גמר המונדיאל: צרפת אלופת העולם בפעם השנייה בתולדותיה (2-4 על קרואטיה)

צרפת

(Itay Dardikman) #1

צרפת – קרואטיה, גמר מונדיאל. הכנה למשחק. חפירה אחרונה.

  1. צרפת מגיעה לגמר המונדיאל ה-3 שלה מתוך 6 המונדיאלים האחרונים. לא רע. הראשון מביניהם, בשנת 98’, התקיים בצרפת, והנבחרת זכתה אחרי 3-0 מוחץ על ברזיל:

דור הזהב של צרפת המשיך גם לזכייה ביורו 2000 בעזרת שער מבריק של טרזגה:


שש שנים אחר כך הפסידה לאיטליה (אוי… זידאן):

וביורו הביתי של 2016 הפסידה לפורטוגל (אוי… רונאלדו):
https://www.youtube.com/watch?v=Ff_gr61v1Yg.
  1. הפסקה על קרואטיה תכיל הרבה פחות קישורים לגמרים זכורים של הנבחרת, פשוט כי אין לה כאלו. הישג השיא של הבלקנים הוא המקום ה-3 במונדיאל 98’, כשברבע הגמר היא דורסת את גרמניה של יורגן קלינסמן ולות’ר מתיאוס:
    https://www.youtube.com/watch?v=6QUaNIRm9OU

  2. שתי הנבחרות עשו מסלול די הפוך בדרך לגמר.
    קרואטיה הרשימה ב-3 המשחקים בבתים, ונחלשה בשלבי הנוק-אאוט. צרפת הציגה יכולת בינונית בשלב הבתים, ונראה מצוין בשמינית, רבע וחצי הגמר. יותר מזה, בעוד קרואטיה מנצחת בשלבי הנוק אאוט נבחרות בינוניות (דנמרק, רוסיה, אנגליה) בדרך לגמר, צרפת ניצחה את ארגנטינה, אורוגוואי ובלגיה.
    יש לציין שגם קרואטיה ניצחה 3-0 את ארגנטינה בשלב הבתים, אך מאז, כאמור, איבדה תנופה. העובדה שקרואטיה שיחקה בממוצע משחק שלם יותר מצרפת בשבועיים האחרונים תבוא לידי ביטוי בוודאות בעייפות השחקנים.

  3. שיטות משחק:
    א. צרפת נבחרת מגוונת מאוד. היא יודעת לשחק 4-3-3, 4-5-1 ובמקרה הצורך גם 4-4-2. בשלבי הנוק-אאוט של המונדיאל צרפת ויתרה על משחק הלחץ, ונתנה ליריבות את האפשרות להניע כדור בין שחקני ההגנה כמעט עד קו החצי. דשאן מעדיף לוותר על משחק הלחץ, לדעתי, מ-2 סיבות מרכזיות: הראשונה, האיטיות של ז’ירו. אמנם ז’ירו חלוץ אגרסיבי שלא מפחד ממגע, אבל במשחק ריצה הוא מתקשה, וזה מגביל את צרפת בקיום לחץ אחיד על ידי כל שחקני ההתקפה. השנייה, האפשרות לנצל את המהירות של אמבפה ביציאה למתפרצות בשטח שנשאר מאחורי קו ההגנה הגבוה של היריב.
    החיסרון הבודד שנראה עד עכשיו בצרפת הוא היעדר “עושה משחק” במרכז השדה. פוגבה עוד לא משופשף בעניין, גרייזמן תפקידו להישאר בשליש המגרש של היריבה, וקאנטה לא טכני מספיק.
    ב. קרואטיה משחקת לרוב במערך 4-3-3, מתבססת על קישור איכותי מאוד והתקפה יעילה. קרואטיה היא נבחרת מאוד שלמה. לראיה, יש לה מספר מבקיעים גבוה (8 שחקנים שונים, לצרפת רק 6). דוגמא נוספת היא ביכולת של השחקנים שלה לעשות מעבר לתפקיד שיועד להם. ורסאליקו, ברוזוביץ’, ראקיטיץ’, מודריץ’, פרישיץ’ ומנדז’וקיץ’ הם השחקנים המובילים בנבחרת, והם יודעים לעשות גם הגנה וגם התקפה, גם להניע כדור וגם לצאת מהר קדימה. הקרואטים חבר’ה קשוחים, אבל גם עם לא מעט כדורגל ברגליים. החיסרון המרכזי של קרואטיה הוא שאין לה שחקנים אתלטים, בוודאי לא כשל צרפת, וזה עלול להקשות עליה מאוד במצ’-אפים בין השחקנים מול צרפת.

  4. שוערים: לשתי הנבחרות שוערים מצוינים. בצרפת, הוגו לוריס כבר שנים נחשב לאחד השוערים הטובים בעולם, והטוב ביותר שהיה לצרפת מאז פביאן בארטז, אולי אפילו יותר. לקרואטיה גם כן יש שוער מעולה, דניאל סובאשיץ’, שמשמש כשוער הראשון של הנבחרת באופן קבוע מאז 2014, עת החלה ההצלחה של קבוצתו (הצרפתית, כמה אירוני) מונאקו. לוריס שוער קו טוב יותר מסובאשיץ’, לכן היתרון פה הוא לצרפת, אבל לא בהרבה.

  5. הגנה: צרפת מתבססת על הגנה מודרנית. וראן, אומטיטי, הרננז ופבאר מייצגים את שחקני ההגנה של הדור החדש – מהירים, חזקים, טכנים וחכמים. מצד שני, חוסר הניסיון (ממוצע גיל 23) הוא קריטי במעמדים כאלה. מול שחקני התקפה כמו מנדז’וקיץ’ ופרישיץ’ זה יכול להיות בעייתי. אצל קרואטיה המצב כמעט הפוך. לוברן, וידה (פעם הבטחה גדולה), ורסאליקו ו-סטריניץ’ הם אמנם שחקני הגנה ‘אפורים’, אך ממעטים לטעות. ממוצע גילם 28.5, ואף אחד מהם לא מהיר, חזק או טכני במיוחד. סטריניץ’ ו-ורסאליקו יוצאים קדימה לא מעט ו-וידה אף הבקיע שער נגד רוסיה ברבע הגמר.
    גם כאן היתרון הוא לצרפת, גם כאן לדעתי לא באופן מובהק.

  6. קישור: החלק השוויוני ביותר בין 2 הקבוצות. צרפת משחקת לרוב עם 2 קשרים אחוריים, קאנטה ופוגבה, וכשהכדור אצל היריב נראה גם את מאטווידי מצמצם את העמדה שלו מהאגף למרכז. על אנגולו קאנטה אין צורך להרחיב, אתה יודע בדיוק בכל משחק מה תקבל ממלך החטיפות של המונדיאל. פוגבה הוא הסיפור. פול פוגבה נתן משחק מצוין בחצי הגמר מול בלגיה (4 תיקולים ב-100% הצלחה, 90% דיוק במסירות, 3 יצירות מצבי הבקעה ועבודת הגנה מעולה) אחרי שבמשחקים עד אז היה סביר ולא יותר. פוגבה הוא הקשר הטכני בחבורה וזה שאמור לארגן את המשחק של הנבחרת. פוגבה עדיין לא טוב מספיק בתפקיד הזה. ב-4 המשחקים שקדמו למשחק מול בלגיה פוגבה דייק רק ב-78% מהמסירות. צרפת צריכה את המנוע שלה מדויק כדי לנצח. אצל הקרואטים הסיפור יותר פשוט. יש ברוזוביץ’, יש ראקיטיץ’, ויש מודריץ’, וחלוקת העבודה מאוד ברורה: מרסלו ברוזוביץ’ (אינטר) משחק את ה-“6”, השחקן שתפקידו להיות הבלם מבין הקשרים – סוגר איזורית את השטחים הריקים שבין ההגנה לקישור המרכזי, ומהווה תחנת מעבר בהנעת הכדור מההגנה ל-2 הקשרים שלפניו. שלא בצדק, אנשים ממעטים להבין כמה שחקנים מסוגם של ברוזוביץ’ או קארבליו הפורטוגלי הם חיוניים להצלחת הקבוצה. השני הוא איבן ראקיטיץ’, שחקן טכני יותר מברוזוביץ’, אבל גם הוא לא בעל הבית. התפקיד שלו הוא ההתקפי ביותר מבין 3 הקשרים, אבל הוא גם מבצע לא מעט עבודת הגנה. הקשר האחרון הוא לוקה מודריץ’, הקפטן של הנבחרת והשחקן הכי טוב שלה. בעל הבית. על הקשר הטוב בעולם ככל הנראה תוצב שמירה אישית בדמות מחלץ הכדורים הטוב בעולם, אנגולו קאנטה, מה שאומר שלא מעט יונח על כתפיו של ראקיטיץ’ שיצטרך לעזור יותר בניהול המשחק.
    כאן, לדעתי, דווקא לקרואטיה היתרון, אלא אם פוגבה יראה את מה שהוא יודע, ואז אנחנו נכנסים לאירוע אחר.

  7. התקפה: יש שוני ויש דימיון.
    הדמיון קיים בין החלוצים של 2 הנבחרות – אוליבייה זי’רו ומריו מנדז’וקיץ’. 2 חלוצים חזקים, אגרסיבים, בעלי משחק ראש מעולה. עם הכוח הגדול של כל אחד מהם אפשר לשחרר משחק לחץ של היריב בעזרת החזקת כדור עם הגב, או בעזרת סחיטת עבירות במאבקי גובה. שניהם מסוג החלוצים שילך מכות עם הבלם שמולו בשביל לדחוק את הכדור בנגיעה לרשת. השוני הוא בין השחקנים שמשחקים בתפר שבין הקישור ההתקפי לחלוץ. בצרפת אלו גרייזמן ואמבפה. האחד הוכיח שהוא שחקן טופ קלאס, השני מתפתח לנו לכזה מול העיניים. בעוד גרייזמן עדיין לא בשיאו בטורניר הנוכחי (שער שדה 1 לעומת 5 ביורו 2016), אמבפה נותן מונדיאל ענק. המהירות של אמבפה היא הנשק ההתקפי העיקרי עליו מבוססת נבחרת צרפת. אצל קרואטיה שחקני הכנף פחות זוהרים. אמנם פרישיץ’ שחקן טוב, אך הוא עדיין לא מהשורה הראשונה. במשחק מול אנגליה הוא כבש את שער השוויון והיה קרוב מאוד להבקיע גם את השני, אבל בעט לקורה. לפרישיץ’ טכניקה גבוהה והוא נוטה להישאר על הקו כדי לייצר לעצמו מצבים של אחד על אחד מול המגן, שבדרך כלל פחות זריז ממנו. בנוסף לפרישיץ’ יש גם את רביץ’, שחקן סביר שאוהב לעזוב את האגף ולהיכנס למרכז לצידו של מנדז’וקיץ’, סביר להניח שגם במשחק מול צרפת נראה אותו עושה את זה. הוא לא מתמחה בהובלת כדור או מסירות מפתח, אבל הוא יודע למצוא את השטחים שבין המגן לבלם היריב.
    כאן היתרון הוא לצרפת, ובהרבה.

  8. שחקני ספסל: בעוד לצרפת מחליפים כמו דמבלה מברצלונה, אנזונזי מסביליה, וטוליסו מבאיירן מינכן, אצל קרואטיה הספסל די בינוני – באדליי, פז’אצה וקרמריץ’ מאפשרים יותר מנוחה לשחקני ההרכב ופחות אפשרות להטיית המשחק לטובתם של הקרואטים. נוכח העובדה שקרואטיה שיחקה 90 דקות יותר מצרפת בשבועיים האחרונים, זה עלול להיות מכריע. גם כאן היתרון לזכות צרפת, ובהרבה.

  9. סיכום: צרפת טובה יותר, בעיקר בהתקפה. קרואטיה יודעת את זה ותשאף לכך שהכדור יהיה כמה שיותר אצלה כדי לא לתת לצרפת לגרור אותה לקצב משחק גבוה. צרפת, מנגד, כנראה לא תבצע לחץ גבוה על מנת לא להשאיר חורים בקו הקישור האיכותי של קרואטיה. המאצ’ אפ העיקרי הוא בין אמבפה לסטריניץ’. אם איכשהו סטריניץ’ יצליח לעצור את השחקן המעולה שמולו, קרואטיה תוכל לשרוד.

  10. ההימור שלי: צרפת ב-90 דקות. מקווה להתבדות.


(titi camara) #2

מונדיאל חלש מבחינת כדורגל, זה היה מונדיאל הקרנות והכדורים החופשיים, ולכן טבעי שהאירופאיות שלטו.

ההצגה הכי טובה במונדיאל הזה הייתה של ברזיל במשחק שהם עפו בו מול בלגיה.

ספרד התאבדה, גרמניה התבזתה ואיטליה בכלל לא הגיעה…

אנגליה הגיעה לחצי הגמר וחגגה והתחילה לפנטז…רק שכחו שהם הפסידה 3 פעמים מתוך 3 משחקים שבהם שיחקו מול נבחרות בינוניות ומעלה, מול פנמה וכאלה הם אלופי העולם.