טקטיקה 2017/18: ה-4-4-2 של וואלוורדה

ברצלונה

(t-rix) #249

עוד תובנה על משחק חצי גמר, הפעם ריאל באיירן.
ריאל ניצחה את באיירן באליאנץ ארנה 2-1 במשחק מאוד תכליתי. באיירן הגיעה להמון מצבים וכבשה אחד, ריאל הגיעה להזדמנות אחת וכבשה שניים.

אבל לא פה הנקודה, מישהו יכול לדמיין אותנו מנצחים את באיירן באליאנץ כשמסי עם הידיים בכיסים ?
מסי אצלנו הוא הכל, כשהוא סחוט הקבוצה מאטה קצב ונעה לאט ונראית אפילו תקועה, כשהוא בפורמה ומתחיל להניע ולרוץ וללחוץ כל הקבוצה נעה בהתאם ואנחנו בלתי ניתנים לעצירה.

מה אני מבין מכל זה? שהפרוייקט של פלורנטינו נע סביב האדרת הקבוצה ובניה לטווח ארוך.
לעומת זאת הפרוייקט של הנחש במשקפיים זה לרכב על הגב של הטוב בהיסטוריה, לתת לו כלים טובים במקום וורלד קלאס ובכך להרוויח פעמיים… פעם אחת בלסתום לאוהדים את הפה עם תואר מקומי כל שהוא, ופעם אחרת בלחסוך כמה ג’ובות על מאמן וורלד קלאס ועל שחקנים שכן צריך להנחית (או לחלופין להעיף בינוניים)…

חייבים חריש עמוק בסגל הקיץ…


(חגי דניאל אמסלם) #250

יש הרבה מה לדבר על בארסה של העונה, לאחר חצי עונה כבר כולם דיברו על היעילות וחוסר הברק של הקבוצה הקטאלנית תחת שרביטו של ארנסטו וואלוורדה, על ההישענות על שחקן אחד מבריק, ולאחר מכן על ההדחה המשפילה מול רומא. על כל הדברים שהשתנו מאז הסופרקופה הזכור ועוד.

אני אדבר הפעם על מה שקורה לקבוצת פאר עם סטייל ושיטה ברורה, כשבא מאמן חדש ושונה.

ברצלונה, קבוצה התקפית מובהקת ששנים דורסת יריבות ומוציאה מספרים התקפיים הזויים, שבירת שיאים, ושבעונה הנוכחית עדיין לא הפסידה בליגה.
כאן, יש טוויסט בעלילה, אני חושב שלפחות חצי עונה ראשונה כל הקבוצות בליגה היו בכוננות ספיגה לקראת משחק עם בארסה ולא עיכלו את ההגנה היעילה שבנה ואלוורדה, ולא התכוננו אל הקבוצה הזאת נכון. (ולמסי, אבל לא להתכונן טוב למסי זה כבר עשור שכמעט אף קבוצה לא מצליחה). תחילת העונה הייתה גן עדן לבלמים של בארסה שפתאום קיבלו עזרה מפתיעה מכל הקבוצה, אבל כמובן שזה בא על חשבון ההתקפה. לכן, אנחנו רואים שראש טבלת המבקיעים הם מסי, סוארס, ופאקינג פאוליניו. בארסה מגרדת ניצחונות מתחילת העונה. הטיקי טאקה גוסס כבר שנים ועד לעונה האחרונה ניימאר היה שם בשביל לתת מספרים, ואלוורדה צדק כשהריץ מערכי 4-4-2 הגנתיים כי פשוט לא היייתה לו ברירה, אבל דווקא אז האיכות של הבלמים והפוטנציאל הגלום בשוער באו לידי ביטוי. טר שטגן גם עונה שעברה היה מעולה, אבל כל הזמן מצא שחקני התקפה לבד מולו בשונה מהעונה הזו. אפשר היה לומר שבמשחקים מול רומא העונה בארסה הפכה להיות יובנטוס ורומא הפכה להיות בארסה, בארסה יכולה לשחק הגנה כשהיא מנסה לנצח, אבל כשהיא לא (ולהרחיק כדורים לכיוון סוארס ברבע גמר אלופות זה לא לרצות לנצח) היא תחטוף רמונטאדה לפנים. אבל כשהיא מנסה לנצח, האיכות ההתקפית שנבנתה במשך שנים עובדת על אוטומט. זה לא יחזיק הרבה זמן, וברגע שקבוצות יגיעו למשחקים כשהם מתכוננים לקבוצה הגנתית, שם החולשה של ברצלונה תחשף כמו בנוקאאוט מול רומא.

נ.ב. - ברצלונה יכולה לשחק הגנה עם שחקן אחד (מסי) שנשאר למעלה, או שניים (סוארס), אבל לא עם שלוש. ולכן, דמבלה לא מוצא את עצמו בהרכב ואפשר היה לראות שכשהוא כן שיחק הוא ירד להגנה כמו ילד גדול בשביל לרצות את המאמן.

נ.ב. 2 - אנשים מזלזלים בג’רארד פיקה שהיו לו פאשלות (קריטיות) במשחקים האחרונים כשהוא סוחב פציעה כבר המון זמן, וברוב העונה הוא ואומטיטי נתנו עבודה מעולה על גבול המושלמת.


(חגי דניאל אמסלם) #251


איך מצליחים לשקם קבוצה כמו ברצלונה

יוהאן קרויף אמר פעם “או שאנחנו הכי טובים בעולם או שאנחנו הכי גרועים” זו אמרה קיצונית אבל בתאוריה היא נכונה לגמרי.

הו גווארדיולה

משחק התקפי מבוסס מסירות סטייל פפ, יוציא מקבוצה עם הסגל הנכון את התוצאות הכי מטורפות שנראה שואלים כל הזמן למה פפ כל הזמן מוציא כמויות של כסף על שחקנים על עונה? התשובה פשוטה, הסוג שחקנים שהוא מחפש זה שחקנים מאוד ספצפיים עם יכולות ברורות ועם הדבר אולי הכי חשוב בבניית אמפריות: פוטנציאל.
שחקנים חכמים עם יכולת גבוהה אבל המאסט אצלהם הוא המון אומץ אפרופו אינייסטה שמה שהבדיל אותו מקשרים גדולים הוא ההגעה למאני טיים עם אומץ לעשות את הדברים הכי גדולים, כשבוחרים אותך למצטיין הגמרים של הטורנירים הכי גדולים זה מעיד בעיקר על אומץ.

ולכן אם תנסו לבנות משחק קרויפי ברצלונאי עם כל קבוצה אחרת שבנויה כבר ההתחלה לפחות תראה כמו כישלון קלוסאלי.

אחרי פפ מגיע לואיס

בארסה של לואיס אנריקה אימצה את הגישה ההתקפית נטו בלי חוכמת משחק, עם שחקני עילית כמו MSN זו הגישה הנכונה, אבל זה לא מהלך של בניית אמפריה אלא מהלך של לקחת תארים בכל מחיר ולכן בזמן מסוים זה יגמר בהדחה מליגת האלופות, ובפספוס האליפות אחרי חמש שנים.

ניימאר עוזב

אנחנו עדיין אצל לואיס אנריקה.
שואלים מה הוביל את ניימאר לעזוב? יש יאמרו כסף יש יאמרו הרצון לזכות כבר בכדור המוזהב ההוא יש יאמרו לקחת קבוצה יחסית אנונימית ולהוביל אותה סטייל רונאלדיניו ומראדונה, יש יאמרו שכמובן הכל ביחד.

בכל אופן, העזיבה של ניימאר גם בלי כל הפסיכולוגיה הנלווית של שחקן חשוב שעוזב כי קבוצה אחרת החליטה לקנות אותו (כאילו ברצלונה חזרה לאלף הקודם שפשוט לוקחים לה שחקנים) העזיבה שלו היא הייתה הרבה יותר חשובה, כי כל המשחק של ברצלונה שסורס בזמנו של אנריקה ועם ההגנה הרעועה שהייתה, הכל כולל ההגנה היה בנוי סביב ההתקפה הקטלנית של ברצלונה, החל מהמערכי 4-3-3 ועד ה 3-4-3, ברגע שהלך ניימאר היה די ברור שאנחנו לקראת עונה קטסטרופלית כי בזמן של לואיס אנריקה לא שלטנו במרכז המגרש ובעיקר לא בחלק האחורי אבל ההתקפה הייתה הסיבה בגללה זה לא היה משנה למאמן.


כשהוא עזב היה ברור שקטסטרופה מגיעה

ארנסטו ואלוורדה ‘המושיע’?

ואלוורדה הגיע בתחילת העונה, את האמת לא הכרתי אותו ולא כזה עקבתי אחרי אתלטיק בילבאו שהוא אימן עד אז אבל הוא עשה רושם של מקצוען שבא לעבוד, הצדיק את הרושם הזה מעל לכל ספק, ואלוורדה הוא מקצוען טקטיקן שמאמין גדול במערכים ובשחקני השלד שלו ובעיקר בשחקנים שעושים מה שהוא אומר.

כל פעם שהוא עשה חילופי תפקידים בשחקני ההגנה והקישור התוצאות נראו בשטח.
ומה מסתבר שבליגה הספרדית לא צריך יותר מזה, עם חומרי גלם טובים הוא מוביל את הליגה וכנראה לוקח הערב אליפות.

אז איך הוא עושה את זה?

  1. בעיקר להפוך את מרכז המגרש למרכז כבידה עם שחקנים פיזיים כמו בוסקטס/פאוליניו/ראקיטיץ’ ומאחוריהם בלמים פיזיים לא פחות כגון אומטיטי/פיקה/מינה/ורמאלן, שיטה הגנתית מובהקת, אבל עם תוצאות הגנתיות ברורות!

  2. מסי חזק בקישור, זה לא הפעם הראשונה שלו כ9 מדומה אבל אני חושב שבחיים לא ראיתי אותו נכנס לקישור בצורה כל כך חזקה, יציאה שלו מהקו נותן למגינים יכות לעלות גבוה יותר ולקישור להיות מעובה יותר מאחור מאחורי מסי, קוטיניו ודמבלה שהופכים לקשרים ולא לחלוצים.

  3. שחקן שלא עושה הגנה חוץ מסוארס ומסי יוצא אוטומטית מההרכב ואחרי זה מתקרר על הספסל.

כל אחד מהדברים האלה הם ההפך הגמור מברצלונה של לואיס אנריקה ומסתבר שזה מביא תוצאות! אבל אני לא בטוח שזה דבר טוב לטווח הארוך כי כמו ששחקני אקדמיה לא הצליחו להתרגל למערכים התקפיים מסרסי קישור אצל אנריקה (למעט סרג’י רוברטו) קשה להם מאוד להסתגל למערכים ההגנתיים של ארנסטו.

שורה תחתונה

כשהנהלה מחליטה להביא מאמן כמו ארנסטו ולווארדה ולהוציא מאות מילוני אירו על רכש היא אומרת בפירוש “אנחנו רוצים תארים בכל מחיר ועכשיו”!
זה גם הסיבה שבה אנחנו רואים את ברצלונה ברבע גמר אלופות מעיפה כדורים לחלוצים סטייל בית"ר ירושלים לפני חודשיים על הנייר זה היה אמור לעבוד.
לכן גם לא היה אכפת למאמן להגיע עם שחקנים עייפים כי בין כה וכה הוא לא תכנן להתאמץ במשחק הזה: ללכת על תוצאה.

716163
כנראה זה בגללו, ג’וזפ מריה ברתומאו.

אוהד אמיתי חותם על דאבל כל שנה, וגם הדחה ברבע או בחצי אלופות זה לא סוף העולם - אבל הגישה היא כואבת.

ברצלונה היא בבסיסה מאמינה בשחקני בית בגישה התקפית ובמהלך ההיסטוריה כן גם בגאלקטיקו, אבל שלא נטעה זה שהאוהדים ממורמרים זה בגלל תצוגת נפל שכל כולה לא בדרך ובמסורת של מה שבגללו האוהדים אוהבים דווקה את המועדון הזה.


(aldrrian) #252

משחק הגנתי דורש לא פחות, אם לא יותר, הכנה פיזית וכושר משחק.


(חגי דניאל אמסלם) #253

ברור ואתה צודק מאוד אבל אם ראית את המשחק אז היית שם לב לבלמים שפשוט מעיפים כדורים לחצי מגרש של רומא, זה לא פיזיות זה משחק שכונה ביפו, זה לא היה משחק הגנה.


(aldrrian) #254

סבבה. זה כנראה מראה על הכנה לא מתאימה לסוג המשחק שרומא הציגה ולאינטנסיביות. אפשר לשחק על תוצאה טוב ולא לסיים בקטסטרופה כזאת. אין ספק הרי שהוא נכשל בלהשיג תוצאה.


(Aimarito) #255

@Hagaidaniel, נהניתי לקרוא. עבודה טובה. מעניין לראות את ההשוואה בין המאמנים, ואת השינוי התפיסתי שעברה הקבוצה בעונה האחרונה לעומת העונות האחרונות, והצורך בפתרון כשה MSN כבר לא יחד. בכל זאת, חסר לי טיפה יותר עומק לגביי העונה הנוכחית. אומנם מטעמי מנחוס ולימודים רציתי לחכות אם הסיכום לגביי וואלוורדה, אבל קשה לי לסרב לאחר שפתחת את הדלת :).

ארנסטו וואלוורדה: ראש קטן בקבוצה גדולה?

מאז הגעתו לקבוצה בקיץ האחרון, הורמו לא מעט גבות על המאמן הספרדי השקט על כך שמעולם לא לקח חלק בקבוצה בסדר גודל של ברצלונה, או אם תרצו- הימור, הימור כמו אמרי בפריז, כמו מויס ביונייטד, כמו בניטז בריאל, כמו חואנדה ראמוס בריאל. הכל הימורים, כשאתה מנסה מאמן מהסוג הזה בקבוצה גדולה אתה יכול לקבל לרוב באופן קיצוני קריסה טוטאלית, או הפתעה נעימה, או פשוט הרגשה מסויימת של בינוניות.

וואלוורדה בסוף העונה קיבל לא מעט ביקורות על השמרנות והמנטאליות ה"בינונית שלו", כשנמאר עליו שהוא מנסה להפוך את ברצלונה לבילבאו, שהוא לא מצליח לשלב שחקני נוער, שהשיטה שלו הגנתית מידי, ושלא נעשה שום ניסיון לשחק כדורגל שאפתני תוך כדי אובדן ה4-3-3 הקדוש. נותר רק לשאול האם הכל נכון.

אירועים: מעבר לעזיבת ניימאר המדוברת, והקנייה המהולה בפאניקה של דמבלה קרו מספר דברים ברקע:

  1. דמבלה נפצע אחרי המשחק מול חטאפה ב16 לספטמבר למספר שבועות, שלאחריהם חווה פציעה חוזרת. סה"כ דמבלה חזר לשחק באופן סדיר רק באמצע פברואר, אליו כבר הצטרף קוטיניו שהגיע בחלון ההעברות בינואר מליברפול, גם הוא עם פציעה של כ 4 שבועות.

  2. ברצלונה מושפלת בסופרקאפ הספרדי ע"י ריאל מדריד.

  3. מסי מושך את הארכת החוזה שלו.

  4. מתבצעת במועדון הצבעת אי אמון (שנכשלה).

  5. קטלוניה רועשת לאחר שהמשטרה הספרדית השתמשה בכוח פיזי כדי לסגור קלפיות של משאל העם על שאלת עצמאות קטלוניה ביום המשחק הביתי מול לאס פאלמאס. בתגובה המשחק נערך ללא קהל. מספר חברי מועדון פוטרו/התפטרו לאחר החלטה זו.

קשה להסביר את זה, אבל זו הייתה שנה לא פשוטה מנטאלית לשחקנים ולמועדון כולו. הקבוצה למזלנו הצליחה לשמור על שקט תעשייתי, והצליחה למרות הכל לייצר מומנטום חיובי בתקופה בה מאוד הגיוני שהקבוצה תאבד את הראש.

האבולוציה של הטקטיקה:
הרבה אוהבים לבוא בטענות על המערך השמרני של וואלוורדה, אותו 4-4-2 אותו, ולמעשה את השיטה כולה הציג המאמן ושחקניו “כמאוזנים”. בארסה הנוכחית הוצגה כקבוצה מאוזנת יותר שלא שמה את כל יהבה על התקפה, וכן בשאיפה לשמור על משחק הגנה עליו הקבוצה יכולה לסמוך עם התפתחות המשחק. אפשר להגיד שללא ספק מדובר על שיטה פחות אטראקטיבית בהשוואה לשיטות שקדמו למודל 17/18, אך לזכותו של וואלוורדה יאמר שהוא לא הגיע בשאיפה “להקטין את הקבוצה”, “שאף לבינוניות” או הגיע בקו מחשבה שמה שטוב לבילבאו טוב לבארסה בכל הנוגע לטקטיקה.

ברצלונה רכשה עם עזיבת ניימאר שניי ווינגרים: דמבלה ודאולופאו, בשאיפה להחזיר את האיזון שאבד במשחק האגפים (בצד ימין עוד מתקופת אנריקה, ובאופן כללי עם עזיבת ניימאר). עם תחילת העונה ברצלונה ניסתה דווקא לשלב את שחקני האגף, יחד עם הצבת סוארז כווינגר שמאלי ומסי כמובן כתשע מזוייף. אומנם זה הקשה על סוארז שכבר לא אותו שחקן ששרף מגרשים כמו בתקופתו באנפילד, אך הכל היה לטובת החזרת מסי למרכז, והפיכת המספרים שלו לניצחונות של הקבוצה. למעשה מהמשחק הראשון בליגה נגד בטיס (שם וואלוורדה עלה ללא סוארז עם דאולופאו וסרג’י באגפים) הקבוצה שיחקה 4-3-3, תוך ניסיון גם להחזיר את הנעת הכדור. המשחק הגדול הבולט בו היא שיחקה עם המערך היה ב3-0 נגד יובנטוס:

ברצלונה בלבן

מה קרה הלאה? וואלוורדה נוטה להזכיר משחק מרכזי שמבחינתו שם חל הטוויסט מסויים ברמה המנטאלית, והוא נגד חטאפה במדריד. משחק בו דמבלה נפצע ומאז לא שיחק באופן סדיר עד פברואר, דאולו נכנס במקומו, ומי שהצליח להוציא יש מאין הם דווקא המחליפים דניס ופאוליניו שהביאו למהפך מ1-0 שנראה רע לניצחון קשה.

ברצלונה בכהה כולל חילופים:

המשחק בו נערכה התפנית והיה הניסוי הראשון עם 4-4-2 היה ב-27.9 נגד סופרטינג ליסבון באלופות. בכל זאת, למרות הפציעה של הצרפתי, וואלוורדה המשיך לנסות לתפעל את ה-4-3-3 במספר קונסטלציות, עם דאולופאו (פתח 6 משחקים ליגה ואלופות ב4-3-3, ולא הצליח להרשים את וואלוורדה), אלייש וידאל (פעמיים פתח כווינגר) ופאקו אלקסר (9 משחקים ליגה וצ’מפיונס). כלומר, ברצלונה מבחינת השאיפות והסגל ניסתה לרוץ עם מערך של 4-3-3 ומסי כפאלסו מתחילת העונה, אך עם פציעת דמבלה, והאכזבה מדאולופאו נראה שה4-3-3 ככל הנראה לא היה טוב דיו במטרה להמשיך את המומנטום החיובי. בהמשך ראינו את ה4-4-2 עם מסי מאחורי סוארז במשחקים רציניים יותר כמו התיקו המאופס נגד יובנטוס (במקרה הזהמסי עלה כמחליף), התיקו נגד אתלטיקו וכמובן הקאלסיקו בברנבאו:

ברצלונה בכהה:

הקלאסיקו היווה את החותמת להצלחה של הקבוצה בסיבוב הראשון עם פתיחת פער בראש הטבלה, והמשך דומיננטיות בשאר המסגרות, כשוואלוורדה בנוסף לשינוי המערך הציג קונספט נוסף של שינויי אינטנסיביות ומומנטום פר מחציות, עם תצוגה נאה של דינאמיות ואיזון, בתקופה בה שחקני הקבוצה לקחו חלק הן בהתקפה והן בהגנה בצורה יעילה. הקבוצה יכלה לשחק זהיר במחצית הראשונה, ולהפעיל לחץ אינטנסיבי בשנייה, או להפך (כפי שקרה נגד ולנסיה בחצי הראשון של העונה). מאז מסצ’ראנו ודאולפאו עזבו, מינה וקוטיניו הגיעו, ועם הציפייה לחזרת דמבלה בפברואר הציפיות היו עצומות מהקבוצה להגשמת חלום הטריפלט.

קריסה רב תחומית

באותה נשימה בה שיבחתי את וואלוורדה יש גם מקום לגנות אותו על אולי הסממן היחיד שמצאתי אצל הבאסקי כ"מאמן של קבוצה קטנה", אך לפני יש לדעת להפריד את מה שהיה או לא היה בשליטתו. ברצלונה לצערנו קבוצה עם אג’נדה שונה מבעבר וברורה מאוד: מעט סבלנות, לחץ במרדף אחרי תארים וניצחונות, רכישות לא נחוצות והכנסת שחקני נוער הם בגדר המלצה בלבד במקרה הטוב. אומנם יש דברים שחסרו לנו בברצלונה הנוכחית, אך אני לא יכול להפיל על וואלוורדה את האשמה כולה, שכן לא נראה שהייתה לו מילה כלשהי בכל הנוגע לרכש או בכללי על תמונת הסגל, והוא פשוט נאלץ להתמודד עם מה שיש.

על וואלוורדה נאמר שהוא מאמין בסגל קצר ולא בסגל רחב ורוטציוני. אומנם הקבוצה הצליחה בזכות הגישה הזאת לנצח יותר משחקים, ליצור התאמה טובה ומהירה יותר לשיטה ולמעשה לפתוח את הפער מהמקום השני עוד בינואר. נאמר כבר לא פעם שהמאני טיים של העונה מגיע בחצי השני, או אם לדייק, לאחר פגרת הנבחרות של חודש מרץ. שחקני ההרכב הראשון הגיעו למספר דקות עצום בכל המסגרות, ובליגה בפרט, בעוד שחקן ההרכב היחיד ששיחק בליגה מתחת ל2000 דקות הוא רק אינייסטה איתו מתנהלים באופן יחסי עם כפפות של משי (עם קצת מעל ל1500 דקות בליגה), כל השאר? אומטיטי עם מספר הדקות המועט ביותר מבין שחקני ההרכב הראשון (חוץ מאינייסטה) עם 2009 דקות, וזה עוד לאחר התאוששות מפציעה בחצי הראשון של העונה של כ-47 יום. מעבר לבלם, כל השאר הגיעו בסקאלה של מאות דקות מעל ה2000.

לשם השוואה, בריאל מדריד רק 4 שחקנים (לא כולל נאבאס) עברו את ה-2000 הדקות בליגה: רונאלדו, ואראן, ראמוס וקסמירו. שיאן הדקות הוא כמובן רונאלדו עם 2185 דקות ( לשם השוואה מסי עם 2706 דקות בליגה!). כמובן שיש לשתי הגישות מחיר. בעוד ריאל איבדה עיניין בינואר- פברואר בליגה, היא מגיעה ככל הנראה בכושר הטוב ביותר מבין כל הקבוצות במעמד חצי הגמר, בעוד ברצלונה משחק אחד מזכייה באליפות בנוסף לגביע מקומי, קרסה בתצוגה שהצליחה להכתים מעט את העונה המרשימה שלה מול רומא עם מהפך הזוי בו הקבוצה נראתה עייפה וכבוייה.

מעבר לכושר לאורך העונה, בעיה נוספת שעולה היא הכשירות הרפואית. הכדורגל האירופאי ברמות הללו נהיה אינטנסיבי ותובעני בצורה כמעט בלתי אפשרית. המחיר שקבוצות בסדר גודל של ברצלונה משלמות על היעדר רוטציות הוא בפציעות, ובאופן יחסי היו לנו לא מעט העונה (וזה בלי פיקה שסוחב רגל כבר כמה משחקים).

פציעות בולטות:

  • דמבלה: 133 ימים- המסטרינג (27 משחקים)
  • אומטיטי: 47 יום- פציעות שריר (9 משחקים)
  • סמדו: 33 יום- המסטרינג (6 משחקים)
  • ורמאלן: 17 יום פציעת ברך, 4 ימים -ירך, 4 ימים- פציעת שריר, 27 יום פציעת שריר, 5 ימים פציעת קרסול.
  • אינייסטה: 10 ימים פציעת שריר בקיץ, 10 ימים פציעת שריר באוקטובר, שבוע- המסטרינג, 13 יום פציעת שריר בדצמבר ,9 ימים פציעת שריר ינואר, 8 ימים המסטרינג במרץ, מקרבי ירך- שלושה ימים באפריל (החמיץ 10 משחקים).
  • קוטיניו: 25 ימים עד ה- 24 בינואר.
  • בוסקטס: 26 יום פציעות כף רגל (4 משחקים ).

בעוד הסיפור סביב הפציעות של דמבלה, קוטיניו ובוסקטס הוא שונה (הראשון לא עבר הכנה, היה עם בעיות תזונה והרבה מאוד לחץ, השני הגיע עם פציעה מאנגליה והשלישי מפגיעה ישירה), רוב הפציעות הן בסדר גודל של פציעות שריר, מתיחות וכדומה. היה מקום לנסות לייצר יותר רוטציות ולו רק בשביל שהשחקנים לא התעייפו, אלא בשביל למנוע מהם עומסים עד כדי פציעות שיביאו להיעדרותם במהלך העונה. עיניין נוסף ששווה לדבר עליו הוא הצוות הרפואי שאמור וצריך להיות עם היד על הדופק בכל הנוגע לכשירות של השחקנים, כשפציעות של עומסי שריר קרו ללא תלות במספר הדקות בהם שיחקו, שכן תכנון העומסים והתחזוקה של השחקנים לא היה טוב מספיק. בכנות, העונה הזאת השחקנים קרעו את עצמם והביאו תוצאות, אבל הם לא יכולים להמשיך באינטנסיביות הזו לאורך זמן.

הפתרון של וואלוורדה במצבים כאלה בישורת האחרונה של העונה היה משחק יותר סטטי והסתמכות על הקו האחורי והעלאת אינטנסיביות בשעת הצורך. בהתחלה זה עבד, אחר כך קרטע, ובסוף התפרק מול רומא, ולמעשה חשף לעיני כל את הפער בינו למאמן עם ניסיון אירופאי ברמות הללו. אומנם אני מבין את ההשתלבות ההדרגתית של קוטיניו ועוד מנסה להבין מה קרה עם דמבלה מעבר לפציעות וההשתלבות ההדרגתית, היה מקום באופן חד משמעי לרוטציות, בין אם עבור עייפות השחקנים, הפציעות ואפילו בשביל לשמור על שחקני הספסל בעניינים בשעת הצורך

הערכה כללית

אני מרגיש מוזר לכתוב הערכה כלשהי על מאמן ברמות האלה, שכן אני לא עושה הרבה בתחום מלבד לכתוב על מה שאני מבחין בו ויכול לחקור אותו. בכל זאת, שווה לתת את הדעת על ה"הימור" אותו לקחה ברצלונה. בעוד הקבוצה סוגרת שיא היסטורי של נצחונות יחד עם ככל הנראה דאבל מקומי, נראה שהתמונה לא רעה כ"כ, והיא באמת לא. בנוסף, נראה שבאופן קבוע היה תהליך מחשבה ולמידה ממשחק למשחק, וניסיונות להוציא יותר מהשלד הקיים, שמוכשר ככל שיהיה, הוא קיבל את אחד הסגלים החלשים של הקבוצה בעשור האחרון (ויסלחו לי גומש, פאוליניו, דאולופאו ודמבלה שכמעט ולא שיחק).

למרות הכל, מעבר לתארים, המשחק היה פחות אטרקטיבי, סוחף ומרגש, התלות במסי גדלה, ועדיין ההפסד לרומא יושב כמו עצם בגרון. שלא תתבלבלו לרגע עם פינוק של אוהד בועה, לברצלונה מאז ומעולם היו יומרות מסויימות בכל הנוגע לשיתוף צעירים, סגנון משחק וכ’ו, ובעוד הקבוצה לא נאמנה לסגנון שלה במאה אחוז ההרגשה היא שהתארים (מכובדים ככל שיהיו) מגיעים עם טעם מעט חמוץ. וואלוורדה עבר עונת בכורה לא פשוטה בכלל, ומגיע את כל הקרדיט האפשרי כמי שנראה כאחת מנקודות האור הבודדות בתחילת העונה, אך עדיין יש ציפייה ממנו לפחות בעונה הבאה לנסות ולשאוף שוב לגישה שמייחדת את המועדון מזה עשרות שנים. כי ככה זה עם קרוייפיסטות- קטנוניים, וזה כמובן מבלי להזכיר את הכישלון האובייקטיבי לחלוטין בחלוקת העומסים.

בנימה אישית יותר, אני מאמין במה שהבאסקי ניסה לבנות, ואת רוב ההחלטות שלו בהחלט הצלחתי להבין. אומנם נאמר שכלב זקן לא יכול ללמוד תרגילים חדשים, אך כולי תקווה שדווקא מאמן כמוהו שמציג עד כה גישה שקטה וצנועה, ומצליח להחדיר שקט מסויים בשחקנים, יצליח למצוא את הדרך בה ברצלונה תצליח להתפתח תחתיו, ואפילו מצליחה להעלות איזה שחקן באופן מקרי מהלה מאסיה (הלוואי אלנייה).

אי אפשר לסיים בלי עוד סרטון שממחיש את הדינאמיות והחזרת משחק ה-BUILD UP של הקבוצה בקישור:

מכאן ואילך, מונדיאל!


(GoD iS a Dj) #256

האם מישהו קרא את הכתבה שבארסה מאניה פרסמו בפייסבוק?

הנושא היה שבארסה חושבת שארתור לא שחקן פיזי מספיק ולכן שוקלת שלא לצרפו.

מדהים בכלל שהדבר הזה עולה לדיון בבארסה דור הזהב שלנו מורכב שחקנים אשר סובבים סביב ב1.70 ופתאום פיזיות וכוח זה מה שבארסה מחפשת?

אני לא מסוגל לדמיין אותנו עם גלמים של 1.85 שמשחקים על הגבהות.


(חגי דניאל אמסלם) #257

אהבתי לגמרי את הניתוח, אבל למרות מה שכתבת לגבי המערכים שהוא ניסה בתחילת העונה, יש המון קבוצות באירופה שמשחקות 4-3-3 וכמו ברצלונה של העונה הם לא כל כך התקפיות זה בעיקר בגלל תפקוד של הקשרים האחוריים והיעדר משולשים איכותיים, לגבי הרוטציות, זה שאלה שאין עליה פיתרון, יום אחד נבין מה עובר למיסטר בראש.


(t-rix) #258

אז העונה נגמרה באופן רשמי, וזה הזמן לתכנן את הסגל לעונה הבאה.
וורד הצהיר במפורש שהוא מעוניין בסגל קצר של 22 שחקנים בלבד.
וזה מצב הסגל שלנו;

שוערים ; מאסט וסליסן. עושה רושם שאנחנו מסודרים בעניין הזה. רק אם סליסן יחליט שהוא רוצה יותר דק’ ואז נצטרך שוער מחליף.

מגן ימני ; כרגע זה סמדו ורוברטו.
לא יודע איך לאגול את זה. אבל בעיקרון בסדר.

מגן שמאלי ; אלבה ודין.
הכל בסדר.

בלמים פותחים ; פיקה וסמואל.
בלמים מחליפים, לא ברמה.
חייבים להיפטר מוורמאלן, להשאיל את ג’רי כדי שיצבור נסיון ונראה מה שווה באמת, ונביא שני בלמים במקום.

קשרי אמצע ;
פותחים: בוסקי וראקי.
מחלפים: כרגע בעיניי רק פאוליניו .
מה שאומר שאנחנו חייבים עוד שני קשרי אמצע.

קשרי צד ;
פותחים ; דמבלה וקוטיניו
מחליפים : דניס
מה שאומר שצריך עוד קשר צד אחד לכל הפחות.

חוד ;
פותחים : מסי וסוארז
מחליפים ; פאקו.
אני אוהב את פאקו ולדעתי הוא שווה הרבה יותר מכמה דק’ בשנה.

לא יודע איך אפשר לעשות כזה שינוי עמוק בקיץ אחד עם הנהלה מפגרת ומונדיאל באמצע.
כך שקיים סיכוי שנראה עוד עונה עם דחלילים כמו גומש ווידאל וורמאלן וכו’…


(dmitrys) #259

שכחת את ארתור.
ככל הנראה אנחנו קונים את גריזמן. שחקן בקליבר כזה יכול לשנות הכל. למשל מסי בתור פליימייקר , או דמבלה ספסלה.
בנוסף, וולוורדה לא סופר את דניס. אני לא רואה איך זה ישתנה בקיץ, כך שאחנו צריכים עוד שחקן יצירתי בקישור, בעדיפות על פני עוד גרזן.
ומה עם אומטיטי? החוזה עדיין לא נחתם. אם יעזוב, בלם יהיה עדיפות ראשונה .


(t-rix) #260

בנתיים אין ארתור ואין גריזמן.
בכלל, הסגל חייב בלמים נוספים במקום צמד הדרקים, ועוד שני קשרי אמצע ועוד שחקן קו אחד לכל הפחות.
ובמקום זה הנהלת חלם הולכת לבזבז את רוב הכסף על גריזמן.


(dmitrys) #261

אני הבנתי שארתור כבר סגור.
יחד איתו, אני לא חושב שצריך יותר מקשר אחד נוסף.
ברור שצריך מחליף יותר טוב במקום וורמלן. על ירי מינה אין לי דעה, הוא לא שיחק מספיק.
במחירים של היום, גריזמן ב 100 מיליון זאת עיסקה נהדרת. וזה יותר חשוב ממחליף לורמאלן או עוד קשר לספסל.
אם הקיץ יגיע רק גריזמן, ואף אחד משחקני הרכב לא יעזוב, וניפתר מווידאל\גומש\ארדה אני אגדיר את הקיץ הזה כקיץ מוצלח.


(t-rix) #262

אגב, אם נעבור ל 433 הקישור וההתקפה יראו אחרת מבחינת מצבת שחקנים.

כלומר, בקישור יש לך הרכב פותח בוסקי ראקי קוטיניו, וחילופים פאוליניו דניס (וגיחות של רוברטו).
בהתקפה יהיה לנו את מסי סוארז ודמבלה, עם פאקו וקוטיניו כאופציות להתקפה.

עדיין סגל קצר מדיי לטעמי, אבל יכול מאוד להיות שאנחנו בכיוון ה 433/4231.


(Eido Eliyahu) #263

אם גריזמן יגיע פאקו יימכר, המצב עם דניס לא ידוע, הוא היה כבר בדרך החוצה אבל בזמן האחרון שיחק טוב.
אלנייה מצטרף, ואולי גם נראה את אוריול בוסקטס מקבל פה ושם הזדמנויות.
נשמע כמו סגל קצר ולא מאוזן בכלל.


(t-rix) #264

לגמרי.
קצר מדיי, ולא מאוזן בכלל.
אני חושב ששורש הפגיעה באיזון הסגל נובעת מאי הוודאות לגבי בחירת המערך.
ברגע שוורד יחליט על מערך שהולך עליו, יהיה יותר ברור מה באמת אנחנו צריכים ומי לא.

אם נמשיך בדשדוש ולא תתקבל החלטה, נמצא עצמנו עם גומש ווידאל וורמאלן (רחמנא ליצלן) כאופציות ראשונות מהספסל…


(khen10) #265

למה שגריזמן ירצה להגיע לברצלונה ולהיות שחקן רוטציה בחוליית ההתקפה כשהוא יכול להגיע לכל מקום אחר בעולם ולהיות הכוכב מספר 1? ועוד עם מאמן מסרס שיוכל להציב אותו במקום לא נוח בשבילו כדי שמסי וסווארס יהיו במקומות נוחים להם, כמו שעשה עם דמבלה וקוטיניו במקרים אחרים. מה גם שאני מניח שבכל מקום אחר יציעו לו שכר גבוה יותר מאשר בברצלונה.
גם אם ההנהלה חלם וגרועה (והיא חלם וגרועה) יש עוד משתנה במשוואה ואני לא רואה שום סיבה בשבילו להגיע לברצלונה ולא נניח למנצ’סטר יונייטד, יובנטוס או צ’לסי לצורך העניין.


(Eido Eliyahu) #266

אני חושב ששורש הפגיעה באיזון הסגל נובעת מזה שלהנהלת ברצלונה אין מושג מה הם עושים, נראה שהם לא ידעו לנהל אפילו דוכן לימונדה ברחוב, ושכל קשר ביניהם לבין קבוצת כדורגל הוא מקרי בהחלט, אני לא יודע איך מועדון כזה מפואר מתנהל בצורה כזאת מרושלת, ההתנהלות שלנו מביכה בכל נושא אפשרי.


(Eido Eliyahu) #267

:trophy::trophy::trophy::trophy::trophy: :goat::goat::goat::goat::goat:


(aldrrian) #268

באמת לא רואה סיבה שיגיע לבארסה במקום צ’לסי ומנצ’סטר? שום סיבה?