טקטיקה 2017/18: ה-4-4-2 של וואלוורדה

ברצלונה

(Aimarito) #86

איך נראה מנוע?

בצל האי וודאות בקישור המרכזי, עם בורסת שמות כו ווראטי וסבאיוס, ניסיתי לתהות באמת מה המטרה בקשר אמצע אצילנו בקבוצה, למה לא כולם מצליחים לעמוד במשימה, ומי עשוי להתאים יותר, וראטי או סבאיוס?

למי שפיספס את העונה האחרונה, מרכז השדה של ברצלונה נראה אנמי וחלש מאיי פעם. היעדרו של צ’אבי, המנוע ומנהל המשחק אולי הטוב ביותר בהסטוריית המועדון, שיטת המשחק של ברצלונה כולה השתנתה. אין כמעט שימוש התקפי במרכז השדה, כל העוצמה של הקבוצה מגיעה מיכולת אישית (מהירות, דריבלים וכ’ו), ונראה שמרכז השדה הנוכחי לא הצליח לתת פתרונות הולמים כדי להביא נוכחות למרכז השדה, יחד עם שיטה שלא הצליחה להוציא יותר משחקני מרכז השדה.

על כן, ברצלונה הקיץ, מלבד מגן ימני, מחפשת קשר מרכז שדה שיעשה את ההבדל. ועל כן ההשוואה המתבקשת היא בין כל האים שאיישו, מאיישים ומועמדים לאייש את העמדה הנוכחית:

מה אפשר ללמוד מהטבלה למעלה?

  • שימו לב שהנתונים של כולם הם מהליגות בהם השחקנים משחקים, קרי הנתונים של וראטי הן מהליגה הצרפתית, שם הרמה באופן אובייקטיבי פחות גבוהה מזו שבספרד.

  • למרות התפקיד ההגנתי והתובעני של ראיקיטיץ’ בברצלונה, בעונה האחרונה, סבאיוס עוקף אותו במספר החטיפות, והוא רק מקום שלישי במספר התיקולים המוצלחים שלו אחרי וראטי וסבאיוס בעונות החולפות, צ’אבי כמובן לא כ"כ מהווה פונקציה מעצם הסגנון שלו.

  • למרות שמספר המסירות קדימה שלו קטן כמעט פי שתיים מזה של וראטי, צ’אבי יצר הרבה יותר מצבים, בישולים ומסירות מפתח בפער מכל שאר המתמודדים, וגם הדירוג שלו בכל הנוגע להחזקת כדור הוא משמעותית גבוה מהשאר.

  • סבאיוס מוסר את המסירות הארוכות ביותר פר משחק. בהלתחשב בעובדה שהוא שחקן שחקן מרכזי בבטיס ומוסר כ- 43.8 מסירות למשחק, אפשר להניח שחלק גדול מהמסירות הארוכות שלו מגיעות במטה “לפתוח את המשחק” ולנווט את הכדור לאגפים.

ההשוואה אכן. צ’אבי היה מה שנקרא “מוצר מוגמר” והציג נתוני מסירות מעולים, ואפשר רק לקוות שהמועמדים הצעירים כן יצליחו להגיע לרמה שלו, ונכון לעכשיו הם עוד רחוקים, ואפשר להבין שיש שם פערי תפקוד בקבוצות הנוכחיות שלהם. צ’אבי שהיה מנהל משחק ובילד אפ קלאסי, בהשוואה לראקיטיץ’ שהוא בתקיד מאוד הגנתי בברצלונה הנוכחית, אל מול וראטי שהוא רג’יסטה (קשר אחורי במנהל את המשחק מ"רחוק", וסבאיוס שגם הוא נאלץ לנהל את המשחק “מרחוק” ולהעביר לא מעט כדורים לשחקני האגף המהירים של בטיס, מבלי באמת להצליח לבנות בילד אפ ממרכז השדה.

במטרה באמת להבין את פערי הסגנון ביניהם, פניתי כמובן לסרטונים שיציגו לי משהו, שהוא מעבר לסטטיסטיקות:

קודם כל האידאל, ניתוח קצר של הסיבה שצ’אבי הבין את המשחק כ"כ טוב:

סרטון טיפה ארוך על כלל הביצועים של וראטי בעונה החולפת:

לקינוח הביצועים של סבאיוס:

כמה נקודות בנוגע לסרטונים:

  • כרגיל, הסרטונים ממחישים בדרך כלל את המיטב של כל שחקן. הם לא מהווים פאקטור לכל משחק ומשחק של השחקן במהלך העונה החולפת, ובמקרים מסויימים יכולים לתת לנו תמונה טיפה מעוותת. הם באים רק בשביל לנסות להצביע על דברים שהם מעבר לסטטיסטיקות אותן הוצאתי.

  • שימו לב למה שהופך את צ’אבי לשחקן יוצא דופן. לא מדובר על יכולת מסירה, או כדרור בהכרח שהופכות אותו לייחודי לעומת קשרים מצויינים אחרים בעולם, אלא הדברים הקטנים כמו זיהוי אופציות עוד בשלב קבלת הכדור, כניסה למרווחים, מסירות בנגיעה ואולי הכי חשוב בכל הנוגע להנעת כדור- לקיחת החלטות.

  • וראטי הוא כמובן שחקן יוצא דופן. מסירות, דריבל ראיית משחק, והוא אפילו בשלב הנוכחי טוב מ’אבי הגנתית, ויכול להיות שהוא ישתלב טוב במידה וואלוורדה יחליט לשחק עם שני קשרים אחוריים, וייתן נוכחות מצויינת בשני שליש ההגנתיים של המגרש יחד עם בוסקטס. אני חייב להודות שקצת חסר לי אצלו יכולת הבילד אפ, והשתחררות מלחץ דרך מסירות בנגיעה, אבל אני כן חושב שזה משהו שהוא אולי ילמד להתמודד איתו עם הזמן.

  • דני סבאיוס שחקן מוכשר מאוד. הוא עשה לנו לא מעט כאבי ראש והצליח לתסכל אותנו, ריאל ואתלטיקומדריד בליגה בעונה החולפת, והוא אכן שייך לרמות הגבוהות. למרות כל הסופרלטיבים, יש לו לא מעט לאיפה לגדול ולהתפתח כשהוא סובל מבעיה מוכרת של הרבה קשרים מצויינים בליגה אצלינו (כמו גם ארדה של אתלטיקו או ראקיטיץ’ של סבילייה כהשוואה)- הוא מסרב לשחק בנגיעה, הוא נהנה לכדרר טיפה מעבר מה שצריך, ולוקח לו באופן יחסי לא מעט זמן לזהות את כל האופציות על המגרש. כמובן שכל זה עשוי להיות נגזרת של שיטת המשחק של בטיס, בה הוא היה פשוט שחקן סופר דומיננטי, וטוב בהרבה מהשחקנים סביבו, ועל כן היה מוטל עליו רוב הנטל, אבל הוא צריך להסתגל לשיטה בברצלונה (במידה וו-אלוורדה ינסה באמת להחזיר עטרה ליושנה כמו שטען בראיונות), וזה יקח זמן. במידה וזה לא יקרה, הוא יוריד מאוד את הקצב של המשחק, הואיל וזה יהיה תלוי מהירות הכדרור שלו, שהיא כמובן לא באמת משתווה לזו של מסי או ניימר, והיציאות קדימה יהיו שוב בעיקר תלויות בהם.

אני יודע שזה היה פוסט ארוך ומתיש, אבל רק בשביל להבין את עד כמה העמדה של הקשר המרכזי בברצלונה מורכבת, הייתי צריך לפרט עוד טיפה לגביי האחראיות והאיכויות הנדרשות כדי להיכנס לנעליים הגדולות של צ’אבי, ולמה לעשה בשביל להביא קשר פותח, אנחנו נצטרך להביא אחד בהרבה כסף, או במקרה היותר טוב, לגדל אחד מאפס.

נראה לכם שהם יצליחו להשתלב?


(moshe34) #87

אני לא מכיר את סבאיוס, אבל מהפוסט שלך אני מבין שזה או סבאיוס או וראטי.

קיץ מאוד רע אם סבאיוס יבוא במקום קשר מרכזי בסד"ג של וראטי.


(Aimarito) #88

משה, שני דברים:

  1. אין משהו שספציפי שאני יודע ברמת ההעברות שהרבה אחרים לא. אני רק התעמקתי בשני השמות הבולטים כרגע לעמדה המדוברת.

  2. קיץ רע מאוד אם סבאיוס יגיע? הוא אומנם עוד לא מלוטש, אבל הוא עם פוטנציאל אדיר, טכניקה, יכולת מסירות טובות, משמעת הגנתית לא רעה והוא מאוד צעיר ויכול להשתפר.

אם אתה חושב שסבאיוס כזה גרוע, אל תכתוב סתם משפטי דיכאון, תנסה להציג לי מה כ"כ רע בו.


(moshe34) #89

לא כתבתי שהוא גרוע או מעולה. אני לא מכיר אותו. במידה והוא ווראטי יבואו אז זה קיץ טוב מאוד, אבל אם הוא יבוא לבדו זה לא מספיק למלא את הבור בקישור. אנחנו צריכים קשר יצירתי שהיה מנוסה מספיק, הוא לבדו זה לא מספיק.

נראה לך שזה מקרי שמדריד לא בונים עליו להרכב הראשון שלהם ושולחים אותו לבטיס לעוד שנה של השאלה?

דרך אגב, לפי אחותו הוא סגור במדריד. אז אין לנו אפילו אותו.


(Aimarito) #90

מהמשפט הזה עושה רושם שאתה לא חושב שהוא כזה טוב, ולא כתבת שאתה מתכוון לרכוש בכללי.

לגביי ההשאלה של ריאל, במצב הנוכחי לא בטוח שיש לו מקום אצל הבלאנקוס ויותר הגיוני לנצל את סעיף השחרור הנמוך ולתת לו להמשיך להתפתח בבטיס. עונה הבאה דברים עשויים להשתנות. מנגד בברצלונה, אנחנו יותר לחוצים לקשרי אמצע שדה מוכשרים, ועל כן הוצע לו הרכב ראשון.


(Aimarito) #92

השלמת פאזל

הדיון חוזר לחיים עם עוד רכש חדש לקיץ הזה. דווקא לאחר שהמרדף אחרי קשר אמצע ומחליף לניימאר, מגיעה ככל הנראה (טפו טפו טפו בלי מנחוס) תוספת למה שנראה כמו צי בלמים אותו ינהיג וואלוורדה לעונה הקרובה. השאלה המתבקשת היא: האם יש בו צורך?

נתחיל קודם כל במספרים:

אומנם ראיתי שעשו בדיונים מקבילים השוואות יפות ספציפית עם פיקה, אבל אני בעד לראות את תמונה הגדולה. הרי העיניין בלהביא שחקן נוסף לקבוצה היא לאו דווקא עיניין של יצירת תחרות ישירה על כל עמדה, אלא לנסות לבחון את הערך של השחקן לרוטציה. ע"פ המספרים אפשר באמת לראות שהוא ללא ספק עומד בסטנדרט. אומנם לכל שחקן יש ערך בו הוא בולט על פני האחרים, וזה נובע לא מעט מהסגנון של אותו שחקן (הגלישות של מסצ’ה, קריאת המשחק בחטיפות של אומטיטי, והמאבקים האוויריים של פיקה התחנה האחרונה לעומת ההתמודדות באחד על אחד של מרטינז).

שאלה נוספת שעולה היא דווקא לגביי הפרטים שמעבר למספרים. אספקטים כמו סגנון משחק, מיקום ואולי ערך מוסף אותו אנחנו לא מצליחים לאתר במספרים. מצאתי סרטון נחמד מהעונה האחרונה:

נתחיל מהעובדה שברור לי שזה השיא של מרטינז מהעונה האחרונה, כך שהסרטון רחוק מלהיות אמת מוגמרת. מה בכל זאת הצלחתי לקחת מהסרטון:

  1. הוא מתמקם בצורה טובה במצב בו הקבוצה מחזיקה בכדור, וקורא מספיק טוב את המשחק בשביל למנוע מהקבוצה היריבה לצאת קדימה.

  2. משחק הגובה כן הוא ללא ספק חלק מהעיניין. בהיעדר שחקנים גבוהים ופיזיים, אין לנו הרבה שחקנים שיכולים לעזור לנו במצבים נייחים. בהיעדר הבלמים הפותחים אין לנו יותר מידי דרכים טובות להתמודד עם מצבים נייחים או כדורי גובה, או אפילו להפיק משהו ממצבים נייחים. הבאה של שחקן כמו מרטינז היא למעשה סוג של השלמת פאזל ברמה הטקטית באספקט הזה.

  3. משחק מסירות לא זר לו. הוא לא מפחד לצאת קדימה ולנסות לעזור לבנות את המשחק. תכונה שלטעמי נדרשת מכל שחקן בברצלונה.

דעה אישית: אומנם זה מרגיש לא בטיימינג הטוב ביותר, אבל נסו לראות זאת כך: בהיעדר אומטיטי ופיקה אנחנו נמצאים בחסדיהם של מסצ’ה הדועך, מרלון הלא מנוסה (שלטעמי גם לא הרשים בקדם העונה) ו-ורמאלן השביר. חסר לנו בלם רוטציה לגיטימי שיעזור לנו להתמודד עם מצבים נייחים וכדורי גובה. מרטינז סה"כ לדעתי שחקן מוכשר, שכן יכול לתת ערך מוסף לקבוצה מעברל היותו שחקן רוטציה. אני חושב שהצוות המקצועי עשה בשכל שהביאו אותו, ועוד בשקט מופתי עם מחיר לא משוגע (32 מיליון אירו למיטב הבנתי).

שיהיה בהצלחה!


(aldrrian) #93

הממ. אני לא כל כך בטוח איך הכנסת לשורת היתרונות של מרטינז את משחק הגובה. מדובר בבלם בגובה 1.81. די נמוך. גם כאשר מסתכלים אחוז הנצחונות בקרבות אוויריים, אמנם הוא טוב ממסצ’רנו, עם כל ה1.74 שלו, אבל רחוק מלהיות בלם שזו נקודה חזקה שלו.

אני אגב חושב שאני נוטה להיות בעד ההבאה שלו.


(Aimarito) #94

קודם כל הכל יחסי. כמו ששנינו הסכמנו, זה אמור להוות שיפור מהותי ביחס להיצע הקיים ברוטציית הבלמים של הקבוצה. בנוסף, ניסיתי לראות בתור השוואה שחקן שאני לא חושב שיש עוררין על משחק הראש שלו- סרחיו ראמוס. סרחיו ראמוס על פי SQUAWKA עומד על 66.35% אחוזי הצלחה בקרבות אוויריים ב2487 דקות (28 משחקים) בליגה. הפערים בינו לבין איניגו עומדים על כטיפה יותר מ6 אחוזים שלאיניגו יש כמעט 500 דקות יותר (6 משחקים).

קשה יותר לשמר יציבות של נתונים לאורך זמן. ככל שהשחקן משחק יותר סביר להניח שהוא יהיה חשוף יותר לתנודות בנתונים שלו. לדוגמא רפאל וראן בעונה האחרונה בליגה עמד על אחוז מדהים של נצחונות בקרבות אוויריים- 76.81%. 10% אחוזים יותר מראמוס (!),אבל בכ-1924 דקות (23 משחקים). היכולות של וראן עמדו על פניו פחות במבחן היציבות לפרק זמן ארוך שמשתווה לשאר.

כמובן אני גם מרגיש בנוח להגיד את זה על איניגו כי אני גם ראיתי אותו משחק לא מעט בעצמי (תמונה שקשה לי להעביר במלל, סטטיסטיקה או סרטון), אבל תמונת הנתונים ביחס לכמות המשחקים שלו שהיא באופן דיי משמעותי גדולה מהשאר לדעתי מראה תמונה סך הכל חיובית לגביי היכולת שלו. לא בהכרח עילוי בעיניין, אבל שחקן שעומד בסטנדרט של משחקי הראש בליגה הספרדית.


(aldrrian) #95

קח בחשבון שכאשר אתה לוקח את ראמוס כשחקן עם משחק ראש טוב, אין הדבר אומר בהכרח שאחוז הניצחונות שלו בקרבות אוויר (בפרט בהגנה, שם פחות משנה איך אתה נוגח כל עוד הגעת קודם) גבוה. כלומר, אין ספק שהוא הביא את יכולת הכיבוש במצבים נייחים עם הראש לרמה גבוהה, אבל זה גם קשור באיכות הנגיחה ובמיקום ההתקפי שלו וסיפור קצת שונה מאחוז הניצחונות בהגנה.


(Aimarito) #96

רגע, אז אם המדד של אחוז הניצחונות האוויריים הוא לא מדד טוב של משחק ראש, אז מה כן? אם זה המצב גם הטיעון שלך בהודעה הקודמת שהאחוז של מרטינז לעומת פיקה מצביע שמשחק הראש הוא לא מהתכונות החזקות שלו הופך ללא ואלידי.


(aldrrian) #97

שים לב, אני כתבתי בהודעה “משחק גובה”. במכוון, כתגובה לכך שאתה גם בחרת להשתמש במושג הזה.

מד הנצחונות הקרבנות אווירים, להבנתי, בוחן סיטואציות בהן מורם כדור ושני שחקנים מנסים להגיע אליו. זה שמגיע מנצח באותו דו קרב אווירי. אין בכך להעיד על מה הוא עושה כאשר הוא מגיע לכדור. לצורך העניין, כמה שבלם גבוה יותר, הסבירות שינצח בקרבות אוויריים גבוהה יותר, אבל זה לא בהכרח הופך אותו לנוגח טוב.

הדבר בולט עוד יותר כאשר משווים בין שחקן שיודע לנגוח מצויין ולהבקיע במצבים נייחים לעומת בלם בפוזיציה הגנתית - שרק צריך להגיע ולהרחיק. על כן הגובה הוא חלק מרכזי יותר בתפקיד שלו.

אולי הייתי צריך להשמיט מהטיעון האחרון שלי את המיקום, שהרי מיקום ותנועה דווקא כן חשובים לניצחון עצמו בדו קרב. אבל שוב, חשוב לי לסייג - גם בקטגוריות המיקום והתנועה עצמן - ישנו הבדל מהותי בין שחקן מגן לשחקן תוקף.

אתה יורד לסוף דעתי? I’m making sense?


(Aimarito) #98

למרות שאני בהחלט מסכים לגבי ההבדלים בין נגיחה לשם התקפה לעומת נגיחה לשם הגנה, אני חושב שאתה מקל מאוד מחשיבות של אספקטים נוספים במשחק הראש בהגנה למעט הגובה.

אומטיטי לדוגמא הוא שחקן שנחשב דיי דומיננטי באוויר, שלפרקי זמן ארוכים הציג אחוזים מושלמים במאבקים אוויריים למרות שהוא מתנשא לגובה 1.82 בלבד (כמו מרטינז בערך). מצד שני, ישנו בוסקטס, שלמרות הגובה המרשים שלו (1.89 מטר), משחק הראש שלו ידוע כאחד מעקבי אכילס הבודדים שלו (יחד עם מהירות הריצה שלו), והדבר אף מגובה בסטטיסטיקה של 45.36% (אם אני זוכר נכון את המספר) הצלחה במאבקים אויריים בכל המשחקים בהם שותף בליגה (כמעט כל משחקי הליגה של בארסה).

התלות בגובה היא לא עירבון מוחלט להצלחה במאבקים אוויריים. אלמנטים כמו מיקום, פיזיות וכוח מתפרץ משחקים תפקיד לא פחות חשוב. מה שכן, בהחלט יכול להיות שבשביל לקבוע איכות של משחק ראש אי אפשר להסתמך על סטטיסטיקה בלבד, אלא באמת לנסות לבחון באופן איכותי (צפייה בביצועים עצמם) כדי להכריע עבור האספקט הזה באופן מוחלט. מהזיכרון שלי בצפייה בשחקן, אני חושב שמשחק הראש שלו ברמה טובה.


(Aimarito) #99

מכה בכנף

הגיע הזמן לדבר לא מעט על החור שהשאיר ניימאר, ועל המועמדים שכרגע מקושרים להחליף את הברזילאי במשבצת המדוברת. אומנם הסתכלו לא מעט על המשמעות של העזיבה של הברזילאי, אבל עד כה לא ראיתי שניתחו מההתחלה ועד הסוף את ההשלכות הטקטיות העצומות שהגיעו כתוצאה מהעזיבה שלו. על מה מדובר?

  1. מעבר מהגנה להתקפה: דובר לא מעט על השיטה של לואיס אנריקה בכל הנוגע למשחק ישיר המושתת בעיקר ע"י לחץ וכדורים ארוכים, עם תלות עצומה ביכולת האישית של שחקני הטרידנטה. ניימאר הוא הביטוי המוחלט לשיטה הזאת שהוא זה שמוביל את רוב הכדורים ביציאה קדימה עם המהירות המסחררת והטכניקה המדיהימה שלו. התלות בו במעבר גדלה להיות מוחלטת בעונה האחרונה בה הוא היה ווינגר טוטאלי, ומיעט להיות קרוב לאיזור הרחבה.

  2. תפקיד הגנתי: ברצלונה ללא כדור עברה למערך 4-4-2, בו ניימאר משחק כשחקן אגף שמאל לכל דבר, ועזר הגנתית לאגף שמאל ע"י הפעלת לחץ עלהמגן הימני של הקבוצה היריבה.

  3. ָָ ָָלקיחת משקל הגנתי: גם במצבים “סטטיים”. לשמור את הטרידנטה יחד כשיש לך שחקן תזזיתי כמו ניימאר היה מכשול עבור כל הגנה, ויחד עם זאת, לא היסס לקחת על עצמו אחראיות במצבים בהם מסי וסוארז התקשו.

לאור התפקיד הדיי מרכזי שלו בשיטת המשחק של לוצ’ו, וכמובן לאור העובדה שוואלוורדה מתכנן לא מעט שינויים, עלינו לחשוב בכמה אופנים על הפתרונות האפשריים בשביל להתגבר על הבעיות שנוצרו עם לכתו של הברזילאי. הראשונה לטעמי וכמובן המובנית מאליה היא החזרה להנעת הכדור. למה? כי היא מורידה לא מעט מהתלות ביכולת אישית. לראייה, בארסה המצויינת של 2010/11 הייתה עם שחקנים כמו וייה ופדרו (מצויינים, אבל לדעתי ניימאר וסוארז טובים מהם), ולא הייתה תלות גדולה בשחקנים כדי שהמכונה תעבוד. איך זה נראה פעם?

אחרי ניגבתם את הדמעות מהזכרונות של איך נראינו עד לפני חמש שנים, ננתח מה הסגנון הזה בכל זאת מצריך מכל שחקן:

  1. תנועה ללא כדור במטה למצוא שטחים מתים או להתקרב כדי לתת אופציה לבילד אפ.

  2. מסירה מדוייקת.

  3. זמן תגובה מהיר (לא להתמהמה). לשחק בנגיעה תוך לקיחת החלטה מהירה. או שאתה נע עם הכדור, או שאתה מוסר מהר. אי אפשר להיות באמצע.

4.אינטילגנציית משחק. לדעת לקחת את ההחלטה הנכונה.

ע"פ הקריטריונים האלה נוכל לטעמי לבחון בצורה יותר מוכוונת את האופציות שלנו לעמדה של ניימאר. על מי מדובר?

כמה דברים לגביהם:

  • ההשוואה היא כמובן בליגות בהן השחקנים משחקים. באספקט הזה יש עדיפות גדולה לטעמי לקוטיניו וניימאר שמשחקים בליגות מאתגרות יותר מהגרמנית והאיטלקית.

  • אני חושב שאפשר להסכים שניימאר לפחות ססטטיסטית נתן עונה יותר טובה מהאחרים התקפית, למרות שלא הרבה לכבוש בליגה.

  • הגנתית אני בכנות הופתעתי. למרות שבעבר יוחס לא פעם שיפור באספקט ההגנתי של ניי, הוא מפגר בהרבה מאחורי האחרים בקטגוריית החטיפות אותה מוביל דיבאלה.

הכל טוב ויפה, ועל פניו “פשוט יותר” כשאנחנו מנסים לכמת את הביצועים של כל שחקן לפי מספרים, אבל יש דברים שאי אפשר למדוד אותם. אולי זה לא אידאלי כי זה מציג את הטוב ביותר של כל שחקן, ואין תחליף למעקב אחרי כל שחקן לאורך כל העונה, אבל למי שפיספס, ננסה לאמוד את האיכויות של השחקנים גם דרך סרטונים:

דיבאלה- אינטילגנציה מכרעת

הוא אומנם לא המועמד הכי חזק שלנו לפי התקשורת, מצד שני ברגע שאפילו שמץ של שמועות עלה לגביו, פשוט אי אפשר להתעלם מהשם הזה. יחד עם תכונות מדהימות אצל הארגנטינאי כמו יכולת מסירה מצויינת ובעיטה מדהימה, הו מכפר על חולשות שלו כמו מהירות ריצה או משחק גובה (באופן יחסי) עם אינטילגנציית משחק ברמה הגבוהה ביותר, כשנראה שהוא ידע למצוא את האופציות שלו יחסית במהירות.

מצד שני, בכל הנוגע למציאת אופציות ותנועה ללא כדור מול הגנות צפופות אני תוהה אם הוא יצליח להתמודד עם הגנות צפופות ולוחצות כמו בליגה הספרדית. כפי שניתן לראות, לא מעט מהמיטב שלו מגיע דווקא מהגנות שהן לא בהכרח מאורגנות, וזה משהו שברצלונה לא מקבלת מספיק במהלך העונה. ברצלונה וריאל מתמודדות לעיתים עם בונקרים טוטאליים, איתם הם צריכים לתמודד בדרכים שונות ויצירתיות. בנוסף, אני חושב שזה ביזבוז להציב אותו באגף, כי זה לא המקום הטבעי שלו, ועל כן מגיע שיקול נוסף מבחינתינו ברכישת שחקן- “האם אנו מתעקשים על משחק דרך האגפים”.

קוטיניו- הכל נע סביבו

לא לחינם ליברפול לא מוכנה לשחרר אותו בשום מחיר (או לפחות קלופ). הוא הבורג המרכזי סביב ליברפול,והוא זה שמנווט את המשחק ופותר להם את הבעיות אותן הגנגנפרסינג המפורסם של קלופ לא יוכל לפתור, עם בישולים מצויינים, מהלכים אישיים ושערים. ללא ספק אחד השחקנים המבריקים בליגה האנגלית.

מצד שני לליברפול יש בעיה מאוד ברורה (ממה שיצא לי לראות ממנה במהלך העונה) מול הגנות מאורגנות, ובמצב ראיתי גם את קוטיניו מתקשה, ונמצא במצב בו לוקח לו לא מעט זמן לזהות את האופציות במגרש, ולא פעם הוא יעדיף לשמור את המכדור ולהעביר את המשקל אליו. זה מצב שהוא נפוץ אצל הרבה שחקנים רכזיים, וזה מכשול אצל לא מעט שחקנים טובים שמגיעים לבארסה (ראקיטיץ’ וארדה לדוגמא) שמתקשים לשחק בנגיעה אחת ולא שומרים על השטף של משחק המסירות. קוטיניו עשוי להסתגל, ויכול להיות שזה בכלל נובע מהקושי של השחקנים סביבו למצוא שטחים מתים (ועל כן אחת הרכישות של קלופ הוא סלאח החמקמק). אני מאמין שתהיה לו תקופת הסתגלות לא פשוטה, ואני לא מצפה ממנו לתפקד בדיוק כמו ניימאר, כי גם הוא לא זריז כמוהו, אבל אני חושב יהיה לו ערך מוסף לקבוצה.

דמבלה: מהירות טוטאלית

אומנם החסרונות של דמבלה נראים ברורים. הוא יכול לשפר את איכות המסירה שלו, הוא יכול להיות להמעיט טיפה בכמות הכדרורים שלו מידי משחק וכמובן שאין לו את הסיומת הכי טובה, מצד שני, הוא לא ילד דריבליסט טיפוסי.

הוא לא מכדרר לשם הכדרור, או כי הוא לא מספיק לקרוא את המגרש, נראה שהוא פשוט חושב ממש מהר, ומספיק לסקור את המשחק עוד לפני שהוא מקבל את הכדור, או תוך כדי דריבל. הוא כאילו החליט על הפעולות הבאות שלו עוד לפני שהוא שהוא מתחיל לזוז, וזה לא משהו שרואים כל יום משחקנים. בנוסף, המהירות והדריבל שלו לא באים לידי ביטוי בשטחים פתוחים כפי שקורה אצל שחקנים מהירים אחרים (בייל או וולקוט), אלא גם במשחק סטטי וסגור נראה שהוא מצליח להניע אותו עם הטכניקה והטעיות הגוף שלו. כן יש לא מעט אספקטים לשפר אצלו, אבל אני חושב שיש לו יכולות ייחודיות שיכולות למלא את החלל באגף, ויש לו את היכולת לחשוב ולהחליט מהר מספיק בשביל לשחק בנגיעה, יחד עם היכול לנוע מהר ללא כדור.

אני חושב שכתבתי מספיק על האופציות שיש לקבוצה שלו לאור המעבר של ניימאר לפריז, ונותר לי רק לתהות, מי אתם חושבים שצריך למלא את החלל? יש אספקט מסויים במועמדים שפיספסתי?


(MarkG) #100

ניתוח מדהים ומדויק של המצב.
חייב להודות שהדמעות מסרבות להיעצר לאחר צפייה בוידאו של איך נראנו עם הקבוצה הקסומה ההיא.

אז עם כל הכעס על ניימאני, וכל הגישה של “כולה שחקן פוזה” שאני מסכים איתה, בכל זאת צריך להודות שזה שחקן שיהיה מאוד קשה להחליף. עצם השם שלו והנוכחות שלו שם בצד שמאל, באופן אוטומטי גוררת יותר יחס מההגנה, מה שבתורו גורם למרווחים גדולים יותר ואפשרויות פריצה, גם של שחקנים אחרים. הוא הביא משהו יוצא דופן ואני באמת לא רואה כרגע קיצוני בכדורגל העולמי שיכול להחליף אותו.
עם זאת, כאן כבר עולה דיון פילוסופי, האם בכלל התפקוד של ניימאר בשמאל תורם לקבוצה או שאפשר להסתדר גם עם שחקן שהוא קצת פחות וירטואוז וקצת יותר יעיל. או שבכלל אפשר להמיר את העמדה הזו בקשר נוסף שיחזיר לנו את השליטה האובדת בקצב המשחק ומרכז השדה.

אם אנחנו מדברים על להישאר עם אותה שיטה, ולחפש פשוט מחליף, נראה שדמבלה הוא השחקן הכי מתאים. ווינגר קלאסי, שורף את האגף, דריבליסט מהיר וחד וכל הזמן מחפש את השער או הבישול.

אם אנחנו מדברים על שינוי טקטי ועיבוי הקישור, אז דיבאלה הוא החלום הרטוב. שחקן סופר חכם ויצירתי. כמובן שבמקרה כזה עדיין צריך שחקן התקפה נוסף, אבל הוא לא חייב להיות סטאר (דאולו למשל). דיבאלה כמובן יכול גם להצטרף להתקפה וכך לעבור בין 4-4-2 לבין 4-3-3 כל המשחק.

האמת שעם כל יום שעובר נראה שאף אחד מהם לא יצטרף לקבוצה. כרגע היחיד שעוד בתמונה זה דמבלה, ולאט לאט גם הוא מתרחק.
אנחנו חסרי מזל שזה קורה תחת הנהלה נוראית שהורסת לנו את שנות השיא של השחקן הגדול ביותר אי פעם, עם יכולות ניהול מו"מ כושלות, ואפס מבט לעתיד. אם השמועות נכונות, וכולם ידעו כבר לפני חודשיים שניימאר הולך לעזוב (יש כאלה שידעו את זה כבר לפני שנה כאשר הוא הסכים להאריך חוזה תמורת פחות מחצי ממה שהוצע לו בפריז), מדובר פה במחדל עצום.
ושוב אנחנו פותחים עונה נוספת בדילמה הקורעת הזו, בין לרצות את הצלחתה הספורטיבית של הקבוצה שלך, לבין לרצות שהפרויקט יכשל כישלון חרוץ כדי שהנחש הממושקף בראש הפירמידה יעוף סוף סוף.

למרות הכל, ותמיד, ויסקה בארסה.


(t-rix) #101

אני מתפלל שלא נקנה אף ווינגר כזה או אחר.
תנו לי את סרי, שחררו את ארדה, ויילה מסתערים על העונה.


(Aimarito) #102

אם אשאיר בצד רגע את הנחיצות שלנו בשחקן נוסף לחוליה ההתקפית, אבל אני באמת תוהה לגביי השאיפות של כולם להביא את סרי. מישהו מוכן לפרט על מה עושה אותו ה"משיח של הקישור"?


(t-rix) #103

לא משיח, פשוט פוטנציאל מעולה.
אני יכול לחיות גם בלי סרי שנוחת עלינו.


(khen10) #104

הוא פוטנציאל כל כך גדול שהוא על המדף כבר כל הקיץ ואף קבוצה לא לוקחת אותו…


#105

אין עוררין על הפוטנציאל, אולם תמוה מדוע רק בגיל 25-26 חלה הפריצה אצלו.


(Paul Heyman) #106

חברה, זה כואב לעיניים להיכנס ולראות כל כך הרבה הודעות של שורה ברצף.

ועכשיו יש גם את זאת להצטרף למסיבה…

מכירים כבר את התרגיל:
בבקשה להעלות בחזרה את הרמה בהודעות. אם אתם רוצים דוגמא לכו קצת למעלה להודעה על המחליף של ניימאר של איימריטו :slight_smile: