דרך עליו חודשיים, לא כשמנגד יש את איסקו שמשחק נהדר לאחרונה.

זה הוכח בכל משחק לאחרונה ומתבקש שבעתיים מול יובה: אנחנו צריכים ארבעה קשרים על מנת לייצר דומיננטיות במרכז המגרש, להניע כדור בשקט יחסי ולשחרר את קרוס לעמדה קדמית יותר. ומול קבוצה כל-כך מאורגנת וחזקה הגנתית כמו יובה, אנחנו זקוקים נואשות לשחקן יצירתי עם שליטה אבסולוטית בכדור (איסקו), וממש לא לצלע השלישית, הבלתי מחוברת והדוהרת עם הראש בקיר, בשלישיית מה קשור.

בייל שחקן גדול ואין לי שום כוונה להמעיט בערכו. אבל הוא גם חד-גוני, פציע ולא דרך על הדשא חודשיים. דווקא כמחליף, עם העייפות שתגיע משני הצדדים אחרי מלחמת ההתשה הצפויה, תהיה לו אפשרות לנצל ולממש את היתרונות היחסיים שלו.


(hasanElmatador) #27

לא, לא חשבתי. האמת הפתעת אותי!

ברצינות, אם אתה כותב את דעתך בעניין ללא קשר למה שכתבתי, סבבה. אם אתה עונה לי אז אתה פשוט לא הבנת את מה שכתבתי.


(JRM) #28

הזדמנות לעשות היסטוריה בשבת…שיגיע כבר !


(Uriah) #29

מתנצל על התגובה המאוחרת, הפורום עושה לי בעיות…

אני גם מעריץ גדול של מודריץ’ (אגב, העונה הוא חלש ביחס לעצמו) אבל כמו ביצ’נטה לדעתי לא הוא ולא בנזמה הגיעו כגלאקטיקוס מובהקים, עם כל הכבוד להצלחה שלהם בטוטנהאם ובליון (וילטורד מאלודה ובנזמה היו טריו מעניין בזמנו :slight_smile: ). לדעתי הם דווקא מייצגים את הצד השפוי יותר בהתנהלות בגלל הקרדיט, בלי קשר למה שאני אישית חושב על כל אחד מהם כשחקן.

הדיעה שלי על זידאן השתנתה לחיוב העונה, ובכל זאת קצת קשה לי לתת לו קרדיט על התלכיד החברתי: כשהקבוצה מצליחה כולם יותר נחמדים, אבל המצב על הספסל הוא יותר עניין של צירוף מקרים מאשר מדיניות מושכלת מצד הצרפתי. הרי חאמס ומוראטה בוודאי מרגישים מקופחים ואני בספק אם המצב ישאר כפי שהיה בעונה הבאה, אם כבר דווקא בהיבט הזה אפשר להחמיא למדיניות הרכש של ריאל מדריד.


זה יהיה טירוף במשחק כזה לוותר על איסקו למען בייל מן הסתם, מעבר לכך שהראשון פשוט מתאים יותר להתמודדות מול הגנה צפופה איסקו בכושר משחק ולדעתי פשוט שחקן כדורגל יותר טוב.


#30

אני מקווה בשביל ריאל מדריד שזידאן לא יפתיע אותם עם הוולשי. מישהו פה הזכיר את המשחק מול ברצלונה לפני כחודש, הקלאסיקו הזה היה חשוב לריאל מאוד ובייל החלים בכוח כדי לשחק בקלאסיקו הזה. למרות שאיסקו היה בכושר יוצא מן הכלל, זידאן בחר ללכת עם הוולשי הפציע ואיך זה נגמר, כולם זוכרים.

תרחיש האיימים מבחינת ריאל: זידאן עולה עם בייל במקום איסקו, ריאל מפסידה את הגביע ליובה ואיסקו עובר קבוצה בקיץ. זה כמובן תרחיש איימים וסביר שלא יקרה, אבל אני לא אופתע אם בייל יפתח.

התסריט האופטימי מבחינת ריאל: איסקו פותח ומהווה בורג משמעותי בזכיה שניה ברציפות של ריאל. בייל נמכר בקיץ בגלל שהוא לא מרוצה ממצבו החדש. תסריט כזה כל אוהד ריאל קונה :wink:


(sari) #31

זידאן בנאדם חכם, הוא יודע שאם הוא יחזיר את בייל בכוח סיכוי גדול מאוד שהוא ייפצע, בייל הוא שחקן שברירי כזה, מזכיר לי את רובן בזמנו, כל הזמן הוא נפצע. לעניות דעתי הוא יפתח עם איסקו ויכניס את בייל לקראת הדקה ה60-70.
איסקו עדיף על בייל התקפית, בייל לא יוכל לעשות כלום מול ההגנה של יובנטוס שתסגור אותו ולא תתן לו שטח לרוץ, אבל לבייל יש עוד צד שהוא ההגנתי, בייל כשצריך אותו הוא יורד להגנה, ובמשחק כזה אנחנו צריכים שחקן אגף מהיר שיירד עם סנדרו הסילון באגף ויעזור לדני.
עדיין אני אישית מעדיף את איסקו, הוא יעזור לנו להשתחרר מלחץ ויוכל לעבור שחקנים וליצור הזדמנויות לשחקני ההתקפה שלנו.


(harozim) #32

גם הגנתית אני מעדיף את איסקו.
לדעתי גם יותר קשה לעבור אותו, הוא גם מגן בצורה יותר חכמה, והוא גם נותן יותר מעצמו


(Raulito-7) #33

מחר זה קורה, גמר ליגת האלופות. ואני, דור, מדרידיסטה מלידה, אחד שכבר היה שם בגמר (2014)- ניסיתי להשתלט על הידיים הרועדות.

ימים ספורים לפני הגמר ההוא, ערכה ריאל מדריד את ה-‘פריויו’ שלה לקראת המשחק. מיטב שחקני העבר שעשו היסטוריה ויטוסו לגמר ‘כדי לעודד’ – התארחו בפאנל טלויזיה מיוחד. שניים מהם היו גיבורי ה-‘לה-ספטימה’ – מיאטוביץ שכבש והיירו שלדבריו הציג את משחקו הטוב בקריירה. באותו ערב קסום באמסטרדם החזירה ריאל את הגביע החשוב מכל הביתה אחרי 32 שנה עקרות והחלה לשלוט שוב באירופה. “האמת שתמיד רצינו להיות מס’ 1 באירופה”, סיפר היירו. "הותיקים היו מגיעים למגרש האימונים ושואלים - ‘כמה גביעי אירופה יש לך?’ והייתי עונה להם - ‘עדיין אין לי’. ואז הגיבו - ‘אז אתה לא באמת שחקן של ריאל מדריד’. הסיפור הזה הוא תמצית המדרידיסימו כולו.

ריאל מדריד היא ליגת האלופות וליגת האלופות היא ריאל מדריד. המועדון שקידם את ייסוד המפעל, זה שחרט על דגלו את גביע אירופה עם חמש זכיות רצופות. הזיכרון הראשון שלי מריאל מדריד -ראול ורדונדו מנצחים באולד-טראפורד את מנצ’סטר יונייטד – ליגת האלופות כמובן. אני לא מכיר את ריאל מדריד בלי ליגת האלופות ולא רוצה להכיר. כמו סיר ומכסה, שולחן וכיסא, כמו בנים ובנות. כן, אתם נזכרים בשיר מערוץ הילדים. כי ככה זה. הכדורגל מחזיר אותך להתלהב כמו ילד.

זה אף-פעם לא ‘רק כדורגל’. כדורגל זה החיים שלך. זו דת, אהבה ללא פשרות. מכנה משותף שמאגד מיליונים ברחבי העולם. הזמן שאתה מתעסק בזה, החברים, הזיכרונות, החוויות שצברת לאורך כל השנים וגם הטירוף שרק הלך והחמיר אצלי אחרי הדסימה. נכון, שנה ב’ בתואר לתקשורת עמוסה, ועדיין כותב באתר יום-יום. זו הפינה שלי, הבריחה שלי כשדברים לא הסתדרו לי ברמה האישית. צופה בוידאו, קורא כתבות, כותב בעצמי בלי-סוף, מארגנים מפגש צפייה. העולם שוב עוצר מלכת. אני בטירוף לגמר. יכול גם לאמן במקום זיזו או לרדת לגליץ’ במקום ראמוס.

אליפות ספרד זה אחלה, באמת. חגגנו שתי דקות בסיבלס ונגמר. התחושה הייתה שזה רק הפריויו לדבר האמיתי. אנחנו רוצים את הדאבל, אחרי 59 שנה! הטירוף, האובססיה לליגת האלופות - משהו שאי-אפשר להסביר. בליגת האלופות? הברנבאו לובש חג. אפשר להרגיש את זה באוויר. בטירוף לפני המשחק ברחובות מדריד כשמחכים לאוטובוס, בתוכניות הטלויזיה והעיתונים – מארקה וה-AS, בהמנון המצמרר של ליגת האלופות, וגם בשיר שלנו, המנון הדסימה עם מיטב הזיכרונות הנהדרים. יש קסם, באוויר. הייתי השנה בחצי הגמר נגד אתלטיקו. כשכריסטיאנו(הכל תלוי בו) כבש את השלישי - וראינו איך 80 אלף איש שואגים את ה-SSSSUUUIII יחד איתו בטירוף.

הגמר בליסבון היה הרגע היפה בחיי. ‘אם הייתי יכול לתאר – לבטח היתי אומר’. התחושה הזו שאתה אלוף אירופה היא משהו שאי-אפשר להסביר. ועכשיו עומדת בפנינו יובה, האתגר הקשה מכל, ויש לנו חוב לסגור (לא רק מוראטה אלא גם ההדחה הטראגית ב-2003). זידאן – תשחק עם איסקו! גמר שלישי תוך ארבע שנים זה מטורף. אף קבוצה לא זכתה פעמיים ברציפות. אבל אנחנו לא קבוצה רגילה, אנחנו ריאל מדריד. דור הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא דור. גאה להיות מזוהה איתה בכל מקום.

השורה הראשונה בהמנון הדסימה היא ההיסטוריה שעשינו, ושנמשיך לעשות. עוד שורה היא: לובש את החולצה שלך קרוב ללב, הימים בהם את משחקת הם כל מה שאני. אז רק מבקש: רק תביאו את הצ’מפיונס! וכך אוכל לשים את השנה הלא-פשוטה הזו מאחוריי. מה שווים החיים בלי רגש? A Por La DuoDecima!

הטור המלא בגירסה העמוקה שלו - באתר


(El Maestro) #34

המטרה הגדולה העונה, מבחינתי לפחות, הייתה אליפות. אחרי 12 שנה בלי גמר+6 הדחות רצופות בשמינית, 2 זכיות ב-3 עונות נתנו לי הרבה דלק והבנה לאי-הצלחה במפעל לזמן הקרוב. לפני שני הגמרים האחרונים בקושי נשמתי, עכשיו אני פחות לחוץ מאשר לפני המשחקים על האליפות מול סביליה בבית או סלטה בחוץ. מהבחינה הזאת, המשחק הזה הרבה יותר חשוב ליובה במצב שבו שתי הקבוצות נמצאות ומה שהן רוצות להשיג/להוכיח.

במקרה הטוב, מנצחים, מסיימים עונה אדירה, עושים היסטוריה במפעל וחוגגים על קליפים ביוטיוב כל הקיץ. במקרה הרע, מפסידים, ראמוס וקרבאחל דומעים בסיום, מתבאסים כמה ימים, נחים בפגרה והחיים ממשיכים.

ובינינו, אם כבר להפסיד במעמד הזה אז שבופון (ואולי אפילו היגוואין) יהנה מזה. רק לא שוב פעם הארכה או חס וחלילה פנדלים. הלב שלי עוד לא התאושש מהפעם הקודמת.


(Pedja Mijatovic) #35

מה? מבחינתי אם אנחנו לא מנצחים מחר לא זכינו בכלום העונה.
עם איך שברצלונה נראתה השנה גם ארסנל היו זוכים באליפות ספרד. הדבר האמיתי זה מחר.
אנחנו חייבים להמשיך להיות אלופי אירופה, זו המהות שלנו. הקבוצה של ראמוס כריסטיאנו ומודריץ’ חייבת מחר להחקק כווינרית ביותר בכל הזמנים עם 3 זכיות ב4 שנים, לא היה כזה דבר וזה חייב לקרות עכשיו.
המשחק מחר מרגש אותי יותר מהגמר אשתקד וכמעט כמו הדסימה. אולי זה בגלל שאנחנו סוף סוף נגד מועדון פאר בגמר קלאסי ולא מול פתטיקו שיפסידו לנו בצמפיונס גם אם נשחק עם חובניל א’.
האליפות היתה נחמדה, עכשיו לדבר האמיתי. ראמוס ורונאלדו היסטוריה בבקשה


(Rock'N'Raul) #36

כמה ימים כבר שאני לא מצליח לשחרר מהמשחק הזה, לא מפסיק להכנס למארקה, AS, ספורטאנטר… אפילו ספורט5, One ומדור הספורט ב-Ynet זכו לביקורי בימים האחרונים מרוב התרגשות ולחץ, דבר שלא קרה כבר זמן מה… כבר אין ציפורניים לכסוס.

אין לי מה להוסיף מעבר לזה, הטקטיקה והאסטרטגיה באמת שלא מעניינים אותי כרגע, רק שיתחיל כבר!


(titi camara) #37

קצת פרופורציות, ברצלונה עם 90 נקודות ו 116-37 בהפרש שערים, נכון שהכדורגל שלהם לא היה מבריק כמוב עבר אבל את הנקודות הם לקחו !!!
כשריאל הייתה מסיימת עם 90+ נקודות וברצלונה זוכה בהפרש של 2-3 נקודות לא שמעתי אותכם מספרים שהם זכו כי אנחנו היינו חלשים, תעריכו ותתנו כבוד לקבוצה שלכם !!


(Pedja Mijatovic) #38

מזלזל ולא מעריך? להפך! אני חושב שאנחנו הקבוצה הטובה בעולם השנה, ולכן מובן מאליו שנזכה באליפות. הריגוש האמיתי יהיה לעשות מחר היסטוריה ולשבור לאוהדים הניטרלים את הלב. חושב שזכינו באליפות בזכות ולא בחסד, פשוט לא מבין את הדעה שהצ’מפיונס פחות חשוב ושלראות מחר את דני וסרחיו בוכים מתקבל על הדעת בכלל.


(El Maestro) #39

לאור ההישגים של הקבוצה בשני המפעלים בשנים האחרונות נוצר סדר עדיפויות מסוים ואין שום דבר פסול בלראות ככה את המציאות. לפני 3 שנים ואולי אפילו לפני שנה זה היה הפוך. נדרשו לנו 93 נק’ ו-38 מחזורים כדי להבטיח את האליפות, לא בטוח שאפילו ארסנל האדירה הייתה עושה את זה.

אנחנו הקבוצה המצליחה בתולדות המפעל אבל להגיד שליגת האלופות זו המהות של ריאל מדריד זה טיפה מוגזם. אולי אם אתה אוהד בין השנים 1998-2002 ו-2014-2017. לא זכינו בגביע 32 שנה בין הגביע השישי והשביעי והעולם לא חרב. אנחנו לא מכבי ת"א וזו לא הליגה הישראלית בכדורסל.

לראות מחר שחקנים בוכים מתקבל על הדעת כי לא לנצח מחר זה משהו שמתקבל על הדעת. האם זה יפריע לי? ברור שכן. האם אני לא אבכה כמוהם? ברור שכן. אבל צריך לראות מעבר לסיסמאות ה"אנחנו ריאל מדריד ואין מצב שלא מביאים גביע". יש קבוצה “לא רעה” מולנו. הפסד מחר יהיה הרבה פחות טרגי אם ראמוס לא היה נותן את הנגיחה ההיא או שחואנפראן כובש את הפנדל החמישי ורונאלדו מחמיץ.


(JRM) #40

אימון בשידור ישיר למי שכבר סופר את הדקות לתחילת המשחק