משחקי שליטה
למרות שאנו נמצאים בשלב יחסית מוקדם של העונה, אני חושב שכולנו יכולים להגיד בריש גלי שסיטי של גווארדיולה היא השם החם של השנה, כשהיא מציגה קפיצת מדריגה יוצאת דופן בכל אספקט במשחק בהשוואה לשנה שעברה. עלו לא מעט נקודות בנוגע לשינויים אותם ביצע גווארדיולה כדי להגיע לרמה הזאת, ולא מעט מהם הגיעו מרכש מאסיבי, אבל יש שינוי מאוד ספציפי עליו שווה להתעכב. הגישה של הסגל אותו הוא קיבל שנה שעברה נראית טיפה אחרת, אולי יותר אינטילגנטית ומסודרת, ומי שמהווה את הקטליזטור לשינוי הזה הוא לא אחר מאשר הבלגי קווין דה בריינה.
קידוש מרכז המגרש הוא לא דבר זר אצל פפ גווארדיולה, שכן הקישור הינו מקור האנרגיה להנעת הכדור שמהווה מרכז השליטה שלו לכל עיניין במגרש. בין אם מדובר על שליטה בקצב המשחק, יצירת המצבים ואפילו התמודדות עם התקפות ולחץ היריב, ועל כן זה החלק הקריטי ביותר על המגרש מבחינתו שמצריך את השחקנים האינטילגנטיים ביותר אשר יצליחו לייצר עבורו את הדינמיקה הנכונה במרכז השדה, מבחינת חלוקת המגרש, יכולת איזון אוריינטציות דפנסיבי- אופנסיבי וכמובן שליטה על כל חלקי המגרש מקרוב ומרחוק.
פפ קיבל את סיטי עם קשרים כדוגמת דוד סילבה, יאיא טורה, דלף, פרננדינדיו, וקווין דה ברויינה. שחקנים מצויינים ללא צל של ספק, אך הם התאפיינו בשליטה בשליש הקדמי של המגרש (טרנקוויסטה או לעיתים אפילו אנגנצ’ה), או היו קשרים עם אוריינטציה יותר דפנסיבית, ולכן פפ גווארדיולה נותר ללא שחקן שמוגדר כ"controller". שחקן בעל יכולות שליטה מרחוק על המגרש, בדומה לתפקיד הרג’יסטה באיטליה. מישהו שיוכל לנווט את המשחק מרחוק כדוגמת פירלו, צ’אבי, צ’אבי אלונסו ועוד. כתוצאה מכך, המאמן הקטאלוני הביא את גונדואן המצויין, שלמרות שהוסיף את המימד החסר באופן יחסי, נפצע לפרקי זמן גדולים מידי במהלך העונה, שפגעו לא מעט בהתקדמות של הסיטי.
קצת על סוגי פליימייקרים:
הבעייתיות האמיתית בלהצליח להביא את השיטה של גווארדיולה לידי ביטוי היא העובדה שאתה צריך ככל הנראה חומר אנושי מאוד ספציפי כדי להביא את הסגנון המדובר לכדי שלמות. שכן סגנון הנעת הכדור, כל עוד הוא לא מנוהל בצורה נכונה, יכול להביא לקריסה טוטאלית במהלך המשחק (כפי שקרה לא פעם לסיטי בעונה שעברה, בדגש על ה4-0 של ברצלונה), ואפשר להסכים שקשה למצוא שחקן ברמה הזאת שיצליח להביא את הרעיונות של גווארדיולה לכדי שלמות, בעיקר שאנו חוזים באגדות כמו אלונסו, צ’אבי או פירלו פורשים אחד אחרי השני, עם יורשים מאוד ספורים באופק, אז גווארדיולה פשוט יצר אחד.
אני חושב שרוב צופי הכדורגל יכלו להצביע שקווין דה בריינה שחקן מוכשר, אבל אף אחד לא ציפה לקפיצת המדרגה הזאת. פפ הצליח לשנות בצורה דיי דרסטית את הסגנון של הבלגי הצעיר, בעוד הוא מרחיק אותו מהשליש הקדמי של המגרש, הוא מרחיב לו את איזור השליטה על המגרש פי כמה וכמה. המחיר אותו כביכול דה בריינה “משלם” ברמה האישית נצפה כמובן בסטטיטיקה:
הוא מבשל פחות, עם מעט פחות מסירות מפתח בשלב זה של העונה וכמובן מגיע לפחות מצבי בעיטה, אך יחד עם זאת הוא משתתף יותר במשחק ההגנתי של הקבוצה, עם ממוצע חטיפות גדול יותר מבעבר, וכמובן אחוז דיוק במסירה גבוה יותר, כמצופה משחקן אצל פפ גווארדיולה, אך כפי שאמרתי קודם, התמונות המעניינות הן דווקא מאיזורי הנוכחות של דה בריינה:
דה בריינה במשחקים משנה שעברה:
מינשגלאדבאך באלופות

לסטר סיטי חודש דצמבר בליגה

מפות החום של דה בריינה מהשנה:
נגד צ’לסי בליגה:

נגד נאפולי באלופות:

נראה שאיזור הפעילות של הבלגי עבר בצורה מובהקת לכל אגף ימין ומרכז השדה, שבמקביל משחק קשר משלים לצד שמאל בדמות דוד סילבה, ולעיתים גונדואן, כשפרדננדיניו נמצא מאחוריהם. אוהדי ברצלונה יוכלו לומר שאזורי הנוכחות של בריינה נראים כמו החור במגרש שקיים בברצלונה כבר כמה שנים, מאז עזיבת צ’אבי שהשלים יחד עם אינייסטה את חלוקת השליטה באופן טריטוריאלי, הן מרחוק והן מקרוב, בבארסה במודל של הפפ טים.
הדרך של סיטי עוד ארוכה, וכבר ראינו לא פעם קבוצות שפותחות את העונה בצורה יוצאת דופן ודועכות בהדרגה. בכל זאת, סיטי של העונה עד כה מציגה לנו משהו שלא ראינו ממזמן, דבר שפפ אפילו לא הצליח לשחזר בבאיירן במהלך הקדנציה שלו. מעין שילוב של רעב, איכות ואינטיליגנציה כאחד. אולי דווקא תחת שרביטו של הבלגי על המגרש אנו חוזים בקבוצה הבאה שתכבוש את האולימפוס, ואפילו נבחרת בלגיה מתחילה בהדרגה להרגיש כמומעמדת מפתיעה לזכייה במונדיאל בקיץ.
עוד קצת על התפקוד של דה בריינה אצל פפ: